תביעת תוספת שכר: עובד נגד רשת מזון

התובע הגיש תביעה על סך 234,360 ₪ בגין הרכיבים הבאים: הפרת חוק הודעה לעובד, גמול שעות נוספות, הפרישי תוספת ותק, דמי ביגוד, משכורת 13, הפרשות לקרן הישתלמות, הוצאות נסיעה.

על מנת להכריע בתביעה דנן, היה על בית הדין להידרש לשאלות המרכזיות הבאות: האם התובע זכאי לגמול שעות נוספות בשים לב לתפקידו ולהתנהלותו בפועל? וכן- האם צו ההרחבה בענף רשתות המזון חל על יחסי הצדדים? במסגרת מסכת הראיות העידו התובע ומר אבי תורג'מן- ששמש בתפקיד מנהל סניפי הנתבעת באופקים ובנתיבות וגם כקב"ט מרחב דרום בנתבעת.

לתובע היו טענות כנגד הנתבעת בנושא אמינות הדוחות, אך באותה נשימה ציין כי היה שוכח להדפיס כרטיס נוכחות כשנכנס לסניף, וכשהיה יוצא בדרך כלל היה מעביר, וכפי שהעיד הוא: "כשהייתי בא בבוקר כימעט ולא הייתי מדפיס. בהתחלה אתה מחפש את הכרטיס בקופה, אח"כ אתה מיתייאש". ובהמשך העיד לעניין זה: "הסברתי למה, אני ניכנס לעבודה , הכרטיס לא קיים אצלי, זה סניף קטן מאוד 184 מ"ר ומגלגל מיליון בחודש לערך וזה מקום ללא מחסן כימעט , 60 מ"ר מחסן, הלחץ של הלקוחות גדול שם. מבחוץ באופן קבוע תופס אותי לקוח שרוצה שאכנס איתו בפנים. עמדת החתמת כרטיס היא בקופות כשנכנסים עוברים ליד זה, אני אומר לעצמי שהינה עכשיו אעשה זאת ואחתים ואז אני שוכח ולא ראיתי אם זה משנה שאתקן זאת בערב או מחר בבוקר – יוצא לי דווח אצל הקופאית הראשית מה קרה אתמול עם כל העובדים והיא אמורה לבדוק אם עובד חרג בשעה למשל ואני אמור לבדוק עם מנהל האיזור אם אפשר לאשר זאת. לגביי – אני עושה דבר, אני מסביר לה מתי לא החתמתי, מתי לא הייתי, מתי עבדתי והיא רושמת – זו לא דינה אלא קופאית ראשית – ספיר שעובדת בסניף". עוד העיד התובע, כי הוא לא פנה למנהל האיזור כדי להתלונן על שכרו, תוך שהוא ממשיך ומנסה להסביר את פשר התיקונים הידניים הרבים שעשה בכרטיס הנוכחות.

...

לפיכך, לא ניתן לקבל את גירסת הנתבעת כפי שהוצגה על ידי נציגיה, ולפיה התובע יכל לעבוד 4 או 6 שעות או יותר, ולהם זה לא ישנה כי הם "צריכים שהסניף יעבוד". מכל המקובץ לעיל עולה, כי התובע זכאי לגמול שעות נוספות בהתאם לדוחות הנוכחות שהציגה הנתבעת, שכאמור לא נסתרו, בשילוב עם ריכוזי השעות החודשיות והזכויות אותן הציגה הנתבעת.

אחרית דבר לאור כל האמור לעיל, תשלם הנתבעת לתובע את הסכומים הבאים: · אי מתן הודעה לעובד סך של 6,000 ₪ · דמי נסיעות סך של 900 ₪ · גמול שעות נוספות סך של 46,880 ₪ ________________________________________ סה"כ 53,780 ₪ הסכום דלעיל יישא ריבית והצמדה כדין מיום 1.1.18 ועד ליום התשלום בפועל.

בנוסף, תשלם הנתבעת לתובע הוצאות משפט בסך 1,000 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪, וזאת בתוך 30 ימים מיום המצאת פסק הדין.

נטען כי המשיבה 1 עוסקת בשיווק וממכר בשר לאיטליזים, סופרים ורשתות, יבוא וממכר בקר ומפעילה מיפעל לפירוק ואריזת בשר, וכי היא אינה מפעילה את בית המטבחיים בחיפה או כל בית מטבחיים אחר, אינה עוסקת בשחיטת בקר או צאן, לא בבית המטבחיים בחיפה ולא באחר, אינה שוכרת את המקום בו מיתנהל בית המטבחיים ואינה מחזיקה בו, אין לה רישיון או היתר לבצע שחיטה והיא אינה מעסיקה עובדים העוסקים בשחיטה.

