השופט ישעיהו שנלר-אב"ד:
ערעור על פסק דינו של בית המשפט השלום בהרצליה (כב' השופטת סיגל רסלר-זכאי) מיום 16.7.12 (ת.א. 166327-09) אשר דחה תביעת שבוב שהגיש המערער (להלן: המוסד לביטוח לאומי או המל"ל), בהתאם להסכם השבוב רב השנים שבין הצדדים (להלן: ההסכם) וזאת בהתייחס לקיצבת שקום ודמי קבורה ששולמו על-ידי המל"ל לשאריו של עדאל אבו רינה ז"ל (להלן: המנוח) אשר נפטר בעקבות תאונת דרכים קטלנית, עת שנהג ברכב שהיה מבוטח על-ידי המשיבות.
כך גם צוין "הרינו לציין כי תביעת התלויים אף סולקה על בסיס דרישתכם זו".
במענה של המל"ל מיום 4.9.06 צויין כי "כל עוד לא נשלח כתב פטור, דרישותינו לפצוי ניתנות לשינוי מקום בו טרם מוצו ההליכים, מכוח קל וחומר מקום בו זכאותם של שארי המנוח לדמי קבורה, כמו גם זכאותה של אלמנת המנוח לגימלאות השקום, בעטייה של התאונה שבנידון, קמה בטרם שולמה דרישתנו" (להלן: המענה מיום 4.9.06).
דיון והכרעה:
כללי:
התביעה הוגשה על-ידי המל"ל בהתאם להסכם הרב שנתי הקובע בסעיף 3 כדלקמן: "שילם או משלם המוסד - על פי הוראות החוק - גימלאות לנפגע בתאונת דרכים (להלן-התביעה), והחברה אחראית - על פי הוראות הדין לרבות חוק הפיצויים ופקודת הביטוח – לפצות אותו נפגע מכח היותה המבטחת של השמוש בכלי רכב שהיה מעורב בתאונת הדרכים, בגינה משתלמות הגמלאות לנפגע, בפוליסה שהיתה בת תוקף בעת התאונה, תפצה החברה את המוסד כדלקמן..."
ובאופן שמדובר באחוזים מתוך התגמולים ששילם המל"ל ובהתאם לנסיבות של כל מקרה ומקרה, וכשבמקרה דנן מדובר על 55%.
...
עיקרון ההסתמכות:
נוכח המסקנה דלעיל, נתייחס קצרות לטענת המשיבות אודות הסתמכותן על סכומי הדרישה המקורית, וזאת במסגרת הסדר הפשרה בתביעת העזבון והתלויים.
המסקנה העולה כי מעת שהומצאה דרישה על-ידי המל"ל ושולמה במלואה ובמועדה, חל עקרון הסופיות וכעין מיצוי העילה, כפי שפורט על-ידי המל"ל בסיכומיו שאומנם הוגשו בתיק אחר אך צורפו להליך דנן, ובהתאם לתכלית ההסכם שבין הצדדים.
כך מצאנו, כי דין הערעור להידחות גם לאור עקרון ההסתמכות, שחל במקרה דנן, וכך כי מדובר בגימלה בעין, על כל המשתמע מכך.
