תבנית השגה לשימוע בדיני מקרקעין

האישום השני, ייחס למערערים הפרה של צו הפסקה שפוטי וצו להפסקת פעולות שהוצאו ביום 27.1.13 ונמסרו להם ביום 29.1.13, בכך שהחל מיום 30.1.13 ועד ליום 5.2.13 בוצעו (בחזית המערבית) עבודות שהן הקמת שני עמודים צמודי קיר בשלב הכנת תבניות לקראת יציקה, תפסנות לצורך ציפוי וטיח, התחלת ביצוע הטיח והכנת תבנית ליציקת ריצפה ובחזית הדרומית הוכנה תבנית לקראת יציקה לצורך בניית שני עמודים בצמוד לקיר.

בפניי הוסיף ב"כ המערערים וטען, בעיניין זה כי, למעשה, מכך שהרשות אינה אוכפת את ביצועם של צוי ההריסה וצוי איסור השמוש, יש להסיק שהגשת כתבי האישום היא פעולה שכוונתה להשיג איום פוטנציאלי על המערערים.

אמנם, קיים אינטרס צבורי ראשון במעלה, בבצוע צוי בית משפט ובכלל זה צוי הריסה וצוי איסור שימוש, והמצב הקיים, המצער, בו צוים רבים מסוג זה אינם מבוצעים על ידי הנאשמים-המורשעים, אינם נאכפים באופן נחרץ ואף אינם מבוצעים על ידי המדינה, מקום בו ניתנה לה סמכות לעשות כן, הוא חלק מ"הרעה החולה" של כשלים אכיפת דיני מקרקעין בארצנו.

...

אין זה המקום לפרט את הסיבות הרבות לכך ואין זה המקום להידרש להן, אולם עם כל החשיבות שיש לביצוע הצווים, קיימת חשיבות נפרדת, העומדת בפני עצמה, לעצם ההעמדה לדין ולעונשים המוטלים על המורשעים בעבירות על חוק התכנון והבנייה, מלבד צווי הריסה.

בשל פגמים שמצא בית משפט קמא בצו ההריסה, זיכה בית משפט את המערערים גם מעבירות של אי קיום צו. סופו של דבר - בית משפט קמא הרשיע את המערערים "בביצוע עבודות טעונות היתר ללא היתר ובשימוש במבנים ללא היתר, לפי סעיף 204(א) לחוק התכנון והבניה" וזיכה אותם "מיתר העבירות שיוחסו להם בכתב האישום". ב"כ המערערים טען, כי לא הוכח שהודאות המערערים בדבר ביצוע עבודות במבנים ובשימוש בהם, מתייחסות למבנים נשוא כתב האישום וכי טעה בית משפט קמא משנתן הכרעת דין החובקת את שני המערערים יחדיו, שכן לא הוכח שהמערערים "פעלו כצוות אחד" ולכן יש לזכותם זיכוי מוחלט.

נוכח כל האמור לעיל, אני דוחה את הערעור על הכרעת הדין.

סופו של דבר, נדחה גם הערעור על גזר הדין.

בעקבות הבקורת, כמו גם קריאת בית המשפט ועל יסוד מסקנות ועדה בין משרדית שמונתה על ידי שר האוצר, התגבש תיקון 3 לפקודת הקרקעות, אשר היתקבל בכנסת כחוק ביום 8/2/10 (וזאת כתיקון לחוק לתיקון דיני רכישה חוק לתיקון דיני הרכישה לצרכי ציבור, תשכ"ד-1964 (להלן: "תיקון 3 לפקודה") התיקון האמור, גיבש רפורמה כוללת בתחום דיני הקרקעות וקבע הסדרים חדשים, בין היתר לעניין מתן הודעות לבעלי זכויות במקרקעין על הליכי ההפקעה, מתן זכות שימוע, עגון זכות השבת הקרקע לבעליה ככל שתמה המטרה הציבורית וכיוצא בכך.

