תביעת שני אחים לביטול דמי אבטלה עקב סגירת העסק

לפנינו תביעת הגב' ענת שדה (להלן – התובעת) נגד המוסד לביטוח לאומי (להלן – הנתבע) לתשלום דמי אבטלה לתקופה מחודש נובמבר 2015, ולביטול חוב שנוצר לתובעת לאחר שפקיד תביעות הנתבע דחה את תביעתה לתשלום דמי אבטלה בסך של 15,622 ₪.

היינו, פרק ז' כלל לא חל על מי שלא מוגדר "עובד". את ההגדרה למונח "עובד" ניתן למצוא בסעיף 1 לחוק הביטוח הלאומי כדלקמן: "עובד"- לרבות בן מישפחה, אף אם אין בינו לבין קרובו המעסיקו יחסי עבודה ובילבד שהוא עובד במפעל באופן סדיר ובעבודה שאלולא עשה אותה הוא, הייתה נעשית בידי עובד; לעניין זה "בן מישפחה"- אחד ההורים, ילד, נכד, אח או אחות".

] דברים אלה מביאים אותנו למסקנה כי העברת הבעלות על המעון לחברה היא למעשה פיקציה שיצרו התובעת ומר שדה על מנת שתוכל התובעת להמשיך ולנהל את המעון ולמעשה מדובר בשני עסקים נפרדים המנוהלים רשמית תחת אותה חברה.

] קביעת השכר הנמוך מלכתחילה והעלאת השכר שקבלה התובעת מבלי שניתן הסבר מספק לכך וכחצי שנה בטרם סגירת המעון והפסקת עבודתה של התובעת תמוהה בעינינו ומביאנו למסקנה כי בתלושי השכר נרשמה העלאת שכר לאחר שהתובעת ומר שדה ידעו כי הם עתידים לסגור את המעון.

כללו של דבר, מצרוף כל הטעמים שהובאו לעיל עולה המסקנה כי תלושי השכר הנם תלושים פקטביים שהוצאו למראית עין בלבד והתובעת ניהלה את העסק שהיה בבעלותה בכסות החברה שבבעלות בעלה מר שדה ומשכך, אין היא זכאית לדמי אבטלה.

...

סוף דבר אנו קובעים כי התובעת ניהלה את המעון תחת החברה כהמשך ישיר לניהול המעון כעצמאית ולא עלה בידי התובעת להוכיח כי בינה לבין החברה התקיימו יחסי עובד ומעסיק.

אשר על כן, התביעה נדחית.

לטעמנו ראוי היה במקרה זה לפסוק הוצאות נגד התובעת.

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 1527/21 לפני: כבוד השופט נ' סולברג כבוד השופטת ע' ברון כבוד השופט ד' מינץ העותרים: 1. נג'ר רונן 2. טבת ליאור ו-309 אח' נ ג ד המשיבים: 1. כנסת ישראל 2. שר העבודה 3. שר האוצר 4. ועדת העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים 5. המוסד לביטוח לאומי עתירה למתן צו על-תנאי בשם העותרים: עו"ד מישל ון דן סטין; עו"ד ארז פורמנסקי בשם המשיבה 1: עו"ד אביטל סומפולינסקי; עו"ד רומי קאופמן בשם המשיבים 5-2: עו"ד ערין ספדי-עטילה; עו"ד אבי טוויג ][]פסק-דין

העותרים מוסיפים, כי גם המוסד לביטוח לאומי בחן את הסוגיה, ובעקבות ממצאים שגיבשה ועדה שמונתה לשבת על המדוכה, המליץ במהלך שנת 2007 לקבוע מנגנון תשלום דמי אבטלה לעצמאים, למקרים שבהם נאלץ העצמאי לסגור את עסקו.

על רקע הממצאים הללו, כך העותרים, הונחו על שולחן הכנסת במרוצת השנים עשרות הצעות-חוק אשר עסקו בסוגיה זו, ובקשו להביא להסדרתה, בדרך זו או אחרת.

