כחלק מתהליך בחינת תביעתה, מילאה התובעת ביום 18.2.19 שאלונים למבוטח בגין מקרוטראומה ביחס לכל אחד מהאיברים שלגביהם היא טוענת לפגיעה.
ביום 30.3.20 הוגשה התביעה שבפנינו, במסגרתה ביקשה התובעת הכרה בפגיעה בצואר, בכתף שמאל וביד ימין כפגיעה בעבודה על בסיס תורת המקרוטראומה.
כך בחקירתה בפני חוקר הנתבע העידה כי במהלך הטיפול של בניית צפורניים באופן הבא: "במהלך הטיפול אני נשענת קדימה, שתי הידיים שלי מושטות קדימה, יד שמאל מחזיקה את ידה של המטופלת, ויד ימין מחזיקה את מכונת השיוף, אשר עובדת עם רטט והתנגדות ומצריכה ממני להפעיל כוח" (ע' 2 לחקירה ש' 23);
בעדותה בפנינו הסבירה התובעת כי היא עובדת עם מכשיר, כאשר הידית נגד כיוון השעון כך שיש היתנגדות, כך שיד הלקוחה מונחת בכף ידה השמאלית ואילו יד ימין באויר (ע' 5 ש' 11).
...
אחר כל זאת, שתי התביעות שהגישה התובעת נדחו על ידי פקיד התביעות בהחלטות מיום 2.7.19 ומיום 20.5.19, בנימוק שלא הוכח מבחינה רפואית קיום קשר סיבתי בין הבעיות הרפואיות לבין תנאי העבודה, ומכיוון שפקיד התביעות הגיע לכלל מסקנה שכאבי התובעת נובעים ממצב תחלואתי טבעי שאינו קשור בתנאי העבודה.
לטעמנו, די בקביעה זו כדי להקים ספק שיש לראותו כפועל לטובת המבוטח, במובן זה שעניינה של התובעת יועבר למומחה על אף העדר העמדה של תשתית עובדתית של תנועות חוזרות ונשנות של הצוואר.
סוף דבר
מצאנו כי מתקיימת תשתית עובדתית למינוי מומחה (אורתופד) לצורך המשך בירור התביעה לעניין יד ימין והצוואר.
התביעה להכרה בפגיעה בכתף שמאל על בסיס תורת המיקרוטראומה –נדחית בזאת.