יפים העניין זה דברים שנאמרו מפי כב' השופט חנן מלצר בעיניין רע"א 5154/08 קוסט פורר גבאי את קסירר רו"ח נ' עובדיה קדמי, פסקה 5 (פורסם בנבו, 2009): "כאשר קריאה פשוטה של הדברים, על פניהם, מלמדת לכאורה כי המדובר בבקשת סרק, ודיון בבקשה לסילוקה של בקשת האישור על הסף הוא פשוט, מהיר ויכול להוביל למסקנה ברורה וחד-משמעית, אזי יש בסיס לעריכת דיון כאמור. בהקשר זה נזכיר – כדוגמאות בלבד – מספר מקרים לא ממצים: כאשר הבקשה לאישור הוגשה על-ידי גורם המנוע מלהגיש בקשה לאישור תובענה כייצוגית, או שעל פניו ברור כי אין לו עילת תביעה כנגד הנתבעים (סעיף 4(א) לחוק), או כאשר התובענה איננה מסוג העניינים המנויים בתוספת השניה לחוק, או בהוראת חוק מפורשת אחרת (סעיף 3 לחוק). המקרה שלפנינו, והמחלוקת עתירת ההקף שהתגלעה בין הצדדים, אינם נופלים בגדר החריג הצר האמור." המקרה שבנידון אינו בא בגדר אחד המקרים בהם מוצדק לידון בבקשה לסילוק על הסף של תובענה ייצוגית בנפרד מהדיון בבקשה לאישור התובענה.

המבקשים הפנו לעניין זה לרע"א 3721/15 אסם תעשיות מזון בע"מ נ' חגי שור, שם, לטענתם, המשיבה בבקשת אישור ניסתה להסתתר תחת המבנה התאגידי של אשכול חברות ושימוש במותג כשם כללי על מנת למנוע זהוי של מלוא המעוולים ולהכביד על בירור התובענה, ובית המשפט קבע כי כאשר שמו של התאגיד המייצר והמשווק של המוצר אינו מופיע על האריזה הרי שאין זה ראוי להתיש את הצרכן ולגרום לו להיתרוצץ במבוך האחזקות של אשכול התאגידים על מנת לגלות מי מתוכם הוא התאגיד המייצר את המוצר.

ג. תגובת המבקשים לטענות המשיבים בתגובה לטענות המשיבים טענו המבקשים כי יש לדחות את הטענה כי ניתן היה להבין מי מבין החברות באשכול היא היצרנית באמצעות עיון בתלוש השכר של העובד, שכן צרכנים אינם אמורים לעיין בתלושי שכר ודי להם להסתמך על מצגים ופרסומים פומביים היוצרים חבות משפטית כלפי הצרכן.

...

אני סבורה גם כן, בדומה לפסקי דין אלו, כי אין מניעה לדון במסגרת תובענה ייצוגית בעילות של הטלת אחריות אישית על אורגן בתאגיד וכן בעילה של הרמת מסך, ולפיכך אין בנימוק זה משום טעם ראוי שלא לצרף המשיבה 4, כמו בעליה המשיבות 5 ו-6 וכן את המשיב 7, לתביעה שבנדון.

סוף דבר הבקשה לסילוק התובענה ובקשת האישור על הסף - נדחית.

אני נעתרת לבקשה להוספת נתבעים ולתיקון בקשת האישור כמבוקש בבקשה ובהתאם לבקשת האישור המתוקנת אשר צורפה כנספח 7 לבקשה מיום 16.9.18.

כן עתר התובע לתשלום זכויות המעוגנות בצו ההרחבה בענף רשתות המזון (להלן- "צו ההרחבה"), בכללם: תוספת וותק, משכורת 13, הפרשות לקרן הישתלמות (התביעות לפדיון חופשה ולפצוי בגין אי הפרשה לפנסיה חושבו לפי הקבוע בצו ההרחבה).

דין התביעה נגד הנתבעת 3 להדחות בהעדר הוכחה התובע לא הוכיח את טענתו לפיה הנתבעת 1 העבירה את כל נכסיה ופעילותה לנתבעת 3, על מנת להיתחמק מנושיה, בכללם התובע.

...

לפיכך התביעה נגד הנתבעת 3 נדחית במלואה.

סוף דבר התביעה מתקבלת חלקית.

התביעה נגד הנתבעת 3 נדחית.

סעיף 3(א) לחוק קובע: "לא תוגש תובענה ייצוגית אלא בתביעה כמפורט בתוספת השנייה או בעיניין שנקבע בהוראת חוק מפורשת כי ניתן להגיש בו תובענה ייצוגית..." יש לבדוק האם עומדת למבקש עילת תביעה אישית כנגד המשיבה.

