תביעת תחלוף בגין נזק לרכב עקב כביש משובש

תביעת שבוב שהוגשה על ידי כלל חברה לביטוח בע"מ בסך של 27,351 ₪ בגין תגמולי ביטוח ששולמו על ידה בשל הנזק שניגרם לרכבו של מבוטחה בתאונה שארעה ביום 26.1.2018.

בעניינינו, האפשרות שהציבור הפוקד את מיתחם קברי הצדיקים יעשה שימוש בדרכי עפר המצויות בשטח החקלאי, וכתוצאה מכך יכול להגרם נזק לרכבים בשל שבושם וקשיי עבירות בדרכים אלה, הייתה צריכה לעמוד לפני הנתבעות ולו מהטעם הפשוט שלא נערכה בדיקה מסודרת לגבי כשירותן ולא נערכו עבודות תשתית יזומות על ידי הנתבעות, או מי מהן.

יואל ביטון, יו"ר הנתבעת 1, האגודה, העיד, "... אני בחורף מגדל תפוזים, אני עם הרכב לא ניכנס לשטח, כי יש מקומות שאי אפשר. יש לי כלים שמיועדים לנסוע במזג אוויר כזה. הוא נסע ב- 28.1. זה שיא החורף, זה מקום שלא עוברים שם כלי רכב וזה לא דרך לקברות צדיקים. איפה שהוא נסע זה לא דרך לכביש צדיקים. בחורף שיורד הרבה גשם יש כלים שמיועדים לדברים אלה, טרקטורים לפעמים גם הם שוקעים. אם יהיה שלולית הכי קטנה ועוד פעם ירד גשם טרקטור ישקע" (ע' 19, ש' 1-6).

...

בנסיבות אלה סבורני שהיה זה מחובתן של הנתבעות, לכל הפחות, להציב שלטי הכוונה ואזהרה על דרכי הגישה הסמוכות למתחם קברי הצדיקים, על מנת לכוון את התנועה לדרך הגישה שעליה הונח מצע כבוש (עדות יואל ביטון, ע' 21, ש' 6-7) ולהזהיר מפני סכנה של שקיעה והצפה בעונת החורף, כתוצאה משימוש בדרכי העפר בשטח החקלאי, אך הדבר לא נעשה.

בנסיבות העניין סבורני שנהג הרכב התרשל בעצם החלטתו לצלוח את השלולית עם הרכב ולא מן הנמנע שהיה עליו לסוב על עקבותיו כאשר הגיע לשלולית ולצאת מהמקום על הדרך הכבושה.

הנתבעות לא הודיעו על כוונתן לחקור את השמאי, לא הוגשה חוות דעת שמאי נגדית, ובנסיבות אלה סבורני שיש לייחס משקל ראוי לממצאים שפורטו בחוות דעתו.

התוצאה מהמקובץ לעיל ובשים לב למידת אשמו התורם של נהג הרכב, הנתבעות, ביחד ולחוד, ישלמו לתובעת את החיובים הכספיים הבאים- סך של 13,675.5 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד הגשת כתב התביעה ועד לתשלום בפועל.

לפניי תביעת תיחלוף בגין תגמולי ביטוח ששילמה התובעת למבוטחה בעקבות ניזקי רכוש על רקע תאונת דרכים.

כמו כן, טוענת התובעת כי בגין התאונה נגרמו לרכבה נזקים אשר הוערכו על ידי שמאי רכב מטעמה ועתה היא תובעת את נזקיה והפסדיה בגין כך. מנגד, טוענים הנתבעים כי האחריות לתאונה רובצת לפתחו של נהג רכב התובעת.

במילים אחרות, על פי תקנה 64(א)(2) לתקנות התעבורה, היות שנהג רכב התובעת התעתד לפנות שמאלה בצומת, בזמן שנסעו רכבים בכיוון הנסיעה הנגדי, פנייה שמאלה שעלולה להפריע או לשבש את התנועה בכיוון הנסיעה הנגדי, היה על נהג רכב התובעת לתת זכות קדימה לרכב הנתבעים המגיע מכיוון הנסיעה הנגדי.

