תביעת תקיפה בגין נזקי גוף: מחלוקת על נסיבות, אחריות ונזק

בגין ניזקי הגוף שנגרמו לו כתוצאה מארוע התקיפה, הגיש התובע תביעה זו, ואליה צירף חוות דעת מומחה בתחום הכירורגיה הפלסטית.

על נסיבות ארוע התקיפה מושא התביעה, ניתן ללמוד מכתב האישום המתוקן, שבעובדותיו הודה כאמור הנתבע, ובו מתוארות נסיבות הארוע כלהלן: "א. העובדות:

לאחר שמיעת הראיות והגשת סיכומי הצדדים, נותר איפוא לידון ולהכריע במחלוקות.

לפיכך, הנתבע אחראי לתקיפתו של התובע ועליו לפצותו בגין הנזקים שנגרמו לו עקב כך. אשם תורם הנתבע טען שיש להטיל על התובע אשם תורם לקרות הארוע, שכן אחיו של התובע תקף ראשון את הנתבע, שעה שחבט ראשו בקסדה, ולאחר שנפל הנתבע ארצה עקב החבטה הקשה, היתנפלו עליו התובע ואחיו והמשיכו להכותו.

בהיתחשב בעובדה שהתובע היה קטין בן 17 במועד הארוע, בשים לב לנסיבות החמורות של הארוע, ההשפלה הכרוכה בתקיפה, שיעור הנכות הרפואית שבאה לידי ביטוי בפגם אסתטי בפניו בדמות צלקות הגלויות והבולטות לעין הקיימות בפניו, הטראומה, הנזק התדמיתי שילווה אותו וימשיך להשפיע עליו לאורך ימי חייו באפיקי חיים שונים, בחייו האישיים והחברתיים, השפעתו האפשרית על עסוקו בעתיד, הפגיעה בבטחון העצמי שלו, כל זאת כאשר כל חייו לפניו, אני סבורה כי יש מקום לפסוק לתובע פיצוי בגין הנזק הלא ממוני בסכום של 65,000 ₪.

...

ביום 10.7.2013 ניתנה הכרעת דין במסגרתה נקבע "הקטין הודה בכל העובדות הנטענות בכתב האישום המתוקן. לפי סעיף 21 לחוק הנוער (שפיטה ענישה ודרכי טיפול), תשל"א – 1971, הנני קובע כי הוא ביצע את העבירה המיוחסת לו באישום המתוקן". ביום 16.10.2013 ניתן גזר דין כנגד הנתבע בגין העבירה בה הואשם, ובמסגרתו הוטל עליו לחתום על התחייבות כספית על סך של 10,000 ₪ להימנע במשך שנתיים מביצוע עבירות אלימות.

התובע בסיכומיו לא התייחס לטענה זו. לאחר בחינת טענת הנתבע, לאור מהותו של הפיצוי במסגרת סעיף 77 לחוק העונשין, שהוא בעל אופי אזרחי למרות שניתן במסגרת הליך פלילי, ועל מנת למנוע כפל פיצוי, הגעתי למסקנה כי יש לנכות את סכום הפיצוי שנפסק בהליך הפלילי בסך של 10,000 ₪, מסכום הפיצוי שנפסק בהליך כאן (ראו: רע''פ 228/05 בני יאגודייב נ' מדינלת ישראל (פורסם בנבו).

סוף דבר לאור האמור לעיל, אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובע פיצוי בסך של 122,000 ₪, בתוספת שכ"ט עו"ד בשיעור של 20% מסכום הפיצוי שלעיל ובצירוף מע"מ כחוק.

עוד ישלם הנתבע לתובע החזר האגרה ששולמה עם הגשת התביעה, וכן עלות חוות דעת המומחה הרפואי מטעם התובע כנגד הצגת חשבונית כדין.

עניינה של התביעה באחריות הנתבע לניזקי גוף שנגרמו לתובע בארוע תקיפה.

