התביעה שבפניי עניינה תביעת שבוב, בגין ניזקי הצפה שארעו למבוטחת של התובעת, אשר לטענתה זכאית היא לשיפוי מהנתבעים בהתאם לסעיף 62 לחוק חוזי ביטוח תשמ"א – 1981 (להלן: "חוק חוזי בטוח).
אוסיף ואציין שבשתי התביעות הוגשה אותה חוות דעת התומכת ברכיבי הנזק שניגרם, כך שלא מדובר ברכיבי נזק נוספים או אחרים, אלא, כפי שאף צוין בכתב התביעה של המבוטחת, תביעתה הוגשה בגין אותם רכיבים שלא שולמו לה ע"י התובעת בתיק זה.
בתביעה שהוגשה ע"י המבוטחת, חויבו הנתבעים בתשלום פיצוי בסך 8,350 ₪ בגין תכולת הסטודיו, אשר לא בוטח כלל ע"י התובעת בתיק זה.
כלומר, המחלוקת מיתמקדת , למעשה, בסך הנוסף של 12,364 ₪, אשר נקבעו בגין פיצוי עבור שפוץ המבנה ואשר שולמו על ידי הנתבעים ישירות למבוטחת.
...
הנתבעים לעומתה, טוענים כי מדובר בכפל פיצוי, שכן הם כבר פיצו את המבוטחת של התובעת בגין אותם הנזקים בהם נתבעים הם בתביעה זו.
כפל פיצוי:
לאחר שעיינתי בטיעוני הצדדים ובכתבי הטענות, הגעתי למסקנה שבמקרה הנדון לא מדובר בכפל פיצוי, מהנימוקים המפורטים להלן:
המבוטחת בתביעה שהגישה כנגד הנתבעים, ציינה במפורש שמדובר בפיצוי בגין אותם נזקים שלא פוצתה על ידי התובעת בתיק זה.
אני אמנם מסכימה באופן עקרוני עם טענת הנתבעים שלא ניתן לתבוע פיצוי בגין אותו נזק יותר מפעם אחת, אך ניתן לתבוע בצורה מפוצלת, במיוחד כאשר מדובר במבוטחת ומבטחת, כאשר הדוגמא הקלאסית לכך, היא סכום ההשתתפות העצמית.
אמנם לא מצאתי, כי יש לדחות את התביעה בטענת השיהוי, אך כן מצאתי כי יש ממש בטענות הנתבעים לעניין השיהוי, ככל שהדבר יבוא לידי ביטוי בהפרשי הצמדה וריבית.
בנסיבות אלו, אני קובעת כי למרות שהתובעת זוכה במרבית תביעתה, היא איננה זכאית להוצאות ואף איננה זכאית לצירוף ריבית על הסכום הנפסק, אלא אך ורק הפרשי הצמדה.
סוף דבר:
לאור האמור לעיל, ישלמו הנתבעים ביחד ולחוד, לתובעת סך של 12,636 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל, וזאת ללא צו להוצאות.
