תביעת תאגיד מים לתשלום חיובי מים ושפכים חריגים

נטען כי בהמשך הפר התאגיד התחייבותו ועמד על תשלום של 180,000 ₪, ואף טען כי יפעל לחידוש הליכי הגביה ביחס לשנים 2013-2014, מתוך הפרת ההסכם שקבל תוקף של פסק דין, המחייב אותו להמתין לקביעת ממונה השפכים בהשגה שהוגשה לו. כתב התביעה ממשיך ומונה ההליכים , שהתפצלו מכאן בין אלו שבפני רשות המים וממונה השפכים (בהשגה או תלונה), ותביעה נוספת , שניה במספר, מנובמבר 2016, שהגישה המבקשת בבימ"ש זה כלפי התאגיד , שסעד זמני בצדה.

אולם כנראה לאור ההליך המשפטי, בגדריו גם חויב התאגיד בהוצאות על הליכי ביניים, החל הוא להתאנות למבקשת: שמא כדי שתיישר דרכיה לרצונו, שמא כדי שיינתן לו לקזז חיובי הוצאות בהם חויב בהליכי ביניים שלא קיים (נשמע שהחיוב הפסוק – טרם שולם).

התאגיד מציין כי סע' 16 להסכם בין הצדדים לא נועד לחול על דיגומים חריגים, המתבצעים מחוץ לתכנית הניטור, ואשר הצורך בהם מתעורר אם יש צורך ממשי ומידי לדגום שפכי מיפעל, וממילא מקוימת לגביהם ספציפית בקרה של גופי האסדרה (רשות המים והמשרד להגנת הסביבה).

...

כדי לוודא קיומה של ההחלטה אני מורה שנציגי התאגיד המגיעים לדיגום יסריטו את מעמד הבדיקה כולל דרישתם להיכנס וכמה זמן חלף, עד שניתן להם מבוקשם.

אין להתעלם מכך שאם תתקבל בסופו של יום עמדת התאגיד ביחס להסכם, המסקנה המחויבת הנה שחתם הוא על הסכם העשוי מבחינתו טלאים טלאים , כאשר בכל פעם מבקש הוא לפרום טלאי אחר, ולהפר סע' נוסף בהסכם עליו חתם.

אני קובע אפוא שהתאגיד יחוב בהוצאות המבקשת בבקשה, בלי קשר לתוצאות בהליך העיקרי, בסך כולל של 5000 ₪.

נטען, כי המשיבה לא צרפה תוכנות מוצעות מהן ניתן ללמוד על כוונתה לחבר את השכונה לקו הביוב, וגם לא תכניות מתאר, היתרי בניה או הרשאות לבצוע עבודות מהן ניתן ללמוד על כוונה זו. לטענת המבקש, כללי חישוב עלות תוקנו בשנת 2014, עת הוסף להם החריג בדבר "נכס שאינו מחובר או שאין לחברו", דבר המחזק את טענותיו שיש להשיב לידיו את התשלומים שנגבו ממנו ומיתר חברי הקבוצה שלא כדין.

סוגיה זו הוכרעה בעע"מ 2978/13 מי הגליל תאגיד הביוב האזורי בע"מ נ' יוסף אחמד יונס [פורסם בנבו] (23.7.2015), שם הבהיר השופט א' רובינשטיין, כי תאגידי המים והביוב עונים על הגדרתה של רשות הפועלת על פי דין, גם אם מתקיימים לכאורה יחסי עוסק-לקוח בין הצדדים ויש בפעולותיהם פן עסקי (בפסקות נח-נט): "נח. ...לעתים נוצר מצב שבו ניתן לכאורה להגיש תובענה ייצוגית אם לפי פרט 11, או לפי פרט 1– דהיינו, מצב בו במקביל, לפנינו יחסי עוסק-לקוח בין הפרט לבין הרשות בפעלה כעוסק, ותביעה להשבת סכומים שגבתה הרשות שלא כדין כמס, אגרה או תשלום חובה אחר. ברגיל ניתן לשער, כי במצבים מעין אלה יעדיף התובע הייצוגי שתביעתו תאושר כתביעה על פי פרט 1, שכן בתביעה כנגד הרשות על פי פרט 11, נהנית היא מהגנות ייחודיות שפורטו בהרחבה...

