האם פוליסה לחידוש ביטוח רכב שהונפקה עבור רכב התובע רטרואקטיבית על ידי הנתבעת 1, באמצעות הנתבעת 2, תקפה, והתובע זכאי לתגמולי ביטוח על פי פוליסה זו בגין התאונה שאירעה לרכבו, שעה שבטרם חידוש הפוליסה, ובפער של ארבעה ימים בין סיום הפוליסה הקודמת לפוליסה החדשה, היתקיימה תאונת דרכים שבה הוגדר רכב התובעת כאובדן כללי.
במכתב הדחיה הבהירה הנתבעת 1 כי היא דוחה את תביעתו לתשלום תגמולי ביטוח, מאחר, ולטענתה, לא היה רכב התובע מבוטח כלל, ובקשתו לכסוי בטוחי התקבלה בחברתם לאחר קרות מקרה הביטוח.
רכבו של התובע היה מבוטח בפוליסת ביטוח מקיף ברת תוקף ליום התאונה, שתוקפה מיום 1.2.18 עד ליום 31.1.19, והנה פוליסה מוארכת לפוליסה קודמת שהייתה בתוקף עד ליום 31.1.18.
משעה שבחרה הנתבעת שלא להשיב את תשלומי הביטוח לתובע, ולא ביטלה בפועל את הפוליסה, למעט מכתב מטעמה שלא יושם בפועל על ידה, הרי שהנתבעת בעצמה בחרה שלא לבטל את הפוליסה דה-פאקטו, אלא להמשיך ולגבות דמי ביטוח בגין רכב שלא קיים יותר ולמשך שנה שלמה לאחר הורדתו של הרכב מהכביש.
...
לטענתה, לו היה נודע לה בזמן עריכת הפוליסה כי בעת הגשת הבקשה לבטח את הנכס כבר קרה מקרה הביטוח, היתה נדחית בקשתו על הסף, וזאת ללא כל קשר לדמי הביטוח אשר היה מוכן לשלם.
לסיכום:
לאור כל האמור לעיל, תשלם הנתבעת 1 לתובע סך של 36,967 ₪, בצירוף ריבית והצמדה על פי דין מיום קרות האירוע ביום 2.1.18 ועד לתשלום בפועל.
לאור התנהלות הנתבעת 2 כפי שפירטתי לעיל, אשר הובילה את התובע, בלית ברירה, להגשת התביעה, מצאתי לחייב את הנתבעת 2, ולא את הנתבעת 1, בתשלום הוצאות התובע בגין הגשת תביעה זו. משכך, תשלם הנתבעת 2 לתובע אגרת בית משפט ראשונה ושניה, כפי ששולמה, שכר אב התובע, כעד מטעם התובע, בסך 800 ₪, הוצאות התובע בגין התייצבותו ל- 3 דיונים, לרבות יום הוכחות שלם, בסך 2,000 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 8,000 ₪, בתוספת מע"מ כדין.