כבר מטעם זה, סבורים העותרים כי יש לבטל את הוראות פרק ב' לחוק ההתייעלות הכלכלית, בפרט בכל הקשור ל'מצבי האבטלה' הנזכרים בו, ולהסדיר את הסוגיה כהלכה, בגדרי חוק הביטוח הלאומי.

לדברי הכנסת, דרישה לקבלת כספים שנגבו ביתר על-ידי רשויות המדינה, תֵעשה באמצעות הגשת תביעה כספית; לא בדרך של פנייה לבית משפט זה, בשבתו כבית משפט גבוה לצדק.

...

המשיבים 3-2 ו-5, משיבי הממשלה והמל"ל, סבורים גם הם כי יש לדחות את העתירה, הן על הסף, הן לגופה, מטעמים דומים לאלו שהובאו בתגובת הכנסת.

לאחר שעיינתי בעתירה ובנספחיה, ובתגובות המשיבים ונספחיהן, באתי לכלל מסקנה כי דין העתירה להידחות על הסף.

די באמור עד כה כדי להביא לדחיית העתירה, אף מבלי להידרש לכל יתר הטענות שבתגובות משיבי הכנסת, הממשלה והמל"ל. אשר על כן, העתירה נדחית בזאת על הסף.

במאמר מוסגר יצוין כי במסגרת הליך זה הגיש אבי התובעת (להלן: האב) תביעה נגד הנתבע בגין דרישתו שיוגש טופס 126 לשנת 2019, אולם בדיון שהתקיים ביום 27.1.2021 נמחקה התביעה לאחר שהנתבע הבהיר בכתב ההגנה כי הדרישה בוטלה ביום 19.10.2019[footnoteRef:2].

] ביום 20.6.2019 הגיש האב לנתבע בקשה לסגירת תיק הנכויים החל מיום 1.5.2019[footnoteRef:20].

] תביעותיה של התובעת לתשלום דמי אבטלה ולתשלום דמי לידה בגין תקופת העסקתה אצל האב נדחתה על ידי הנתבע בטענה שלא היתקיימו ביניהם יחסי עובד ומעסיק.

מדובר בחודשים סמוכים להגשת בתביעה לאבטלה ובתקופה שהעסק היה בהפסדים והוריה היו במצב בריאותי רעוע ולא היו לעסק רווחים.

סעיף 158(1) לחוק המגדיר "מבוטח" לצורך הזכאות לדמי אבטלה קובע כי צריך שיתקיים בו, בין היתר, התנאי של היותו "עובד הזכאי לשכר שמעבידו חייב בתשלום דמי ביטוח בעדו". סעיף 1 לחוק מגדיר "עובד" באופן הבא: "לרבות בן מישפחה, אף אם אין בינו לבין קרובו המעסיקו יחסי עבודה, ובילבד שהוא עובד במפעל באופן סדיר ובעבודה שאלולא עשה אותה הוא, היתה נעשית בידי עובד". "בן מישפחה" מוגדר כך: "אחד ההורים, ילד, נכד, אח או אחות". כלומר, החוק קובע שני תנאים מצטברים להכרה בהעסקה של קרוב מישפחה: האחד, הוכחת עבודה סדירה והשני, שאילו לא בוצעה העבודה על ידי בן המשפחה היא הייתה מבוצעת על ידי עובד אחר.

...

הכרעה לאחר ששקלנו את טענות הצדדים, עדויותיהם והראיות שהוצגו לפנינו הגענו למסקנה שלא עלה בידי התובעת להוכיח שהתקיימו יחסי עובד ומעסיק בינה ובין אביה מחודש 1/2019 עד חודש 4/2019, כפי שיפורט להלן.