באשר לטענותיו בדבר חיובו באגרת ביוב, אני דוחה את טענת המבקש, כי מאחר שאינו מחובר למערכת הביוב העירונית, אין לראות בו כמי שמקבל שירותי ביוב מהמשיבה, ועל כן הוא אינו חייב בתשלום חיובי ביוב, אלא רק עבור חיובי מים.

כך, סעיף 2 לחוק תאגידי מים וביוב מגדיר "שירותי ביוב" כ"איסוף שפכים והולכתם, טיהורם וסילוקם, באמצעות מערכת ביוב או באמצעי אחר, טפול בבוצה וסילוקה, וכן פקוח על הזרמת שפכי תעשיה אל מערכת ביוב או באמצעותה, ולעניין חברת ביוב – שירותי הולכה וטפול".

...

לפי שפיר ושמואלי מעודי, "ככל שאין בידי תאגיד להעמיד לצרכן שירותי ביוב בהעדרה של מערכת ביוב באמצעותה יסופקו שירותים אלו לנכסו, אזי אין הוא רשאי לגבות מצרכן זה תשלום בעבור שירותי ביוב... אנו סבורים, כי על מועצת רשות המים לתקן את הוראת סעיף 3(ב), כך שזו תסויג במפורש רק למקרים ולצרכים שהתאגיד נכון ומסוגל לספק להם שירותי ביוב" (עמ' 741-742).

סוף דבר לא עלה בידי המבקש לבסס לכאורה קיומה של עילת תביעה אישית, שהיא אחד התנאים לאישור תובענה ייצוגית.

אני דוחה את הבקשה לאישור התובענה כייצוגית, שהגיש המבקש נגד המשיבה.

עניינה של התביעה שלפני, דרישה לתשלום סך של 60,725.23 ₪ בגין חיובי מים ודיגום שפכים חריגים ואסורים במפעל הנתבעת לייצור עוגות ברחוב הצורף 11 חולון (להלן – הנכס), לגבי התקופה שבין השנים 2015-2013.

בסעיפים 5 ו- 8 לתצהיר העדות הראשית של גב' גניש הובהר כי הדיגומים נעשו עובר לכניסת הכללים החדשים לתוקף, בעת שכללי תאגידי מים וביוב (שפכי מפעלים המוזרמים למערכות הביוב), התשע"א-2011 (להלן – הכללים הקודמים) היו בתוקף ובהתאם להם.

...

סוף דבר סיכומו של דבר התובעת הביאה ראיות המעידות על קיומן של חריגות שפכים, אשר קיומן ותקינות דיגומן לא נסתר על ידי הנתבעת ועל כן דין התביעה להתקבל.

לפיכך התביעה מתקבלת.

בנוסף הנתבעת תשלם לתובעת אגרת בית משפט כפי שולמה ושכר טרחת עורך דין בסך 8,500 ₪.

בתמצית ייאמר, כי המשיבה, המפעילה בית מטבחיים לשחיטת בהמות במפרץ חיפה (להלן: המפעל), הגישה נגד המבקשת, תאגיד המים של העיר חיפה (להלן: התאגיד), תביעה למתן סעד הצהרתי לאכיפת הסכם פשרה, שבצדו סעד כספי.

תמצית טענתו של המפעל היא, כי הדיגומים בוצעו בכלים שאינם סטרילים ושלא בהתאם להוראות כללי תאגידי מים וביוב (שפכי מפעלים המוזרמים למערכת הביוב), תשע"ד-2014 (להלן: הכללים), מבחינת מועדי נטילת הדיגומים ותכיפותם, תנאי איחסונם ותיעודם, מה שפוגם בתקפותם של דיגומים אלו, וכפועל יוצא - בדרישות תשלום החיובים המבוססים על החריגות הנטענות בתוצאות הדיגומים.