אני מעדיף את גירסתו של נהג רכב הנתבעים שהייתה ברורה, התיישבה עם מיקומי הרכבים בזירת התאונה, עם נתוני הכביש והצומת בו אירעה התאונה, והותירה רושם מהימן, על פני גירסתו של נהג רכב התובעת שלא הותירה רושם דומה, בלשון המעטה, והייתה בלתי עקבית, מתפתחת, מיתחמקת ובעלת סתירות.

...

לכן, הטענה של נהג רכב התובעת כי הוא עדיין היה על נתיב הנסיעה "הראשון", בנתיב של הרכב שאיפשר לו להתקדם בעת שקרתה התאונה (עמ' 9, שורה 23 לפרוטוקול), אינה מדויקת והיא אינה מקובלת עליי.

בנסיבות אלו, כאשר רכב התובעת פנה שמאלה בבת אחת מבלי לתת זכות קדימה לרכבים הנוסעים מכיוון הנסיעה הנגדי, מתוך מחשבה כי יספיק לפנות שמאלה טרם הגיע רכב הנתבעים, אני סבור כי לא היה באפשרותו של נהג רכב הנתבעים לנקוט בכל פעולה למניעת התאונה.

אשר על כן, התובעת תשלם לנתבעת 2 את הסכומים הבאים: 7.1.

עסקינן בתביעת שבוב אשר הוגשה ע''י חברת הביטוח, על סך 20,042 ש''ח, לאחר שהיא פיצתה את מבוטחה בגין נזקים שנגרמו לרכבו בארוע תאונתי בתאריך 7/2/2022, בתוך היישוב כרכור ושלטענת התובעת, האחריות לקרות אותו נזק מוטל על הרשות המקומית, היא הנתבעת.

כאמור, מוטלת על הרשות המקומית חובה לדאוג לתקינותם של הרחובות, הכבישים, בשטח שיפוטה, ועליה לצפות כי ככל שתתרשל במילוי חובות אלה המוטלים עליה, עלולים להגרם נזקים עקב כך. לעניין זה ראו את דברי בית המשפט בתיק ע''א 3139/01 עריית חיפה ואח' נ' מנורה (פורסם בנבו), שם קבע בית המשפט את הדברים הבאים: "הסמכות הסטאטוטורית ועל אחת כמה וכמה החובה הסטאטוטורית, מהוות, כאמור, אינדיקאציה משמעותית לעניין סטאנדרט ההתנהלות של רשות סבירה וממילא יש בהן כדי להקרין על גיבוש חובת הזהירות מתוך הנחת מוצא כי בעל הסמכות יכול וצריך לצפות כי התרשלות מצידו בקיום חובותיו הסטאטוטוריות תיגרום נזק". בהמשך לאמור לעיל, הרי שברור כי אחריות הרשות המקומית איננה אחריות מוחלטת, ולא בכל מקרה בו מתרחש נזק, או מתגלה מפגע, תישא הרשות המקומית באחריות לאותו נזק.

נזכיר, שוב, כי עסקינן בתקופה גשומה, הכביש איננו כביש סלול, אלא משובש, עם כמות גדולה של בוץ שנוצרה.

...

בהעדר חוות דעת שמאית נגדית, לא הונחה לפניי תשתית שיש בה כדי להביא לפסילת חוות הדעת השמאית של התובעת או חלקים ממנה, ועל כן , אני מקבלת את חוות הדעת וקביעות השמאי על פיה.

לסיכום: לאחר שקבעתי את אחריותה של הרשות המקומית לקרות התאונה, וחבותה לשיפוי התובעת, ולאחר קביעת האשם התורם של המבוטח, הרי שעל הנתבעת לשלם לתובעת את הסך של 13,268 ש''ח אשר ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה, 4/4/2022 ועד לתשלום המלא בפועל.

נוסף לכל האמור לעיל, תישא הנתבעת בשכ''ט עו''ד לטובת התובעת על סך 2,400 ש''ח להיום.

מונחת לפניי תביעה כספית לפצוי התובע בגין נזקים שנגרמו לרכבו עקב היתנגשות עם רכב הנתבעת.

