תביעת תאונת עבודה: דחיית תביעה ואי התייצבות עד

התביעה להכיר בתאונת הדרכים כפגיעה בעבודה נדחתה בהחלטת הנתבע מיום 10.6.2018, בה נכתב כי פנייתו המאוחרת לקבלת טפול רפואי מנתקת את הקשר בין התאונה ובין תלונותיו בגין כאבי גב. ביום 2.4.2020, כשנה ועשרה חודשים לאחר דחיית התביעה על ידי הנתבע, התובע פנה לבית הדין.

בנוסף, איש ממקום עבודתו של התובע, משרד עוה"ד שטיפל בעיניינו, לא התייצב להעיד בעיניין זה. ראוי להזכיר בהקשר זה, כי על פי הדין, חזקה שמכתב שנשלח לכתובת תקינה הגיע ליעדו כעבור ימים ספורים והנטל לסתור את החזקה מוטל על המערער (עב"ל (ארצי) 41882-03-14 צרור – המוסד לביטוח לאומי, 18.5.15).

...

לאחר ששמענו את התובע ועיינו במסמכים שהוצגו, הגענו למסקנה לפיה דין התביעה להידחות.

" בעב"ל (ארצי) 59462-12-15 מאלו – המוסד לביטוח לאומי, 24.8.18, פורטו אמות המידה העיקריות לבחינת טענות להארכת המועד שנקבע להגשת תובענה בה המבוטח מבקש לתקוף את החלטת הנתבע בעניינו, כדלקמן: ".... (ל)סיכויי התביעה לגופם; משך האיחור (כנתון אובייקטיבי וכן בהשוואה לפרק הזמן שנקבע בדין לצורך הגשת התביעה); התנהגותו של המבוטח (לרבות מאפיינים מיוחדים שלו המלמדים על היותו חלק מאוכלוסייה מוחלשת המתקשה במימוש זכויותיה) והאם קיימות נסיבות אובייקטיביות שלא אפשרו את הגשת התביעה במועד או סיבה סבירה אחרת לאיחור; האם חלוף הזמן פוגע באינטרסים של המוסד או באינטרסים ציבוריים אחרים, וכדוגמא נוכח קושי בהתגוננות מפני התביעה; וכן מהותו של העניין וחשיבותו - הן מבחינה ציבורית והן ביחס למבוטח המסוים. ... " יישום האמור לעיל על עניינו של התובע מביא למסקנה לפיה דין התביעה להידחות.

לסיכום האמור לעיל, נוכח העיכוב המשמעותי בהגשת התביעה לבית הדין, מקום בו לא הוגשה בקשה להארכת מועד ואף לא ניתן טעם מניח את הדעת לעיכוב בפניה לבית הדין, ובשים לב לסימני השאלה לגבי עצם קרות האירוע, דין התביעה להידחות על הסף, בשל האיחור בהגשתה.

התובעת גם הגישה תביעה למל"ל והתאונה הוכרה כתאונת עבודה.

מטעם זה גם לא די בטפסי הבדיקה התקופתיים של המעליות אותם הציגה הנתבעת (של אותו מהנדס מר שטיין, מהחודשים מאי ויוני 2017) שעה שמי שערך אותם, לא התייצב לעדות.

באשר לפסק הדין בת"א (ת"א) 11397-08 קטין - פלוני נ' מלון סנטר (פורסם בנבו) אליו הפניתה הנתבעת, הרי שבאותו מקרה נדחתה התביעה, בין היתר, לאחר שהנתבעת הציגה לצד הבדיקות החצי שנתיות גם "דוחות שוטפים חודשיים מהם עולה כי כאשר היו תקלות ספציפיות הן צויינו בדוחות" בנוסף באותו, מקרה העיד מטעם הנתבעת, חשמלאי בעל תעודה מתחום המכאניקה ומסר כי במקרה שם "רכיב הדיקטאטור היה תקין שכן אילו הדיקטאטור לא היה תקין היו שומעים טריקות של דלת המעלית לפני הארוע" (ר' עמ' 3 לפסה"ד, יובהר כי רכיב "הדיקטטור" תפקידו לרסן את סגירת הדלת).

...

הנתבעת טענה כי יש לדחות את התביעה, שכן לא הוכחה כל אחריות או רשלנות מצידה של הנתבעת.

