בפני תביעה לתשלום דמי טפול אירגוני - מקצועי בהתאם להוראות סעיף 33ז' לחוק הסכמים קבוציים, תשי"ז – 1957 ותקנות הסכמים קבוציים (תשלום דמי טפול אירגוני מקצועי לאירגון מעבידים), התשל"ז – 1977 (להלן ובהתאמה – "החוק", "התקנות") בגין התקופה שמשנת 2010 ועד 2016.
...
כמו כן, איני מקבלת את הטענה שהופיעה בסיכומי התובעת (ר' ס' 46-48 לסיכומיה) כי הנתבעת התייחסה למחלוקת זו במסגרת ההתכתבויות בין הצדדים עובר להגשת התביעה (ר' נספחים א-ג לתצהירו של מר אברך) במסגרת כתב ההגנה והן במסגרת תצהיר עדותה הראשית.
מעבר לכך אני סבורה כי אין להשלים עם התנהלותה של התובעת, המגישה כתב תביעה לאקוני המתבסס באופן מפורש על צו הרחבה מסוים, שמקום פרסומו צוין ב"רחל בתך הקטנה", ואילו במסגרת תצהירה מוסיפה טענה לתחולת צו הרחבה חדש שזכרו לא בא קודם לכן, על מנת לבסס את זכאותה לקבלת דמי טיפול ארגוני מהנתבעת בדרך נוספת.
סוף דבר
לאור כל האמור, שעה שהתובעת לא עמדה בנטל להוכיח כי עיקר עיסוקה של הנתבעת הוא ביבוא, יצוא, מסחר בסיטונות או בשירותים – אין תחולה לצו ההרחבה בענפים אלו.