בטופס הודעתו לחברת הביטוח מסר שהוא הגיע "לרמזור אדום ועצרתי שם עצירה מוחלטת. אחרי בערך 20 שניות הרמזור התחלף לירוק ויצאתי לצומת והנהגת צד ג' נכנסה בי ברכב למרות שהיה לי אור ירוק". היתקיים דיון לפניי במסגרתו נהגת רכב התובע העידה כי מדובר בכביש משובש, "יש שם שיפוצים לאורך כל הדרך" ונאלצים לנסוע לאט.

היות ו"גניבת רמזור" מתרחשת בפרק זמן קצר ביותר שבין התחלפות האור לאדום בכיוון אחד והצגת אור ירוק בכיוון נסיעת הרכב האחר, המסקנה המתבקשת מאליה היא שרק לנהג הרכב הפוגע עומדת אפשרות "לגנוב" את הרמזור וזוהי חזקה אלא אם תוכל תקלה בתקינות הרמזורים המתחלפים וגם זו אינה מקנה חסינות מפני אדם לנוכח הילכת חנחן (עדי סומך תאונות פח ושיבוב, עמ' 250).

...

היות ו"גניבת רמזור" מתרחשת בפרק זמן קצר ביותר שבין התחלפות האור לאדום בכיוון אחד והצגת אור ירוק בכיוון נסיעת הרכב האחר, המסקנה המתבקשת מאליה היא שרק לנהג הרכב הפוגע עומדת אפשרות "לגנוב" את הרמזור וזוהי חזקה אלא אם תוכל תקלה בתקינות הרמזורים המתחלפים וגם זו אינה מקנה חסינות מפני אדם לנוכח הלכת חנחן (עדי סומך תאונות פח ושיבוב, עמ' 250).

מכל מקום, המוציא מחברו עליו הראיה והתובע לא הוכיח במאזן ההסתברותי הנדרש כי נהג רכב הנתבעת הוא האחראי לתאונה ומקום בו כפות המאזניים מאויינות עת עומדת גרסה מול גרסה משלא צורפה כל ראיה חיצונית המחזקת את גרסת נהגת רכב התובע (כשבנקל ניתן היה להשיג זאת ולעניין השלכות הימנעות מהבאת ראיות רלוונטיות כפועלת לחובתו של הנוקט בה ראו ע"א 55/89 קופל נהיגה עצמית נ' טלקאר, מ"ד(4)), הרי שאין מנוס אלא לדחות את התביעה, וזאת עוד מבלי להידרש להוכחת גובה הנזק.

לפניי תביעת שבוב שעניינה נזקים שנגרמו לרכב המבוטח כתוצאה מהימצאות תעלת נקוז פתוחה בכביש שמצוי בתחום האחריות המוניציפלית של הנתבעת.

לטענת הנתבעת, מקום הארוע הנטען נמצא בשלבי פיתוח בדרך המכוסה בעפר ובוץ וכלל לא ברור מדוע המבוטח ניכנס לציר תנועה משובש.

לשיטת הנתבעת, מדובר בניסיון להפרע מרשות ציבורית הפועלת למען תושביה ומבקריה, בגין נזקים שנגרמו לרכב המבוטח ללא כל אחריות הנתבעת וייתכן שאף לא בתחומה.

...

לסיכום סוגיית האחריות, בהתאם לפסיקה ולהלכות שהובאו לעיל, הרי שבנסיבות המקרה יש מקום להטיל על הנתבעת את מלוא האחריות לנזקים שנגרמו לרכב.

נפסק לא אחת כי הימנעותו של צד מגילוי ראיה יכול שתביא את בית המשפט לידי מסקנה כי אילו הוצגה אותה הראיה, זו הייתה פועלת לרעתו (ע"א 548/78 פלונית נ' פלוני, פ"ד ל(1) 736, 760 (1980), ע"א 465/88 הבנק למימון ולמסחר בע"מ נ' מתתיהו, פ"ד מה(4) 651, 658 (1991), ע"א 4063/04 הפניקס - חברה לביטוח בע"מ נ' רומן לסקר (פורסם במאגרים) ועוד)) והדברים יפים ונכונים גם לענייננו.

אי לכך, הנני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 62,796 ₪.