כבר נפסק כי הימנעותו של צד מגילוי ראיה או זימון עד שבשליטתו יכול שתביא את בית המשפט לידי מסקנה כי אילו הוצגה אותה הראיה, זו הייתה פועלת לרעתו (ע"א 548/78 פלונית נ' פלוני, פ"ד ל(1) 736, 760 (1980) ר' בנוסף ע"א 465/88 הבנק למימון ולמסחר בע"מ נ' מתתיהו, פ"ד מה(4) 651, 658 (1991); ע"א 455/88 חדד נ' א. דהן חברה לבניין בע"מ, פ"ד נה(5) 655 (1991)).

כפי שכבר קבע בית המשפט המחוזי בחיפה, התובעת הייתה רשאית להניח כי הכנסת יד תאובחן על ידי עינית של המעלית ותמנע את המשך סגירתה של הדלת: "רשאית היתה המערערת להניח, מהיכרותה את אופן פעולתה של המעלית ב-14 חודשי עבודתה אצל המשיבה, שהנחת ידה על העינית תמנע את המשך סגירת דלת המעלית. הנחה זו מעוגנת בנסיון החיים, לגבי אופן פעולתה של מעלית תקינה בימינו, ואינה מחייבת הגשת חוות דעת של מומחה בטיחות. אם למרות הנחת ידה של המערערת על העינית הדלת לא נפתחה, כי אז המסקנה הלכאורית היא שארעה תקלה במנגנון המעלית או הדלת. בנסיבות אלה עבר אל המשיבה הנטל להוכיח שחרף התרחשות זו לא דבק בה כל אשם, נטל שהיא לא עמדה בו (ע"א (חי') 1663/05 לביא אירית נ' א.פ. השקעות 70 בע"מ לב הכרמל (פורסם בנבו))

התוצאה: אני מקבל את התביעה באופן חלקי ומחייב את הנתבעת לשלם לתובעת סכום של 4,000 ₪ בצירוף שכ"ט עו"ד בסכום כולל של 1,000 ₪ וכן הוצאות משפט בסך 600 ש"ח. כן תשיב הנתבעת לתובעת את האגרה ששולמה על ידה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד התשלום ועד היום.

בתאריך 29/3/22 היתקיימה ישיבת הוכחות שניה במהלכה שמענו את עדויותיהם של שני עדי התובע שלא התייצבו לישיבת ההוכחות הראשונה, הם: מר מתן נויברט - אשר עבד בחברת אלקטרה בע"מ בתפקיד מנהל ביצוע ואחראי על מסירות והבטונים להארכת כביש 6 בשנים 2018-2019.

ב"כ הנתבע ביקש במסגרת סיכומיו כי בית הדין ידחה את התביעה הואיל ולטענתו, התובע לא הרים את נטל ההוכחה המוטל עליו להוכיח כי בתאריך 5/4/18 אירע לו ארוע תאונתי במהלך עבודתו אצל צד ג'.

ב"כ הנתבע הוסיף וטען כי עדויותיהם של נציגי חברת אלקטרה שהעידו (מר מתן ומר נדב( לא תרמו לתובע שכן הם העידו שבמידה והיתה מתרחשת תאונה במקום העבודה (במנהרה ברכסים) הם היו יודעים על כך. ב"כ הנתבע הפנה גם למסמכים הרפואיים להלכה הפסוקה בנוגע לאנמנזה הרפואית הראשונה, אשר גם בה יש כדי להצדיק את דחיית התביעה.

עדותו המהימנה של מר נדב דמרי (נציג חברת אלקטרה בע"מ) אשר לא היה בה כדי לתמוך בגירסת התובע לפיה בתאריך 5/4/18 אירעה לו תאונת עבודה בפרוייקט רכסים עת עלתה עליו במת הרמה - מר דמרי העיד כי למרות שהוא אישית לא מכיר את צד ג' הוא יודע שהאחרון עבד עבור חברת אלקטרה בע"מ בפרויקט רכסים בין החודשים 7/17 עד 12/18 (עמ' 3 שורות 1-4 לפרוטוקול) וכן העיד כי חברת אלקטרה סיפקה לצד ג' מספר במות הרמה (עמ' 3 שורות 8-9 לפרוטוקול) עוד העיד מר דמרי כי הוא או חברת אלקטרה לא יודעים או ידעו על התאונה לא טוען התובע בתביעתו למרות שאם היתה מתרחשת תאונה שכזו היא היתה מדווחת.