את קביעתו זו השתית בית המשפט ראשית על גילוי דעת מפורש ומנומק של המחוקק כפי שהובע בהסדר החקיקתי כפי שנקבע במסגרת תיקון 3, הסדר במסגרתו מחד בוטל הפטור הקבוע בפקודת הקרקעות ואולם מאידך, הותר על כנו הסדר הפטור בהתאם לחוק התיכנון והבנייה [שם בסעיף 44 לפסק הדין]; שנית, מוצא בית המשפט כי היתמקדות בנתיב פרשני המיתמקד במנגנון הענקת פצויי סבל על ידי שר האוצר בהבדל מביטול הפטור הקבוע ברישא לסעיף 190(א)(1), יש בה בכדי להגשים את השאיפה להשגת הרמוניה חקיקתית, ועולה בקנה אחד עם התכלית הסובייקטיבית והאובייקטיבית של דבר החקיקה- קרי של חוק התיכנון והבנייה.

...

יתרה מכך, הנני מקבלת הגישה ובהתאם לה המחוקק התכוון להחיל את כוח ההפקעה ללא פיצוי כאשר מופקע באופן פיזי שטח קרקע וכי לא ניתן להשיג את מטרות ההפקעה מקום בו מפקיעים רק זכויות פחותות כגון זיקת הנאה, משכנתא או שכירות לתקופה קצרה.

לאור האמור, הנני דוחה גם טענתם ועתירתם אלו של המבקשים.

סוף דבר; לאור האמור והמפורט, התביעה נדחית.

עוד הפניתי אל תו"ב (פ"ת) 25492/11/13 מדינת ישראל נגד מרדכי אליהו ואח' בו היתייחס בית המשפט אל הנחיית פרקליטות המדינה שהופצה ביום 29.7.14 על ידי המחלקה לאכיפת דיני מקרקעין, הנחייה שבפרק ג' שלה, הנושא את הכותרת "מקרים קלים של בניה בלא היתר ו/או שימוש בלא היתר בהם ניתן לשקול סגירת תיק בהסדר", נכתב כך: "עבירות בניה בלא היתר ושימוש בלא היתר הן עבירות החובקות מינעד

בנוסף לכך, בהפנותו אל פסק הדין שניתן בעיניין ארז ופלח הנ"ל, בו השווה את הזכות לעריכת הסדר מותנה אל זכות היידוע והשימוע לפי סעיף 60א' לחסד"פ, ציין בית המשפט ש"יש לזכור כי דוקא בעבירות בהן ניתן לקיים הליך של הסדר מותנה אין חובת 'יידוע' ואין המאשימה מחויבת בשמיעת עמדת החשוד אשר עומד להיות נאשם.

בנוסף לכך לא הוצגו בפני פרטים מספיקים אודות ההסדרים המותנים שהושגו במקרים האחרים אליהם כיוון ב"כ הנאשמים ברשימה נ/3, פריטים 5, 10 ו- 13 – מקרים שגם בהם מדובר היה בהקמת מבנים על שצ"פ ו/או על תואי דרך מאושרת לפי אותה תכנית), במובן זה שאינני יכולה לדעת האם באותם מקרים מדובר היה בהסדרים שהוצעו ע"י המאשימה או שמא כאלה שהתבקשו על ידי הנאשמים והתקבלו.

...

משכך, מסקנתי היא כי מדובר במקרה שבו זימון הנאשמים לחקירה ומתן הזדמנות לפירוט גרסתם, התקיימו כנדרש.

סוף דבר לנוכח התוצאה אליה הגעתי כמפורט לעיל, ומכיוון שאני סבורה כי טענות ב"כ הנאשמים בדבר מצג הרשות בפניהם והאכיפה הבררנית שננקטה בעניינם תחייבנה בירור במסגרת הליך הוכחות בבוא העת, אם וכאשר יתקיים הליך שכזה, אני מורה לב"כ הצדדים לפעול בהתאם להחלטה הנ"ל ולהודיעני תוצאת ההידברות ביניהם עד ליום 31.10.21.

