בפניי תביעה כספית לחיוב הנתבע בתשלום יתרת התמורה בגין שירותים אדריכליים שנתן התובע לנתבע.
ביום 15.6.2017 נכרת בין הצדדים הסכם למתן שירותי אדריכלות לתיכנון אודיטוריום ומעבדה רב תכליתית בבית הספר להנדסאים (הלן: "בית הספר") (ההסכם על נספחיו צורף כנספח 1 לכתב ההגנה, להלן: "ההסכם").
מכל מקום, אין חולק כי בית הספר נענה לדרישת התובע לתשלום סך של 8,100 ₪ בגין העבודות הנוספות (18 שעות * 450 ₪ לשעה) (הצעת מחיר לשירותי אדריכלות עקב שינויים נדרשים מיום 16.11.2020 צורפה כנספח 2 לכתב ההגנה, להלן: "העבודות הנוספות").
...
לחלופין, ואף אם אתייחס לעבודות הנוספות במנותק מלוח הזמנים החוזי, הרי בהצעת המחיר (מכתב התובע מיום 16.11.2020, נספח 2 לכתב ההגנה) לא נכללו הוראות בעניין מועדי ותנאי התשלום, ולא הוכח כי ביום 11.12.2020 הגיע מועד זה.
לא זו אף זו, אני מקבלת את דברי נציג בית הספר כי התנהלות התובע, לרבות סירובו לבצע פיקוח עליון והשלמת ליווי הפרויקט עד לגמר ביצוע, בהתאם להתחייבותו החוזית (נספח 2.6 להסכם והצעת המחיר), גרמו לבית הספר לנזקים כבדים (לרבות עיכוב סיום הפרויקט, פגיעה בסטודנטים והצורך לשכור שירותיו של אדריכל/מפקח חליפי), אשר ייתכן והם ברי קיזוז ביחס ליתרת חובו של בית הספר כלפי התובע.
למרות האמור, נוכח הסכמת נציג בית הספר בישיבת היום לשלם לתובע את יתרת התמורה בגין העבודות הנוספות, תוך שחרורו מהתחייבויותיו ביחס הפרויקט, אני מורה לבית הספר לשלם לתובע 4,500 ₪ בצירוף מע"מ.
בנסיבות העניין לא מצאתי לחייב את בית הספר בהוצאות הנתבעות, וזאת מכל אחד מהטעמים הבאים:
ראשית, וכמפורט לעיל, לא שוכנעתי כי בית הספר הפר את חובתו החוזית.
אשר על כן, נוכח הסכמת הנתבע, אני מורה לנתבע לשלם לתוך 4,500 ₪ בצירוף מע"מ תוך שלושים יום.