...

(ההדגשות אינן במקור – א.י.) בהמשך השיחה, אביו של התובע (מר ראמי) החליף את בנו ודיבר עם מר מתן אלא שגם בחלק זה של השיחה לא היה כדי לחזק את גרסת התובע: "מתן: אם היה קורה משהו הייתי יודע מזה, אתה מבין? אם היה קורה משהו באתר הייתי יודע מזה כי אני הייתי מטפל בדברים כאלה". ובהמשך - "מתן: אף אחד לא הודיע לי". וממש בסיום השיחה: "מתן: אתה לא יכול לבוא ולהגיד לי ולעשות יעני ולהגיד כאילו דרסו אותי.." העדר הוכחה אובייקטיבית לכך שהתובע עבד אצל צד ג' ביום 5/4/18 באתר ברכסים - התובע הציג רישום נוכחות, אותו צירף כנספח 7 לתצהירו, אלא שמדובר ברישום שאין עליו אישור או חתימה של צד ג' ו/או של מי מטעמו ואשר לא הוכח לפנינו כי הוא נכתב בזמן אמת או כי יש בו כדי להוכיח עבודה אצל צד ג', כאשר כל שיש לתובע בענין זה הוא את עדותו ואת עדותו של אביו (עמ' 22 שורות 7-18 לפרוטוקול), אשר לא מצאנו אותו כעד אוביקטיבי.

גם עדותו של עד התובע - מר סלימאני עבדאלכרים, לא הועילה לטעמנו לתובע וזאת לא רק בגלל שהעד הנ"ל הודה, במסגרת חקירתו הנגדית כי הוא אישית לא ראה את התאונה (עמ' 30 שורות 17-18 לפרוטוקול), אלא גם בגלל חוסר העקביות שבעדותו בנוגע לימים בהם עבד התובע אצל צד ג', כאשר התובע טען כי עבד אצלו החל מחודש 3/18 בעוד שהעד שינה את עדותו בענין זה, עת בתחילה העיד כי התובע התחיל לעבוד בחודש אפריל (עמ' 27 שורה 25 לפרוטוקול) בהמשך ציין כי התובע עבד בכל חודש אפריל (מה שלא מתכתב עם גרסת התובע וגם לא עם מועד התאונה) ובין לבין העיד כי התובע עבד כמה ימים בסוף חודש שלישי (עמ' 27 שורות 27-28 ועמ' 28 שורות 1-12 שם).

לסיכום לנוכח כל האמור לעיל והואיל והעדפנו את עדויותיהם של העדים האוביקטיבים שהופיעו לפנינו - הם מר נדב ומר מתן, על פני עדויותיהם של התובע, של אביו ושל מר סלימאני עבדאלכרים וכן הואיל וגרסתו של צד ג' היתה עקבית ממועד התאונה ולכל אורך הדרך וכן בשים לב למסמכים הרפואיים הסמוכים למועד התרחשות התאונה ולעובדה שלמרות שלטענת אב התובע הוא ידע כשבועיים לאחר שבנו השתחרר מבית החולים כי הרשום במסמכים הרפואיים אודות אופן התרחשות התאונה אינו נכון, גירסה זו לא השתנתה גם במספר רב של ביקורים מאוחרים למועד הנ"ל וכן לנוכח העובדה כי לא הונחה לפינו ראיה אוביקטיבית לכך כי ביום התאונה עבד התובע אצל צד ג', הגענו לכלל מסקנה כי התובע לא הצליח להוכיח כי ביום 5/4/18 עבד אצל צד ג' וכי ביום זה ארעה לו תאונת עבודה עת עלתה על רגלו השמאלית בימת הרמה בזמן שעבד באתר ברכסים כפי שטען לפנינו וזאת להבדיל מהגרסה העקבית שמסר צד ג' ולפיה ביום 5/4/18 היה התובע מעורב בתאונת דרכים עת צד ג' עלה על רגלו השמאלית עם טנדר מסוג טויוטה מר. 1054437, בזמן שהוא נסע לאחור בחצר ביתו שבעילוט.

