עוד טען להעדר קשר סיבתי בין הארוע הנטען והמוכחש לבין ארוע לבבי בו לקה התובע ולחילופין טען כי השפעת הארוע הנטען על מצבו הרפואי של התובע פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים, לרבות מצבו התחלואתי.
בהתאם להלכה הפסוקה, על מנת שאוטם שריר הלב יוכר כתאונה בעבודה, על המבוטח להוכיח היתרחשות "דחק נפשי בלתי רגיל" או "מאמץ מיוחד" בסמוך לפני קרות האוטם, כיוון שרק אם יוכח ארוע כזה ניתן יהיה לקשור בינו לבין השינוי הפיזיולוגי הפנימי הפתאומי של אוטם שריר הלב (ראו עב"ל(ארצי) 45597-05-13 אריה כהן – המוסד לביטוח לאומי (26.6.2016) וכל המובאות שם).
עוד נפסק כי אם קיים ספק בנוגע לחריגות הארוע, ימנה בית הדין מומחה רפואי, על מנת שלא לחסום את דלתות בית הדין בפני המבוטח בטרם יבחן המומחה את שאלת הקשר הסיבתי בין הארוע בעבודה ובין האוטם הלבבי בו לקה (עב"ל(ארצי) 481/99 המוסד לביטוח לאומי – דוד מכלוביץ (16.1.2003)).
בטופס תביעתו לתשלום דמי פגיעה והודעה על פגיעה בעבודה, ציין התובע כי ביום שקדם לארוע, דהיינו ביום 12.8.2018, "שימשתי כמתגבר ברציף בתחנת לוד. היה עומס נוסעים קצוני אשר גרר חיכוכים חריפים עם נוסעים. היה צורך לעבור במהירות בין רציפים, דחיפות עם נוסעים על מנות לסגור דלתות ולהוציא רכבות בזמן. הרגשתי רע מאוד ומותש פיזית ונפשית. הלכתי לישון בתחושה רעה. למחרת, ביום הארוע, שוב תגברתי ברציף תחנת לוד. במהלך הריצות ברציפים, ויכוחים עם נוסעים, קללות ולחץ אדיר, חשתי לא טוב, לחצים בחזה, כאבים, קשיי נשימה וחוסר תחושה בגפיים. הוזמן אמבולנס, פינוי לבית חולים, ביצוע א.ק.ג, מיד הכנסה לחדר ניתוח ובצוע צנתור – התקף לב + סטנד".
אין חולק כי ביום 13.8.2018 בשעה 08.03 היתקבל התובע במחלקה הקרדיולוגית במרכז הרפואי אסף הרופא וכשעה לאחר מכן עבר צינתור ואושפז (סיכום אישפוז, נספח א' לכתב התביעה).
...
לטעמנו סתירה זו לא מהותית ומה שמהותי ממנה היא העובדה כי ביום האירוע, התובע החל את משמרת התגבור בבוקר בשעה 06.00 וכבר בשעה 07.20 לערך חש בלחץ וכאבים עזים בחזה וכבר בשעה 08.03 התקבל במרכז הרפואי אסף הרופא.