בגין ניזקי הגוף שנגרמו לו, הגיש התובע תביעה ואליה צירף חוות דעת מומחה בתחום האורתופדיה.

על נסיבות הארוע נשוא התביעה, ניתן ללמוד מכתב האישום המתוקן שהוגש נגד הנתבע לבית משפט השלום בפתח תקווה (ת"פ 47846-04-14 מדינת ישראל נ' רמי בן פנחס זריס (ת/1)).

לאחר שמיעת הראיות וסיכומי הצדדים, נותר איפוא לידון ולהכריע במחלוקת.

...

סוף דבר התביעה מתקבלת.

הנתבע ישלם לתובע 1 סך בשיעור 125,361 ₪ (סכום המהווה 25% מהנזק שנפסק לעיל) בצירוף שכ"ט עו"ד בשיעור 20% מהפיצוי הנ"ל, בצירוף מע"מ והחזר הוצאות משפט (בכפוף לקבלות).

בנוסף, הנתבע ישלם לתובע 2 סך בשיעור 376,084 ₪ (סכום המהווה 75% מהנזק שנפסק לעיל) בצירוף שכ"ט עו"ד בשיעור 20% מהפיצוי הנ"ל, בצירוף מע"מ והחזר הוצאות משפט (בכפוף לקבלות).

הצדדים נחלקו בנוגע לנסיבות המקרה , האחריות וגובה הנזק.

הנתבע הסתייע בשני חבריו שנתנו משקל מחזק את העובדות שאינן שנויות במחלוקת על פיהן שהו במיגרש הכדורסל כלבים משוחררים ביניהם כלבו של הנתבע .האחרון ניכנס למגרש הטניס , הנתבע צעק לעברו כי יעצור אך הכלב לא עצר אלא רץ לכיוון כלביו של התובע.

וזה לשון סעיף 41 א': "בתובענה בשל נזק לגוף שניגרם על ידי כלב, חייב בעליו של הכלב או מי שמחזיק בכלב בדרך קבע (להלן – הבעלים) לפצות את הניזוק, ואין נפקא מינה אם היתה או לא היתה התרשלות מצידו של הבעלים." למעשה ,סעיף 41 ב' לפקודה מקים חזקת חבות אלא אם הנזק נגרם בשל היתגרות של הניזוק בכלב, תקיפת בעליו של הכלב או קרובו ע"י הניזוק או הסגת גבולו של הבעלים במקרקעין ע"י הניזוק.

...

התערבותו של התובע מקום שספק אם הייתה נדרשת , שהרי גם לשיטתו שני כלביו היו גדולים מכלבו של הנתבע, ומכל מקום היה עליו לדעת ומן הסתם גם ידע, שהתערבותו תביא להסתכנותו בעת שאף לדידו- כלבו של הנתבע היה "במרוץ תקיפה". לאור האמור אני קובעת כי האחריות לאירוע חלה על הנתבע ואילו אשמו התורם של התובע מגיע לכדי 30% .

לאחר עיון במסמכי התביעה נראה שגם בהתעלם מטענות הנתבע בדבר עבודת התובע בתקופת ההחלמה ואי הכושר ,שספק אם הוכחו , עולה שהתובע לא דייק בהיקף הפסדיו ולא הוכיח היקף ההפסד הנטען בכל הנוגע לתקופה הרלבנטית והיא בלבד .דין ניסיון התובע להצביע על השתכרות מאוחרת גבוהה יותר להידחות (כפי שנדחה) בהיות הנזק,בגדר נזק מיוחד הטעון הוכחה בפועל ואילו אין חולק שהתובע לא טען לקיומה של נכות.ודוק , תקופת ההחלמה מסתכמת ב 14 יום כנטען ולכן נראה כי חלק מהטענות כשלעצמן מהווה האדרה של הנזק.

לאור כל האמור , אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובע בתוך 15 יום סך של 7000 ש"ח. ככל שלא ישולם במועד הנ"ל ,סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום בפועל.

