על יסוד האמור עד כה נקל להבין את העקרונות שנקבעו ביחס להכרה בארוע לב כפגיעה בעבודה בקשר עם דרישת המאמץ החריג - בין אם נפשי או גופני: ראשית, המנגנון הפיזיולוגי שתואר לעיל מחייב, מבחינה רפואית, סמיכות זמנים מסויימת (שלא כאן המקום לקבוע את גדריה) בין המאמץ החריג לבין יצירת קריש הדם וממנו לארוע הלב, כדי שניתן יהיה לקבוע כי מיתקיים בין השניים קשר סיבתי; שנית, לא די בהתרחשותו של ארוע הלב בזמן העבודה על מנת לקבוע כי מדובר בפגיעה בעבודה, אלא נידרש להוכיח שקדם לו מאמץ חריג עקב העבודה שהרי "אוטם שריר הלב אינו תאונה אלא חולי" (בג"ץ 6984/93 ווליניץ נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד מח(4)285, 292.
ולסיכום כתב בית הדין הארצי בענין חוסני כי:
"..בבחינת תביעה להכרה בארוע לב כתאונת עבודה, יש לבחון תחילה אם טענות המבוטח הנן למאמץ גופני חריג או לדחק חריג (ויתכן גם שילוב של השניים).
...
ולסיכום כתב בית הדין הארצי בענין חוסני כי:
"..בבחינת תביעה להכרה באירוע לב כתאונת עבודה, יש לבחון תחילה אם טענות המבוטח הינן למאמץ גופני חריג או לדחק חריג (ויתכן גם שילוב של השניים).
3194-11-22 לאחר שמונה לחוות דעתו בשאלת הקשר הסיבתי שבין הליקוי בליבו של התובע שם לבין האירוע החריג שארע לו בעבודתו (עת במהלך ההדרכה נתגלעו תקלות וליקויים רבים אשר אינם מתרחשים בשגרה וגרמו לתובע להרגיש לחץ ומבוכה (להלן האירוע החריג)):
לטעמנו, גם אם מדובר במקרים שונים, ניתן להקיש מאשר כתב פרופ' קרן, לענינינו, בנוגע לסמיכות הזמנים.
לסיכום - לנוכח כל האמור לעיל והואיל והתובע לא ידע לתאר זמן מסויים שניתן לאתרו במהלך יום עבודתו שבו ביצע מאמץ חריג וכן הואיל וגם לשיטתו ביום התרחשות האירוע לבבי הוא עבד במשרדו ולא ביצע שום מאמץ חריג, הרינו קובעים כי הוא לא הוכיח את האלמנט האוביקטיבי הנדרש וגם לא הוכיח את האלמנט הסוביקטיבי עת לא הצליח להוכיח כי בסמוך ולפני יום ה - 18/3/21 אירע לו אירוע חריג בעבודתו ולכן הרינו הרינו מורים על דחיית תביעתו.
הוצאות משפט - למרות התוצאה אליה הגענו החלטנו להתחשב בבקשת ב"כ התובע כפי שמצאה ביטוי בסעיף האחרון לסיכומיו ("....שלא להשית הוצאות על התובע, שהרי ניכר בעליל כי עסקינן במי שהגיש תביעתו בלב ובידיים נקיים") ולא לעשות צו להוצאות.