השופט אילן סופר לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האיזורי ירושלים (סגנית הנשיא (כתוארה אז) שרה ברוינר ישרזדה; ב"ל 5394-05-21) אשר דחה את תביעת המערער להכרה בליקוי בגבו כ"פגיעה בעבודה".

המערער הגיש תביעה להכרה בתאונת עבודה שארעה לו ביום 13.10.2019.

גם הניסוח בטופס התביעה לא נועד להצביע על ארוע שהתרחש תוך כדי עבודת האינסטלציה עצמה, שכן נטען כי נפגע בעת הרמת ארגז כלים ומובן כי הרמת הארגז לא בוצעה תוך עבודת האינסטלציה עצמה.

בית הדין שגה בהקשר זה כאשר הסתמך על תצהירו של הלקוח, שלא התייצב לעדות, על מנת ללמוד ממנו על בעייתיות בגירסת המערער, ומנגד זקף לחובת המערער את אי העדתו.

גרסת המערער הייתה גרסה מתפתחת כאשר בתחילה, בטופס התביעה, נטען כי המערער נפגע במהלך ביצוע העבודה והלקוח צוין כאחד העדים לתאונה.

...

לא מצאנו כי נפל פגם בהתייחסות אגבית זו, שנועדה לעמוד על מהימנותה הפנימית של גרסת המערער.

לא מצאנו כי יש מקום לקבל גם את בקשת המערער להשבת עניינו לבית הדין האזורי על מנת לשמוע את עדות הלקוח.

סוף דבר – הערעור נדחה.

בישיבת ההוכחות השניה, אחרי שהתברר שנציגת ציבור המעסיקים שהיתה חלק מההרכב בישיבת ההוכחות הראשונה, לא הגיעה ולאחר שהצדדים ביקשו כי ביה"ד ידון בתיק בהרכב חסר ובהתאם לכך ניתנה החלטה, הודיע ב"כ צד ג' את הדברים הבאים:"עד נוסף שלנו מר אחמד משעלה לא הגיע הוא כבר לא עובד בצד ג' וניסינו ליצור איתו קשר טלפוני הוא לא ענה. בנסיבות אלו, לשאלת ביה"ד האם אנחנו רוצים שוב לנסות ולדבר איתו אני משיב שלא. מבין שנצטרך להחליט עכשיו האם לוותר עליו שכן הישיבה נדחתה להיום כדי שצד ג' וכל עדיו יעידו ביחד. יש לו משקל בעדותו. זה לא בשליטתי. הוא היה צריך להגיע והגיע בפעם קודמת. יש לו עדות שבעצם יכול לבוא ולהעיד על היחסים שראה שהתובע לא היה עובד של צד ג'. מבקש הפסקה של כמה דקות" לאחר הפסקה, חזר ב"כ צד ג' לאולם ואמר את הדברים הבאים:"אנו נבקש שהוא יגיע להעיד הוא אינו בשליטתנו, רק נבקש לשמוע היום את העדויות של מי שהתייצב הם העדים הראשים ואין חשש לתיאום, הוא לא עובד כבר והוא לא עונה לטלפון. רציתי להגיש את העדויות בתצהירים אבל ב"כ התובע היתנגד. בפרט להגיע לכאן גם עבורי זה בערך חצי יום, כבר משעה שמונה הייתי בדרך". ב"כ התובע היתנגד נחרצות לפיצול עדויות צד ג' והבהיר את טעמי היתנגדותו, כאשר ב"כ הנתבע טען כי לטעמו יש לשמוע את שני העדים שכן התייצבו לישיבת ההוכחות השניה וזאת גם מהטעם שקיים חשש שגם למועד נדחה לא יתייצב מר אחמד משעלה וגם מהטעם שגם נציג הציבור התייצב, גם המקליט, גם מתורגמן וגם שלושת הצדדים.

