השמוש האחרון שנעשה במקרקעין היה על ידי עירית ירושלים שהציבה שם מדחס אשפה, עד שבשנת 2018 הפסיקה שימוש זה. המבקשים מתנגדים לכנות את השטח "ריק" וטוענים להחזקה פיזית שלהם שמתבטאת בהנחת שרשרת ובהחניית רכביהם הפרטיים, מיד לאחר הפסקת השמוש ע"י עירית ירושלים.
יחד עם זאת, פטור בלא כלום אי אפשר, ומשהוריתי על צירוף מנהל מקרקעי ישראל, וזה הגיש תגובתו לבקשה והעמיד נציג לחקירה, לצורך הדיון אתעלם מחוסר תום לב זה.
ההליכים השונים שננקטו ע"י התובעים עד היום
ת.א. 14316-10-19
במסגרת התביעה הנ"ל התבקש סעד זמני המונע מהנתבעות לפעול במקרקעין.
סוף דבר
נוכח הנזק שלא ניתן לאמוד, באי פיתוח הטיילת לרווחת הציבור, לרבות הציבור המוסלמי עליו נמנים המבקשים, בהנתן אופיה המיוחד של ירושלים, מיקום המקרקעין ליד חומות העיר העתיקה, והיותה עיר בירה מתויירת, כמו גם סכויי הצלחה נמוכים בתביעה בנוסחה הנוכחי, והתנהלות המבקשים עד כה, לאורך ארבע השנים שחלפו מאז נקטו בהליך המשפטי הראשון, אני מוצאת כי יש לדחות בקשתם לצוו מניעה זמני.
...
איני מקבלת טענה זו. כל המבקש סעד הוא בבחינת "המוציא מחברו" ועליו נטל הראיה.
להבנתי, בשלב זה, ונוכח העובדה כי עד כה התובעים לא הוכיחו כי מדובר בשטחים במיקומים שונים, ואף לא טענו כי השטח אליהם הם מכוונים רשום על שמם, או על שם צד שלישי שאינו המדינה, אני קובעת בשלב זה ולצורך הדיון בסעד הזמני, כי מדובר בצו מניעה שהתובעים מבקשים שיוצא בנוגע לחלקה 1 בגוש שומא 30110 - מקרקעין הרשומים בבעלות המדינה, ואשר לגביו חלות תכניות שונות (עמ/6, עמ/9 ו-101-0872952).
סוף דבר
נוכח הנזק שלא ניתן לאמוד, באי פיתוח הטיילת לרווחת הציבור, לרבות הציבור המוסלמי עליו נמנים המבקשים, בהינתן אופיה המיוחד של ירושלים, מיקום המקרקעין ליד חומות העיר העתיקה, והיותה עיר בירה מתויירת, כמו גם סיכויי הצלחה נמוכים בתביעה בנוסחה הנוכחי, והתנהלות המבקשים עד כה, לאורך ארבע השנים שחלפו מאז נקטו בהליך המשפטי הראשון, אני מוצאת כי יש לדחות בקשתם לצו מניעה זמני.