הטענות במישור הפגמים שנפלו בהוצאת הצוו – נטען כי הבניה הסתיימה לפני כשבע שנים לפני הוצאת הצוו ולא נעשתה כל עבודת בניה מהותית בסמוך לפני הוצאת הצוו, על כן, הבניה הסתיימה למעלה מ-60 ימים לפני שהוצא הצוו; נטען כי צו ההריסה אינו נחוץ לצורך מניעת עובדה מוגמרת וכי תכלית הוצאת צו הריסה מינהלי היא לקטוע בניה אסורה בתחילתה ולא בסופה, על אחת כמה וכמה כשהעבודה הופסקה בעקבות מתן הצוו ואין מניעה להחזיר את המצב לקדמותו; נטען כי היה מקום לקיים שימוע למבקש עובר להוצאת הצוו ואם היה מיתקיים שימוע כזה, אזי היו מתבררות העובדות לאשורן והצו לא היה מוצא.

גם הטענה לפיה המחלקה לאכיפת דיני מקרקעין או הוועדה המחוזית לתיכנון ובניה אוכפת את הדין כלפי המבקש תוך השגת גבולה של הוועדה המקומית לתיכנון ובניה אינה מצדיקה שקילת ביטול הצוו.

...

לגבי הטענות בדבר פגמים מהותיים שנפלו בהוצאת הצו – בחנתי את צו ההריסה ובאתי לכלל מסקנה כי קויימו הוראות החוק לגביו וכי לא נפלו פגמים מהותיים או פרוצדורליים בהוצאתו, לא כל שכן פגמים חמורים.

נוכח כל האמור לעיל, הבקשה לביטול צו ההריסה המנהלי נדחית.

אני מחייב את המבקש בתשלום הוצאות לטובת המשיבה, וזאת בגין הגשת הבקשה, מתן תגובה מטעם המשיבה וקיום דיון במעמד שני הצדדים, על כל העלויות והמשאבים שהושקעו בכך – בסך 7,500 ₪, לתשלום בתוך 30 יום.

בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לערעורים פליליים עפ"א 3728-03-23 נעאמנה נ' המחלקה לאכיפת דיני מקרקעין בפרקליטות המדינה לפני כבוד השופטת ישראלה קראי-גירון המערער משהור נעאמנה ת"ז 059955245 המשיבה המחלקה לאכיפת דיני מקרקעין בפרקליטות המדינה ערעור על החלטת בית משפט השלום בקריות (כב' השופטת ס' פלג קימלוב) מיום 16.2.2023 בתיק בצה"מ 41595-01-21 פסק דין

מבוא עניינו של ערעור זה השגה על החלטת בית משפט השלום בקריות (כב' השופטת ס' פלג קימלוב) מיום 16.2.2023 (להלן: "ההחלטה").

המשיבה לא ערכה שימוע כדין למערער בטרם הוצאת צו ההריסה.

...

בנוסף מצאתי ממש גם בטענה כי התשתית העובדתית שהוצגה בפני היועץ המשפטי בטרם הוצא הצו פגומה, ולכן אני סבורה כי נפל פגם גם בעניין חובת ההיוועצות בטרם הוצא הצו, במיוחד בכל הקשור לקיומה של התכנית החדשה ולשאלה האם זו תאפשר או לא את הכשרת המבנה.

בנסיבות המקרה דנן ובהתחשב בכך שבעבר נבחרה דרך של ניהול הליך פלילי בנוגע לגן האירועים, סבורני כי זהו המסלול בו יש לפעול אם המשיבה סבורה שיש לעשות כן. במסגרתו נתן יהיה לאפשר למערער להתגונן בפני הנטען נגדו בהליך מסודר.

לאור כל האמור לעיל, אני סבורה כי דין הערעור להתקבל ודין הבקשה לביטול צו הריסה להתקבל, וכך אני מורה.