יישום הוראות החוק והפסיקה על עניינו האם עילת התביעה כלולה בתוספת השנייה לחוק? סעיף 10 לתוספת השנייה קובע כי ניתן לאשר תובענה ייצוגית כאשר התביעה הנה "בעילה אשר לבית דין איזורי הסמכות הייחודית לידון בה לפי סעיף 24(א)(1) או (3) לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט – 1969 ובילבד שלא נידרש במסגרתה סעד של פצויי הלנת קצבה, פיצוי הלנת שכר או פיצוי הלנת פצויי פיטורים..." סעיף 24(א)1 לחוק, הרלוואנטי לענייננו, קובע כי לבית הדין לעבודה סמכות ייחודית לידון "בתובענה בין עובד או חליפו למעסיק או חליפו שעילתן ביחסי עבודה..." המבקשות הגישו בקשה לאישור תובענה ייצוגית בשלוש עילות: עילה של אי הפרשה לפנסיה (תגמולים), עילה של אי תשלום דמי חגים ועילה לפי חוק הודעה לעובד.

(ב) עילת התביעה בתובענה הייצוגית הנה אי תשלום דמי חגים מכוח צו ההרחבה בענף רשתות המזון 2010, ובהתאם לתנאיו ביחס לעובדים אשר היו מועסקים אצל המשיבה ב-7 השנים שקדמו ליום הגשת התביעה.

...

שוכנענו לגבי עילה זו כי השונות בין העובדים הכלולים בקבוצה הרלוונטית (בנוגע לעובדים חודשיים או שעתיים, היקפי משרה וכיו"ב), אינה מהותית, ניתנת לבירור בקלות יחסית, וטפלה לשאלות המהותיות שהן משותפות.

עוד נציין, כי עסקינן בקבוצת עובדים מוחלשת שפעמים רבות אינה מודעת לזכויותיה (המבקשת 1 הינה עובדת ניקיון, והמבקשת 2 הינה קופאית); וכי תובענה ייצוגית הינה "כלי יעיל, נגיש וזול לשמירה על זכויותיהם של עובדים... תוך הגברת המודעות לעצם הזכאות" (עניין וירון) – שוכנענו כי תובענה ייצוגית הינה הדרך היעילה וההוגנת להכריע במחלוקת בנסיבות העניין.

בשים לב לתוצאות ההליך שהתקיים בתיק עד כה – המשיבה תשלם למבקשות הוצאות משפט בסך כולל של 10,000 ₪ ללא קשר לתוצאה הסופית בתיק.

התמורה שולמה בהתאם לערך שעה שנקבע על ידי שופרסל באמצעות חשב שכר חצוני שחישב את מלוא זכויות העובדים בתוספת עלות תפעול ורווח קבלני.

תחולת צו ההרחבה בענף רשתות השיווק התובע טען שיש להחיל על העסקתו את צו הרחבה בענף רשתות שיווק ומזון.

קרן הישתלמות התובע לא היתייחס להסכמים קבוציים מיוחדים החלים על עובדי שופרסל ולא הרים את נטל ההוכחה בדבר תחולת צו ההרחבה בענף רשתות השיווק ומשכך התביעה לפצוי חלף הפקדות לקרן הישתלמות מכוח הצוו נדחית.

בסיכומיה הוסיפה כי מעדות מר שקולניק עלה כי התובע קיבל תלושי שכר ובתביעות אחרות שנוהלו כנגד שופרסל ומידו צורפו תלושים שמידו הנפיקה לעובדיה והתובע בחר להסתירם (סעיפים 145- 148 לסיכומי שופרסל).

...

סכום זה נמוך מהשיעור המירבי הנקוב בצו הרחבה בדבר השתתפות המעביד בהוצאות נסיעה לעבודה וממנה החל משנת 2016 ומשכך הנתבעות ישלמו לתובע דמי נסיעות בסך 7,783 בהתאם לחישוביו שלא נסתרו.

כאמור לעיל, לא הוצגו תלושי שכר של התובע בכל שלבי ההליך, ואף לא שוכנענו כי עדותו של מר שקולניק בדבר מסמך שצורף לשכרו של התובע התייחסה לתלושי שכר דווקא.

התובע לא טען טענות מפורשות אשר להודעה זו ולפרטיה ולפיכך לא שוכנענו כי הוא זכאי לפיצוי ברכיב זה. סיכום התביעה מתקבלת בזאת כך ששופרסל תשתלם לתובע את הסכומים הללו: פיצויי פיטורים בסך 14,000 ₪.