תביעת שריפה בבית חולים לפיצויים

באשר לפצוי שיש לפסוק בגין פגיעה באוטונומיה – סיכם בית המשפט בעיניין איבי את ההלכות בנושא ועמד על כך, כי הפצוי אמור להיות אינדיבידואלי בהיתחשב בהפרה הקונקרטית ובנסיבותיה, כאשר יש לשקול את סוג המידע שלא נימסר לחולה לעומת זה שנימסר לו, הקפו ומשקלו הסגולי של המידע שלא נימסר לעומת זה שנימסר, עמדתו יחסו של החולה למסירת מידע רפואי הקשור בו ותוצאות הטיפול שבוצע.

בית החולים לא גרם למחלתה של התובעת, בית החולים לא גרם להיתלקחות הדלקת, בית החולים לא גרם לפוליפ ולא גרם למימצא של law grade דיספלזיה.

התובעת כיום בריאה מסרטן, עובדה שלא ניתן להיתכחש לה. בדיעבד, כאשר התובעת לא חולה במחלת הסרטן, לא סובלת מדלקת ומדליפות צואה כפי שהיה בעת הרלוואנטית, התובעת מתחרטת על החלטתה ואולם לא ניתן לשקול את תביעתה של התובעת בחוכמה בדיעבד ובהיתחשב במציאות אלטרנאטיבית לא נכונה לה טוענת התובעת.

...

גם פרופ' קופלמן התייחס בעדותו להסברים שניתנו לתובעת והסביר שהיה דיון מאוד מאוד מקיף (פרוטוקול מתאריך 11/2/2020 עמ' 51 שורה 33 ואילך) ובהמשך, התייחס להחלטה לנתח והסביר, "....ההחלטה הזאת לא התקבלה סתם ואני מבקש גם תשאל אותי על השיחה שלי עם החולה ספר לי מה היה כי אני לא זוכר אתה יודע טיפלתי באלפי חולים בחיים שלי אותה אני זוכר. אותה אני זוכר מצוין כי נדיר שאנשים מדברים כמו שהיא דיברה והעובדה שאני עומד פה בכלל בגללה זה שערורייה. אני הרבה פעמים טוען שיש תביעות שצריכות להיגמר בעונש לתובע. זה דוגמא. זו דוגמא אחת. פשוט שערורייה. הגברת הזאת התחננה, אמרתי לה תגידי לי את מבינה את המשמעות? את מבינה מה את מבקשת ממני? היא באה היא ידעה מראש מה היא רוצה אמרתי לה תקשיבי את תהיי עם סטומה כל החיים שלך יש אולי עוד אפשרות, לא, זה מה שאני רוצה חיים שלי לא חיים. ככה. עכשיו לא שוכחים שיחה כזאת, אתה שומע מדי פעם שיחה כזאת כמו איתה לא שוכחים, אמרתי אוקי אני מקבל את מה שאת אומרת גם היו סיבות לחשוב שהיא צודקת שזה לא סתם שהיא באה עם האנרגיות האלה. תקשיב אני כירורג אפשר להתווכח עליי הרבה דברים לספר, אני מאוד מנוסה אני לא תולש לאנשים מהרחוב את המעי הגס שלהם אוקי? לא תופס מישהו ותולש..." (שם עמ' 56 שורה 5 ואילך).

קשה שלא להגיע למסקנה, שהתובעת מאדירה ומשבשת את המציאות גם בהקשר זה. סוף דבר לדאבון הלב, התובעת חלתה במחלה לא קלה, מחלה בה טיפלו רופאי בית החולים לאורך השנים.

אחר כל האמור לעיל, דינה של התביעה להידחות.

7.3 מספר סצנות במסגרתן נערכים ראיונות קצרים עם מנהל בית החולים בג'נין, ד"ר אבו ראלי, במסגרתן הועלו טענות בדבר הפגזת בית החולים באמצעות טנקים, שריפת חלק מבית החולים, מניעה מכוונת של הגעת כוחות כיבוי אש ואמבולנסים אליו, כמו גם תאור של אדם בשם אבו ג'נל אשר נכפת בידיו ונרצח על ידי ירי ללסת.

נהיר כי ככל ומדובר בעוולות נפרדות, אשר מועד הווצרות כל אחת מהן הוא במועד הפירסום הפרטני, לא ניתן לראות בתביעת התובע כזו אשר היתיישנה, ולכל היותר היה בכך כדי להשליך על שקולי בית המשפט בבואו לבחון את הקף הפצוי המגיע לתובע, אם וככל שתוכח תביעתו.

...

לאחר בחינה של טענות אלו, עקב בצד אגודל, נמצא כי דין חלק הארי של טענות הגנה אלו של הנתבע, להידחות, וכך אני מורה.

בהינתן כל אלה, אני מורה בזאת כדלהלן : הנתבע ישלם לתובע פיצוי בסכום של 175,000 ₪.

עוד אני מורה כי הנתבע יישא בהוצאות ההליך בהיקף של 50,000 ₪.

עקרי טענות הצדדים התובעת מנהלת מזנון בסניף של קופת חולים מכבי.

בנסיבות אלו, עותרת התובעת לפצוי כספי בגין, שירות לקוי של הנתבעת, העדר יכולת לבצע סליקה ופועל יוצא מכך אובדן הכנסות והשבה של התשלום ששולם עבור הקופה החדשה.

על אף הגישה הגמישה בבית משפט לתביעות קטנות, שריפה בבית עסק כתוצאה מקצר בשנאי הקופה שרכשה מהנתבעת היא עניין שבמומחיות ולצורך ההוכחה, נידרשת חוות דעת מומחה, דו"ח חוקר או כל ראיה אחרת התומכת בגירסת התובעת.

...