הסכם הפשרה שנחתם ביום 16.3.2017 כלל מתוה לפיו, בין השאר, יבוטלו חיובי עבר לשנים 2013 - 2014, על הריביות שהם נושאים, ולאחר מכן ימציא התאגיד למפעל כרטסת הנהלת חשבונות מתוקנת ומעודכנת; לא יבוצעו דיגומים עד סוף יולי 2017; והמפעל יפנה למשרד להגנת הסביבה בקשה להקלות בכמויות חומרים חריגים, והתאגיד לא יתנגד לבקשה.

...

בפניי בקשה להורות על ביטול החלטתי מיום 25.4.2022, בה הוריתי על מחיקת כתב ההגנה של המבקשת.

אין בידי לקבל את הנימוק לכך, קרי, כי הוסכם בין הצדדים שהעניין ייבדק על ידי אנשי הכספים.

מכל האמור לעיל, אני מורה על ביטול ההחלטה על מחיקת כתב ההגנה של התאגיד.

עם זאת, ולאור מחדליו הקשים של התאגיד, אני מורה כי ההחלטה תבוטל בכפוף לקיום כל התנאים הבאים, וזאת בתוך 21 יום מהיום: המצאת המסמכים המסומנים כ"ב בגילוי המסמכים מטעם התאגיד למפעל; תשלום ההוצאות שנפסקו עד כה על ידי כב' השופט פרידמן בהחלטות מיום 20.5.2021, 2.7.2021, 23.9.2021 ו - 15.2.2022, למפעל ולאוצר המדינה; תשלום הוצאות בסך של 5,000 ₪ לטובת המפעל בגין הבקשה מיום 25.11.2021, בשל התעלמות מתמשכת מההחלטות מיום 15.2.2022 ומיום 19.4.2022 ובשל המצאת תצהיר תשובות באיחור.

זאת, לטענת הנתבעים, לאור הזדרזותה בהגשת התביעה לאחר התקנת מד המים החדש והוצאת דרישות התשלום עקב כך, לאור נקיטת הליכי גבייה (עיקולים) תוך כדי נהולו של ההליך ולאור חובת תום הלב המוטלת עליה כתאגיד צבורי.

למן שנת 2017, הנתבעת 1 משלמת עבור צריכת המים הנמדדת ע"י התאגיד, באופן שוטף, בהתאם לחיובים הנמסרים לה. אף לפני כן שולמו חיובי המים שהתקבלו אצל הנתבעת 1 באופן סדיר ושוטף.

משנקבע בדין כי התאגיד יחייב צרכן בעד שפכים חריגים או אסורים, וכי חיוב זה ייגזר מצריכת המים בידי הצרכן, ברי הוא לטעמי, כי נתוני צריכת המים הרלבאנטיים הם אלה אשר נקבעו כדין על ידי התאגיד, בין אם במסגרת המדידות השוטפות, בין אם על פי הערכה שנעשתה על ידי התאגיד על פי דין.

טענה נוספת שבפי הנתבעים הנה, כי ההכרעה בסוגיות דלעיל ובפרט שפכי תעשייה נתונה לרשות המים, וכי בראשית שנת 2018, סמוך לאחר הגשת התביעה, הוגשה על ידי הנתבעת 1 תלונה לרשות המים, על פי סעיף 108 לחוק תאגידי מים וסעיף 13(ב) לכללי השפכים, במסגרתה העלו את אותן טענות שהעלו בגדר ההליך דנן לעניין תוספת החיוב בגין הזרמת שפכים, ובקשו כי הרשות תורה על עיכוב הליכי הגבייה עד לבירור סופי של המחלוקת.

...

משכך אני סבורה, כי בירור והכרעה בטענות אלו נדרשים במסגרת הליך זה וכי אין בתלונה האמורה, שהוגשה לאחר הגשת התביעה, ולא נודע גורלה, משום מחסום בעניין זה. ריבית התובעת ערכה את תחשיב הריבית על פי "ריבית החשב הכללי" ו- "ריבית פיגורים החשב הכללי", כנזכר בסעיף 1 לכללי אמות המידה.

סיכום בהתאם לכלל הקביעות לעיל, מתקבלת התביעה כנגד הנתבעת 1 בלבד, וזאת באופן חלקי, כדלקמן: 135.1.

התביעה נגד הנתבעים 5-2 נדחית.