המחלוקת העיקרית מושא התביעה מיתמקדת בשאלת אחריותו של הנתבע לארוע הנ"ל, היא אשר עומדת בלב העניין.

מדובר בתביעה עקב נזקים גופניים שנגרמו לכלב במהלך שהותו בפנסיון כתוצאה מתגרת כלבים.

בכל אופן, לא שוכנעתי כי יש להטיל על הנתבע אחריות בגין הנזקים המפורטים בכתב התביעה גם אם מידת אחריותו של הנתבע תבחן לפי סעיף 2 לחוק השומרים וגם אם אחריותו תבחן לפי עוולת הרשלנות הרגילה.

זאת ועוד, אין מחלוקת על כך שהכלב ברח לאחר שאבא של עובדת הנתבע פרץ לשטחו ותקף את הנתבע ובמעשיו למעשה גרם לכך שהשערים יפתחו והכלב יברח.

בין אם מטרת ההחזקה של הכלב הייתה טפלה למטרה העיקרית ובין אם לאו, נזכיר כי סייג לאחריות לפי סעיף 2 לחוק השומרים הוא בהתקיימותם של שני תנאים מצטברים: הנזק נגרם כתוצאה מנסיבות שלא היה עליו לחזותן ולא ניתן היה למנוע את הנזק כתוצאה מאותן נסיבות.

אין כל צל של ספק בדבר התקיימותם של שני התנאים הנ"ל ופועל יוצא מכך בדבר תחולתו של הסייג לאור הנסיבות שתוארו לעיל, לרבות התקיפה.

...

לא הוכח כי הנתבע עדכן את התובעים בדבר היעלמות הכלב בחלוף חצי שעה ואם כן, לא שוכנעתי כי מדובר בהתנהלות פסולה.

באשר לעוולת הרשלנות, לא שוכנעתי כי הנתבע הפר את חובת הזהירות וממילא שוכנעתי כי הקשר הסיבתי נותק לאור מעשה התקיפה.

סוף דבר בנסיבות האמורות, התביעה נדחית.

השופטת שלומית יעקובוביץ עסקינן בעירעור ובערעור משיב ('ערעור שכנגד' כפי מתכונתו בתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט – 2018) על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב-יפו (השופטת מי-טל אל-עד קרביס) מיום 31.8.2021, בגדריו התקבלה באופן חלקי תביעת נזיקין שהגיש מר א.ח. (להלן – המערער) כנגד מדינת ישראל (משטרת ישראל והמשרד לבטחון פנים) (להלן- המשיבה) בטענה לתקיפה - שימוש שלא כדין בכוח ובטייזר (אקדח הלם) - כליאת שוא ורשלנות, ולנזק גוף שניגרם לו בעטיים.

ההליך לפני בית משפט קמא בחודש אוגוסט 2015 הגיש המערער כנגד המשיבה תביעה מכוח פקודת הנזיקין [נוסח חדש] לפצוי בגין נזק גוף, אשר נגרם לו, על פי הנטען, ביום 9.1.2012 על ידי שוטרים שהוזעקו לביתו בעקבות קריאה טלפונית של בת זוגו.

פסק דינו של בית משפט קמא בהנתן מארג הראיות שבא בפניו ולאחר שערך סקירה קצרה "על מכשיר הטייזר" – אופני השמוש בו (כשוקר על ידי הצמדתו לגוף חשוד או כאקדח היורה שני חיצים המחוברים לשני חוטי תיל הננעצים בגופו של החשוד ומוליכם זרם חשמלי – במקרה דנן הופעל רק כאקדח היורה חיצים) ונהלים הנוגעים להפעלתו בכל אחד מהמצבים (שימוש עד 10 שניות בלבד), הציב בית משפט קמא מספר מחלוקות להכרעה - חלקן עובדתיות, אחרות בעניינים שבמומחיות, ברפואה.