ב"כ התובע לא השתכנע מטענות ב"כ הנתבע ואמר את הדברים הבאים:"לא מסכים להצעת חברי. שב"כ צד ג' או שיוותר על העד או שנאלץ לדחות את הדיון על מנת שכל העדים ייחקרו באותו יום בכפוף לתשלום הוצאות". לאחר שני דיונים שלא לפרוטוקול ולאחר עוד דברים שאמרו ב"כ הצדדים, ניתנה ההחלטה הבאה: "הגם שבית הדין היה מעדיף, כמו ב"כ התובע כי כלל עדי צד ג' ייחקרו במועד אחד, הרי שבנסיבות העניין וכדי לא לדחות את המשך בירור התביעה בעוד מספר לא מבוטל של חודשים וכן בהנתן כי כל הצדדים הגיעו לדיון לאחר שהתכוננו אליו, ובהנתן כי גם המקליטה וגם המתורגמן טרחו והתייצבו החלטנו לקבל את הצעת ב"כ הנתבע כך שהיום ייחקר צד ג' (הכוונה - "מנהל צד ג" א.י.) והעד מטעמו שכן טרח והתייצב.

להלן עיקר טענות הנתבע, אשר ביקש כי בית הדין יקבע כי בין התובע לבין צד ג' לא היתקיימו יחסי עובד מעסיק ובהתאם לכך יקבע כי בצדק דחה הנתבע את תביעת התובע להכרה בארוע שאירע לו לטענתו ביום 3/10/19, כתאונת עבודה וזאת בהתבסס על העובדות הבאות: התובע שהנו תושב השטחים עבד בישראל עם רישיון עבודה אשר הוצא לו על ידי מעסיק בשם שי מחברת א.א.תיגבור.

...

ב"כ התובע לא השתכנע מטענות ב"כ הנתבע ואמר את הדברים הבאים:"לא מסכים להצעת חברי. שב"כ צד ג' או שיוותר על העד או שנאלץ לדחות את הדיון על מנת שכל העדים ייחקרו באותו יום בכפוף לתשלום הוצאות". לאחר שני דיונים שלא לפרוטוקול ולאחר עוד דברים שאמרו ב"כ הצדדים, ניתנה ההחלטה הבאה: "הגם שבית הדין היה מעדיף, כמו ב"כ התובע כי כלל עדי צד ג' ייחקרו במועד אחד, הרי שבנסיבות העניין וכדי לא לדחות את המשך בירור התביעה בעוד מספר לא מבוטל של חודשים וכן בהינתן כי כל הצדדים הגיעו לדיון לאחר שהתכוננו אליו, ובהינתן כי גם המקליטה וגם המתורגמן טרחו והתייצבו החלטנו לקבל את הצעת ב"כ הנתבע כך שהיום ייחקר צד ג' (הכוונה - "מנהל צד ג" א.י.) והעד מטעמו שכן טרח והתייצב.

לנוכח השתלשלות העניינים כפי שפורטה בסעיף 3 לפסק דין זה, לא מצאנו לנכון לזקוף לחובת צד ג' את העובדה שאחד מעדיה (כשהכוונה למר אחמד משעלה), אשר התייצב לישיבת ההוכחות השניה, לא התייצב בהמשך.

לסיכום לנוכח כל האמור לעיל והואיל והעדפנו את עדויותיהם של מר בן שושן ושל מנהל צד ג', אשר כפי שחזרנו ושנינו - הותירו עלינו רושם מהימן, על פני עדויותיהם של התובע ושל העד מטעמו, וכן בשים לב לסרטון הווידאו ולהודעות הווטצאפ והעדר כל ראיה מצד התובע המוכיחה גרסתו כאילו היה עובד שכיר של צד ג', הגענו לכלל מסקנה כי התובע לא הצליח להוכיח כי ביום 3/10/19 או בסמוך לכך התקיימו בינו לבין צד ג' יחסי עובד מעסיק ולכן הרינו קובעים כי בדין דחה הנתבע את תביעתו של התובע.

הוצאות משפט בשל גרסתו הלא אמינה של התובע, שקלנו לחייבו בהוצאות משפט הנתבע למרות שמדובר בתביעה מתחום הביטחון הסוציאלי אבל בסופו של דבר ובעיקר הואיל והנתבע לא ביקש זאת, החלטנו שלא לעשות כן. שונה הדבר ביחס לצד ג' אשר בגין הוצאותיו הלא מבוטלות החלטנו לחייב את התובע לשלם לו את הסכומים הבאים: סכום של 2,000 ₪ בגין הוצאות משפט.