התובעים (מר חיים יחיא וחברה בבעלותו; להלן למען הנוחות: התובע) זכו במיכרז מטעם הנתבעת – הרשות לשמירת הטבע והגנים הלאומיים – לניהול פרויקט "גן לאומי סובב חומות העתיקה". לאחר תקופה מסוימת שבה שימש התובע בתפקידו, באה ההיתקשרות לסיומה.
כך למשל, בחישובים שהציג התובע במסגרת כתב התביעה הוא לא קיזז את התקורה, זאת אף שבסעיף 12 להסכם נקבע במפורש כי השכר עבור ניהול הפרויקט יהא "3% מעלות הפרויקט בפועל אשר תחושב על בסיס אישור הרל"י להוצאות, ללא תקורה ולא כולל המע"מ ששולם בגינם". רק בסיכומים הוצגו לראשונה חישובים בנכוי תקורה.
...
ראשית, התובע עצמו הסתמך בחישוביו על מערכת המניפה (ראו למשל עמודים 29, 30, 32 לפרוטוקול); שנית, נטל השכנוע מונח בסופו של דבר לפתחו של התובע, וכפי שכבר צוין, התובע כשל מלהציג תשתית עובדתית וראייתית מספקת להוכחת גרסתו באשר לסכומים המגיעים לו. למעשה, ואף זה כבר נאמר, חישוביו של התובע-עצמו אינם עקביים ונתגלו בהם קשיים ואי-התאמות.
סוף-דבר
לאור כל האמור, ולאחר שבחנתי את כלל טענותיו של התובע – לרבות טענות נוספות שאין בהן כדי לשנות את התוצאה – באתי למסקנה כי לא עלה בידי התובע להוכיח את יסודות תביעתו, ובפרט, לא עלה בידיו לבסס שומת-תשלום עדיפה על-פני זו של הנתבעת.
אני דוחה אפוא את התביעה, ולאור מכלול נסיבות העניין, אני מחייב את התובע לשלם לנתבעת הוצאות בסכום כולל של 20,000 ₪.
