תגמולי נכות לאלמנת נכה צה"ל לאחר פטירתו

ועדת הערעורים, בבואה להכריע בסוגיית הקשר הסיבתי, בין הנכות המוכרת לבין פטירת המנוח, איזכרה, בפסק דינה, את נטל ההוכחה המוטל על טוען הכרה לפי חוק המשפחות, הדומה לנטל שעל כתפי תובע בהליך אזרחי, להראות סבירות של מעל 50% לקיום קשר כזה, לפי מאזן ההסתברויות (בעקבות ע"א 192/85 קצין התגמולים נ' הכט, פד"י מ"ד 3, 646.

אף שגם אצל בן אברהם ז"ל לא נעשתה נתיחה שלאחר המוות, נקודת המוצא של בית המשפט, בשונה מענייננו, הייתה, שהמנוח נפטר ממחלת לב. הנחה זו הייתה בבסיס חוות הדעת של המומחה שמינתה ועדת הערעורים, פרופ' אלדר, מנהל מרכז הלב של בית החולים שיבא, והוא התבקש לבחון הקשר הסיבתי בין הנכות המוכרת לבין הפטירה כתוצאה ממחלת לב. בפסק הדין בעיניין "בן אברהם", לא הוכרעה כלל טענת המשיב, שחלק על כך כי ניתן לייחס הפטירה, באופן מוכח, למחלת לב. לא כך בעניינינו – הכול מסכימים שקיימת היסתברות שווה לכך שמות המנוח נגרם בעטיו של דימום מוחי, כשם שיכול היה להגרם מהפרעת קצב לבבית.

נקל להבין, שבעניינינו לא ניתן לדבר, כלל ועיקר, על גורם תורם למות המנוח, שקשור לנכותו המוכרת, כזה ששעור תרומתו למוות אפילו מתקרב לאותם 40% כפי שנפסק אצל בן אברהם ז"ל. על כן – אין ממש באנלוגיה שהתבקשנו למתוח בין פסק הדין בפרשת "בן אברהם" לבין עניינו של המנוח דוד פטל ז"ל. מכל הטעמים הללו, וכאמור לעיל, דעתי היא, שיש לדחות העירעור, הגם האמפתיה וההבנה שאנו חשים כלפי המערערת, אלמנתו של נכה צה"ל, דוד פטל ז"ל, אשר סבל שנים ארוכות וכואבות בעטיה של פציעתו במהלך שרותו הצבאי.

...

השופט א. ואגו: זהו ערעור על פסק דינה של ועדת הערעורים לפי חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום) תש"י- 1950 (להלן:"חוק המשפחות"), בראשות כב' השופטת (בדימ') ר. בהט, שניתן ביום 24.3.15, ובו נדחה ערעורה של המערערת על החלטת המשיב שלא להכיר בזכאותה לפי חוק המשפחות.

לטעמי, מסקנתה של ועדת הערעורים, על כי נטל ההוכחה בעניין הקשר הסיבתי לא הורם, די הצורך, בידי המערערת, היא מסקנה נכונה, ואף מתחייבת.

הצטברותן של נקודות אלה, שבכל אחת מהן יש להכביד על טיעוני הליבה של המערערת ולמזער את ההיתכנות ההסתברותית של קיום קשר סיבתי כנטען, אינה מאפשרת הגעה למסקנה מושכלת, שלפיה הסיבה לפטירת המנוח מקורה, על פי מאזן ההסתברויות, בהפרעת קצב לב דווקא, להבדיל מדימום מוחי, ושאותה הפרעת הקצב באה בשל שימוש בתרופת אלגוליזין, ולא בשל גורמי סיכון אחרים.

אשר לטענה שעניינה אנלוגיה למקרה שנדון בפסק הדין "בן אברהם", בפני ביהמ"ש המחוזי בחיפה: אף לשיטת ב"כ המערערת, אין מדובר בהלכה המחייבת או מנחה את בימ"ש זה, אולם, נטען, כי יש לאמץ את נימוקיו ודרך הילוכו של בימ"ש המחוזי שם, עת הגיע למסקנה כי הוכח, די הנדרש, הקשר הסיבתי בין נכות מוכרת של קטיעת גפה, לבין פטירתו של הנכה, לימים, ממחלת לב טרשתית.

לאחר שמיעת טענות הצדדים קבעו שופטי בית-המשפט המחוזי פה אחד כי נותרו בלבם ספקות בכל הנוגע לנכונות מסקנתה של וועדת הערר בהרכבה הקודם ולכן המתוה הראוי להכריע במחלוקת הנו באמצעות מינוי מומחה בלתי תלוי מטעם הועדה על מנת שיתייחס לתמיהות הבאות אשר עולות למקרא החומר הרפואי המצוי בתיק : הועדה בהרכבה הקודם הסיקה כי הקו הישר שאובחן במוניטור בשעת פטירת המנוח מלמד על בעיה לבבית חריפה ממנה סבל המנוח.

הוראה מספר 21.01, אשר הייתה בתוקף במועד שבו ניתנה החלטת המשיב בשנת 2008, קבעה כי אלמנות של נכי צה"ל שנפטרו ואשר עובר למועד פטירתם נקבעה להם דרגת נכות צמיתה של 50% ומעלה כתוצאה מחבלה אשר ארעה במהלך פעילות מבצעית, זכאיות לקבלת תגמולים לפנים משורת הדין.

...

מעיון במסקנות שלושת המומחים, ובפרט בזו של פרופ' צבעוני, אנו סבורים כי מחלת יתר לחץ הדם היוותה גורם סיכון אשר תרם תרומה מסוימת לבעיית תעוקת הלב אשר הובילה להתפרצות מחלת הטרשת, דהיינו מדובר בשורה של גורמים אשר קשורים זה בזה כמארג של כלים שלובים אשר תרמו לכשל הלבבי ממנו נפטר המנוח בבית-החולים (ראה: סעיפים 3 ו–29 לסיכומי המשיב ; עדות המומחה בעמוד 32 שורות 3 – 8; שורות 25 – 34 לפרוטוקול).