סוף דבר בנסיבות האמורות, התביעה מתקבלת בחלקה.

הנתבעת תשלם לתובעת לאחר הקיזוז הנ"ל סך של 5,415 ₪.

סה"כ תשלם הנתבעת לתובעת סך של 5,915 ₪.

עפ"י הנטען, עובדת סוציאלית של בית החולים סייעה בידי הנתבעת במציאת קורת גג זמנית בבית אבות בנהריה, שם שהתה כשבועיים ימים לצורך היתאוששות ועד למציאת דירה חלופית.

בתביעתו ביקש התובע לחייב את הנתבעת לפצותו בגין ניזקי ממון שנגרמו לשתי הדירות ונזקים נלווים נוספים, בסכום כולל של 273,217 ₪, כשסכום זה כולל: עלויות שפוץ הדירה בסכום של 235,922 ₪, שכר דירה שלא שולם עבור 8 חודשים בסכום של 12,800 ₪, הוצאות ותיקונים לדירה בקומה הראשונה בסכום של 18,300 ₪ ועלויות תיקון ששילם התובע לחברת החשמל עקב השריפה בסכום של 6,195 ₪.

הנטל בעניינינו עבר כאמור אל הנתבעת, אלא שחיובה במקרה זה בפצוי התובע, שעה שהמומחים לדבר העידו כי הנתבעת לא נדרשה לעשות פעולה ביחס למקרר שהיה בה כדי למנוע את השריפה ושעה שבית המשפט מקבל את עדותה של הנתבעת כי המקרר 'עבד' ללא תקלות, הופך את משטר האחריות בכגון דא למשטר של אחריות מוחלטת, כשאין הצדקה ועילה לכך.

...

לאור מסקנה זו ודחיית התביעה גם בעילה הנזיקית, איני נדרשת לשאלת הנזק.

סוף דבר לאור המקובץ, אני מורה על דחיית התביעה על כל ראשיה.

התביעה נדחית אפוא, ללא צו להוצאות.

התביעה והליכים זוהי תביעה לפצוי התובעים על ניזקי רכוש שנגרמו להם עקב שריפה שפרצה ביום 16.7.2017 והביאה לשריפת בתיהם ברחוב הרבי מלובביץ' שבשכונת מעלה כנען בעיר צפת.

על פי דו"ח ארוע של רשות הכבאות (המסמך השני בנספח 3.2 למוצגי הנתבעת), בהמשך אותו היום, בשעה 14:41, "היתקבל דיווח על שריפת קוצים בצפת, למקום יצאו רכבי כיבוי, בדרך לארוע נימסר לצוותים שמדובר בשריפה גדולה שמסכנת ליד הבתים... עם הגעת עליון 125 ביצע הערכת מצב הבחין בשריפה במספר דירות והתפשטות בשטח קוצים, ביקש ממפקד המשמרת להפעיל פקודת מכת אש ומפקד המשמרת הפעיל דרך המשל"ט... עם הגעת מפקד המשמרת למקום ביצע הערכת מצב ודיווח על ארוע חריג ובקש חמישה לבנות למקום, מת"ח גליל גולן הפעיל פקודת מכת אש מחוזית, הופעל גיוס כללי לכלל התחנות... הוזנקו מטוסי כיבוי שפעלו בשטח. בוצע כיבוי הבתים הבוערים וכן סריקה ברחובות המקבילים... מד"א פינה מס' פצועים ולוחם אש לבית החולים בצפת. בארוע נגרם נזק למס' דירות... יש לציין כי במקום היו רוחות חזקות שגרמו להתפשטות מהירה של האש. לאחר מס' שעות הצלחנו להשתלט על האש...". בארוע הופעלו 78 כלי רכב של רשות הכבאות ו- 116 כבאים.

עוד אין חולק, כי בשטח הפתוח של גבעת שושנה, המצוי בין גן הילדים לשכונה ובה בתי התובעים, קיימת חורשת עצים שבה נימצאו באותה עת קוצים ועשבים יבשים (עדות מר שמעון פרץ מטעם התובעים בעמ' 59 שורה 34 עד עמ' 60 שורה 4 לפרוטוקול, חוות דעת חוקר דליקות מטעם הנתבעים, רשף חיון אבי, בה ציין "שריפת קוצים ועצים שהתפשטה לבתים... לאורך החזית הדרומית של הבתים מדובר בצמחיה ועצים. מדובר בשטח פתוח בממדים גדולים בחלקו נימצאו שרידי ערימות גזם ופסולת. בגינות צמוד לבתים עצי ברוש בגובה המבנים". עוד לפי חוות דעתו, אין גישה לרכבים מכיוון גבעת שושנה לשכונה מכיוון שמדובר בשטח תלול מאד וגם הגישה הרגלית "בעייתית", "מדובר בשטח עשבוני תלול מאד". לא הוכחה אחריות של רשות הפיתוח התובעים טוענים, גם בכתב התביעה המתוקן, כי השריפה פרצה כתוצאה מפעולות התחזוקה וריתוך הברזל שבוצעו בגן הילדים.

...

בסיכומו של דבר, התובעים לא הוכיחו טענתם ולפיה רשות הכבאות לא הפעילה כוח וציוד בזמן סביר ובהיקף מספק.

עדיין ובשים לב לנטל ההוכחה המוטל על התובעים, אין בעדויות ובראיות שהובאו לבית המשפט כדי להביא למסקנה שרשות הכבאות לא מילאה במקרה דנן את חובתה זו באופן המצדיק הטלת אחריות עליה - אחריות שמטבעה היא עקיפה וכשהחובה לפינוי המפגעים מוטלת על העירייה (וזו אכן פיצתה את התובעים במסגרת הסכם הפשרה).

על כן, התביעה נדחית.