בתביעתו עותר התובע לחייב את הנתבעים לשלם לו לבד מסכום הפצוי המוסכם גם את הסכום אותו חילטו הנתבעים כפצוי מוסכם בסכום של 72,000 ₪ וכן עותר לחייב את הנתבעים לשלם לו את הסכום של 14,000 ₪, הוא הסכום אשר הועבר למתווך שתווך בעיסקה.
יצויין באשר לסכום של 14,000 ₪, כי התובע אמור היה לשלם במעמד חתימת ההסכם כחלק מתמורת הדירה את הסכום של 100,000 ₪, מתוך סכום זה העביר עורך הדין אשר ייצג את הצדדים בעסקת המכר, עו"ד ירון יטיב, סכום של 14,000 ₪ למתווך זאת למרות שמלוא הסכום של 100,000 ₪ אמור היה להשתלם לנתבעים כחלק מהתמורה בגין ההסכם, כך שבפועל קיבלו הנתבעים רק את הסך של 86,000 ₪.
בהתאם להבנות שהושגו ולהסברים שניתנו טרם חתימת ההסכם, התובע אמור היה לשלם את כספי התמורה מתוך כספים שאמור היה לקבל בשל מכירת משק חקלאי שבבעלותו לאחר, אותם כספים אמורים היו להגיע לידיו של עו"ד יטיב והוא היה אמור לדאוג לתשלום התמורה מתוך אותם כספים.
בנוסף, סבורתני, כי על רקע הדברים האמורים, עו"ד יטיב ניסה לקיים את העסקה ולכן אף טען, במכתבו לעו"ד רשף, כי טענות הנתבעים בנוגע לביטול ההסכם אינן מדוייקות.
...
הנתבעים אמנם לא מכרו את דירתם עד היום, אך יש לזכור כי בסמוך למועד הגשת התביעה ביקשו ליטול משכנתא ונאמר להם כי אינם יכולים לעשות כן, בשל עיקול שרובץ על חשבונם כתוצאה מתיק הוצאה לפועל שנפתח על ידי התובע, כך שכבר בשנת 2017 ביקשו הנתבעים למכור את הדירה ועד היום בסופו של דבר לא עשו כן, כך ששיקוליהם עימם ואינם רלוונטיים לעצם ביטול ההסכם.
לאור כל האמור, מסקנתי היא, כי הנתבעים ביטלו כדין את ההסכם שבין הצדדים, עקב הפרתו על ידי התובע וממילא זכאים היו לחלט את הפיצוי המוסכם והתובע אינו זכאי לפיצוי כלשהו מאת הנתבעים.
התביעה לפיכך נדחית.