בהנתן ממצא עובדתי זה, הוסיף בית משפט וקבע כי "משום שכבר לאחר השמוש בזוג החיצים הראשון, גם לגירסת המישטרה התובע [המערער] נרגע (סעיף 7 לסיכומי המישטרה), לא היתה כל הצדקה לירי של זוג חיצים נוסף לעברו ולפריקת מטען חשמלי בפעם השלישית" ומצא את המשיבה אחראית במעשה "רשלנות כלפי התובע [המערער] ותקיפתו". נזק - הנכות הרפואית בית משפט קמא מצא לאמץ את קביעות המומחים הרפואיים מטעמו לאחר שאלה "לא נסתרו" (המומחה בתחום הנפשי כלל לא זומן לחקירה), תוך שעמד על הקשיים בקבלת קביעות המומחים הרפואיים מטעם המערער.

משכך יש לבטל קביעתו זו של בית משפט קמא, שהנה האדן לחיובה במעשה "רשלנות כלפי התובע ותקיפתו". עוד הוסיפה וטענה כי "טעה" בית משפט קמא "עת לא קבע כי מיתקיים אשם תורם בשל היתנהלותו התוקפנית של המערער שהביאה לנסיבות מעצרו, עד כדי נתוק כל קשר סיבתי, ולעל הפחות בשיעור 80%" ובעניין הנזק צדדה באימוץ חוות הדעת הרפואיות מטעם המומחים שמונו על ידי בית המשפט, בקביעה בדבר העידר נכות, כמו גם בפצוי שנפסק למערער.

...

חבות - האם הפעלת הטייזר לראשונה היתה פעולה סבירה ומידתית? בהינתן המסד העובדתי שקבע, בחן בית משפט קמא את התנהלות השוטר – עיכוב, מעצר ושימוש בטייזר – בראי הוראות הדין הרלוונטי (סעיף 67 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים, תשנ"ו – 1996, סעיף 19 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) (נוסח חדש), תשכ"ט – 1969) והגיע לכלל מסקנה כי "היתה הצדקה לעיכובו של התובע [המערער] ולאחר מכן למעצרו", וכך גם ביחס "להפעלת כוח באמצעות מכשיר הטייזר פעמיים [הפעלה חוזרת של אותו זוג חיצים, קרי; מחסנית אחת], מאחר שגם לאחר הירי הראשון התובע המשיך לצעוק, ויתכן כי נחזה כמי שהמכשיר טרם נטרל את יכולת התנועה וההתנגדות שלו". חבות - האם הופעל כוח מיותר על התובע [המערער]? לאור הקביעה לפיה נמצאה הצדקה להפעלת הטייזר ולירי זוג חיצים אחד (בו הועבר זרם חשמלי פעמיים), נדרש בית משפט קמא לשאלה האם נעשה שימוש במחסנית אחת נוספת (זוג חיצים נוסף) או אף ביותר, כטענת המערער.

משנגד עיניי הכלל לפיו "ערכאת הערעור ממעטת להתערב בהחלטות הערכאה המבררת לגבי שומת הנזק, וההתערבות נעשית במשורה, תוך בחינת הסכום הכולל שנפסק ובחינה ממעוף הציפור אם קיימת חריגה בולטת מהמקובל באחד מראשי הנזק" (ע"א 3222/10 ביטוח ישיר חברה לביטוח בע"מ נ' פלוני (28.6.2012)), סבורני כי בהינתן הקביעה כי "אין לתובע [המערער] נכות רפואית בשל האירוע, ובהתאמה גם אין לאירוע השפעה על תפקודו", יש מקום להתערב רק בגובה הפיצוי שנפסק למערער בגין נזק לא ממוני (כאב וסבל), משזה אינו נותן, לדידי, ביטוי הולם לנסיבות כולן.

יעל אילני, שופטת התוצאה הערעור מתקבל חלקית, כך שחלף הפיצוי שנקבע על ידי בימ"ש קמא יבוא 85,000 ₪.

המשיבים ישלמו למערער הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 10,000 ₪.