משכך, אנו סבורים כי יש מקום לקבל את הערעור בהתאם ללשון הפסיקה ולפיה יש להכיר בזכויות בני משפחת המנוח/ה וזאת ככל שהמחלה שהוכרה הייתה אחד מהגורמים למותו.

סוף דבר : הערעור מתקבל.

זאת, לפנים משורת הדין מכוח הסדר מיוחד, שמעוגן בהוראות משרד הבטחון 21.01 "הסדרת הזכאות לתגמולים בלבד לפנים משורת הדין, לאלמן/ת נכה שנפטר/ה" (המ"ב 21.01) ולפיו, זכאית אלמנת נכה צה"ל לתגמול בשיעור המשתלם לאלמנה של נכה שנפטר ונכותו הייתה 50% לפחות עקב פעילות מבצעית.

מבלי לכחד מחובתה המוסרית של החברה כלפי נכי צה"ל ובני משפחותיהם ועם כל ההבנה לנסיבות חייה של העותרת ומשפחתה ולרצונה לרכוש את הדירה, אין עניינה עומד בשורה אחת אל מול הצורך להעמיד את הדירה לרשות נכה קשה חסר דיור הנזקק לסיוע, ברבות הימים לאחר אריכות ימי חייה.

...

עוד אני דוחה את הטענה (שהועלתה בדיון בלבד) כאילו מחובתו של המשרד לרכוש דירות על מנת שיוכל להעמיד למכירה בפטור ממכרז כל דירה שבה מתגורר זכאי לסיוע בדיור או משפחתו והוא מבקש לרכוש אותה.

המדינה טענה כי יש לדחות את העתירה מחמת שיהוי.

סוף דבר: אין בידי להיעתר למבוקש בעתירה והיא נדחית בזאת.

העותרת ביקשה להכיר בה כאלמנת צה"ל, לפנים משורת הדין, לפי הוראת אגף מישפחות והנצחה מס' 21.01 (להלן: הוראה 21.01), אשר מסדירה לפנים משורת הדין, את דרכי הטיפול והזכאות לתגמולים בלבד – לאלמנות נכי צה"ל שנפטרו, כאשר הנכות שנקבעה להם בגין חבלה בפעילות מבצעית היתה מעל 50%.

טענות העותרת שבפנינו מכוונות כלפי מכלול ההחלטות הנ"ל שהתקבלו בעיניינה: באשר להוראה 21.01, העותרת טוענת כי יש לראות בפציעתו של המנוח כפציעה ב"פעולה מבצעית", זאת משום שבעת שרותו של המנוח ב"הגנה" – לא הייתה הפרדה בין פעולה מבצעית לבין אימונים כיוון שהאימונים נעשו אז, לטענתה, בסמוך למבצע והיוו את ראשיתו; באשר לסעיף 20א(ב) לחוק הנכים העותרת סוברת כי קיים קושי משפטי בהחלתו על עניינה, שכן שעה שנקבעה זכאותו של המנוח לנכות בשיעור של 55% – לא היה הסעיף קיים, אלא זה הוסף רק מספר שנים מאוחר יותר; העותרת אף תוקפת את הקריטריונים למבחן ההכנסה שנקבעו בתקנות מישפחות חיילים, אשר לטענתה אינה מתחשבת בהוצאות הדרושות למחייה במציאות הכלכלית חברתית הקיימת; לבסוף, מציינת העותרת כי לאחר שנים כה רבות בהן קיבל המנוח תגמולים כדין, הרי שיש להתייחס לכך כאילו הייתה זו פרנסתו ולשלם לה קצבה, כקצבת אישתו של גימלאי מערכת הבטחון שהלך לעולמו.

...

הנימוקים למסקנה זו יובאו בהמשך, לאחר שיפורטו, בקצרה, הנתונים הצריכים להכרעה.

המשיב טוען כי דין טענות העותרת – להידחות על הסף.

לאחר עיון בטענות הצדדים – לא מצאנו בסיס להתערבות בהחלטות המשיב, ועל כן – דין העתירה שבפנינו להידחות מחמת חוסר עילה.

לא מצאנו פגם בהחלטות המשיב, או בהתנהלותו ביחס לעותרת.

נוכח כל האמור לעיל – דין העתירה להידחות.

רקע ועיקרי טענות הצדדים בעתירה שבכותרת נתקפה החלטת המשיבים מיום 29.12.2020, ולפיה ישולמו לעותרת תגמולים כאלמנתו של נכה צה"ל אך ממועד פנייתה אל המשיבים - יום 27.11.2019, חלף ממועד פטירת בן זוגה, בשנת 2011.

בעניינינו, קיימות שתי הוראות אגף אשר מסדירות את זכותה של העותרת לקבל תשלומי הטבה, בגין בן זוגה שהלך לעולמו לאחר שהוכר כנכה צה"ל - הוראה 21.01 של משיב 1 והוראה 85.03 של משיב 2 (שבנתיים בוטלה).

...

ביתרת טענות העותרת לא מצאתי ממש ולאור המקובץ, נדחית עמדתה לעניין פסיקת הפרשי ריבית בגין הכספים ששולמו לה. אשר להוצאות משפט.

שוכנעתי כי יש לפסוק הוצאות לזכות העותרת, אך על הצד הנמוך.

בהינתן כל אלו, אני מחייב את המשיבים לשאת בהוצאות העותרת, לרבות שכר טרחת עו"ד, בסכום כולל של 3,500 ₪.