בנוסף התחייבה הנתבעת לשלם לתובע ריבית פיגורים בשיעור 4% לחודש החל מיום ביצוע העסקה ועד ליום התשלום המלא בפועל, וכן הוצאות שייגרמו לתובע עקב אי תשלום דמי התיווך במועד הקבוע בהסכם.
לאור סרוב הנתבעת לשלם לתובע את עמלת התיווך, הגיש התובע תביעה נגד הנתבעת בסדר דין מקוצר בגין עמלת התיווך על הסך 81,056 ₪, הכוללים את עמלת התיווך בתוספת בע"מ בסך 65,372 ₪ ורבית פיגורים בשיעור 4% לחודש (המגיעה לסך 2,614 ₪ לחודש) עד ליום הגשת התביעה בסך 15,684 ₪.
הנתבעת נחקרה חקירה שכנגד והעידה כי גב' דהן פנתה אליה לגבי הזמנת תיווך, ואם כתוב בהזמנת התיווך שהיא פנתה לגב' דהן, מדובר בהולכת שולל (כאן אציין שהזמנת התיווך לכאורה היא חוזה אחיד, ולכן לא ניתן להסתמך באופן בלעדי על ההצהרות שהן חלק מהחוזה האחיד); החתימות על גבי הזמנות התיווך של הקונים אינן שלה; לא הייתה לה מיזרקה בבית; הייתה רק פגישה אחת במשרדי אדמה נדל"ן, וכל הסוכנים אינם דוברים אמת; היא דיברה במשרד רק עם הקונה ומר גודס, אך לא עם מר סייר; בעלה נכח באחת הישיבות, אך בעלה אינו מבין עברית ואינו דובר עברית; היא השקיעה רבות בפירסום הדירה למכירה; הפרסומים שלה אודות הדירה היו גם לאחר יום 25.7.13; מר גודס היה הגורם היעיל בעיסקה מבחינת אייל אביטל אך לא מבחינתה.
...
הנתבעת הגישה בקשת רשות להגן בה טענה שיש לדחות את תביעת התובע מהסיבות כדלקמן:
1) התובע לא היה הגורם היעיל לכריתת החוזה עם הקונים;
2) את הזמנת התיווך מחודש מאי 2010 היא חתמה למתווכת אחרת בשם גלית דהן (להלן-"גב' דהן") ולא לתובע;
3) היא זו שהעלתה לאינטרנט פרסומים למכירת/השכרת הדירה, והיא מכרה אותו לקונים שהשתמשו בשירותיו של המתווך גודס, אשר פנה אליה והציג את עצמו כמתווך מטעם הקונים והפנה אותם אליה;
4) בשנת 2010 החליטה לפרסם את דירתה למכירה ללא מעורבות מתווכים, פרסמה אותה לשיווק ישיר באינטרנט והציבה שלט גדול בחזית הדירה;
5) בעקבות הפרסום, פנתה אליה גב' דהן ואמר לה שיש לה קונה פוטנציאלית, ושכנעה אותה לחתום על הזמנה לשירותי תיווך.
בנוסף, סבור אני שהתנהגות התובע והנתבעת מוכיחה ששני הצדדים ראו את הזמנת התיווך הנ"ל כמבוטלת, מהסיבות כדלקמן:
1) בין אם נלך לשיטת התובע ובין אם נלך לשיטת הנתבעת לעניין מאמצי השיווק של התובע לדירת הנתבעת, היה נתק בין הצדדים של למעלה משנתיים, שהתובע לא הראה את דירת הנתבעת לקונים פוטנציאליים;
2) כאשר בקשה הנתבעת למכור את דירתה במחצית השנייה של שנת 2013, לא פנתה אל התובע שימשיך במאמצי התיווך והשיווק, אלא פרסמה מודעה באתרי האינטרנט למכירת דירתה.
סבור אני שיש להעדיף את גרסת הנתבעת על פני גרסת מר גודס מהסיבות כדלקמן:
1) מר סייר לא הצהיר בתצהירו שמר גודס סיפר לו על שיחה זו לפני ביצוע פעולות התיווך, למרות ששיחה זו חשובה ביותר למר סייר כמנהל המשרד;
2) למר גודס לא היה כל הסבר מדוע היה צריך להעלות את נושא דמי התיווך לאחר הפגישה במשרד התיווך עם הקונים, כאשר לדבריו הוא הבהיר לנתבעת לפני ביצוע פעולת התיווך שעליה לשלם דמי תיווך בשיעור 2% על פי הזמנת התיווך מיום 11.5.2010.
סוף דבר:
לאור כל האמור לעיל, אני דוחה את התביעה.