כללו של דבר: מהראיות והעדויות שהוצגו לפנינו שוכנענו כי לא התקיימו יחסי עובד ומעסיק בין התובעת לאב במהלך החודשים ינואר עד אפריל 2019.

סוף דבר התביעה נדחית.

ההליך השני אשר עסק בחלוקת זמני השהות הנו תלה"מ *** (להלן: "ההליך השני").

ההליך השני הסתיים בהודעת התובע מיום 28.12.2020 (להלן: "ההודעה") בה הודיע כי הוא אינו מיתנגד לסגירת ההליך השני וציין כי אין פירוש הדבר כי התובע ויתר על הזכות לראות את הקטינים, אלא כי הדבר נובע "מתוך הבנה והפנמה של חוות הדעת מטעם ד"ר *** כי

בדיון שהתקיים ביום 23.9.2020 , אשר הוקדש לבירור ההליך שלפניי, העיר בית המשפט כי ככל שהצדדים מעוניינים בחידוש הקשר, טוב ייעשה אם 10 ואולם 1 תמחק התביעה לביטול דמי המזונות ראו: פרוט' מיום 23.9.2020 עמ' 2 ש' התובע בחר למחוק את תביעתו בהליך השני דוקא ראו גם: החלטה שניתנה ביום 28.12.2020 במסגרת ההליך השני.

יש לציין כי גם בשכר התובע חל גידול ביחס לתקופה בה ניתן פסק הדין, שכן בתקופה זו שכרו הסתכם בסך של 6,562 ₪ ראו: ס' 5 לפסק הדין למזונות והתובע היה "מובטל, בין עבודות" ראו: פרוט' עמ' 22 ש' 25-27 וכעת על פי תלושי השכר בגין החודשים 2/2019-10/2020 שכרו הממוצע של התובע מגיע לסך של 9,280 ₪ לחודש.

גם אם אקבל את טענת התובע כי חלק מהסכומים ניתנו לו על ידי אביו ראו: פרוט' עמ' 20 ש' 9-12 ואחיו ראו: פרוט' עמ' 21 ש' 20-21 – וטענה זו קשה לקבל, לאור העובדה כי האב והאח לא זומנו לעדות והלכה היא כי אי-הבאת עד רלוואנטי, בהעדר הסבר אמין וסביר לכך, פועלת לחובתו של בעל הדין שנימנע מהבאתו ראו: ע"א 465/88 הבנק למימון 651 – הרי שחלק מהסכומים שהופקדו לחשבון הבנק 18 ( ולסחר בע"מ נ' מתתיהו, פ"ד מ"ה( של התובע ומסתכמים בעשרות אלפי ₪ לא זכו להסבר כלשהוא מטעם התובע ראו: פרוט' עמ' .

...

ב.( 13.12.2021 ) ]פורסם בנבו[ אני קובע כי אין בגידול בהכנסות הנתבעת כשהוא לעצמו, כדי לקבוע כי חל שינוי נסיבות המצדיק את שינוי דמי המזונות.

102 ( ע"א 447/92 רוט נ' אינטרקונטיננטל מט( התוצאה ופסיקת הוצאות משפט התוצאה היא כי התביעה נדחית.

לאור התוצאה, אני מחייב את התובע בהוצאות משפט: בסך של 7,000 ₪ לטובת אוצר המדינה בשל ייצוג הנתבעת על ידי הלשכה לסיוע המשפטי; בסך של 2,000 ₪ לטובת הנתבעת בשל הצורך להתייצב לשני הדיונים שהתקיימו במסגרת הליך זה. המזכירות תסגור את התיק.

פרשת התביעה: מחקירתו של התובע בקדם המשפט ובדיון ההוכחות, עלה כי התובע מכר את עסק הפיצה שהקים בשותפות (בלתי רשומה) עם אחיו, בנובמבר 2022.

אין לפסוק לתובע כל הפסדי הכנסה לעבר שכן לעת התאונה היה מובטל ונסמך על דמי אבטלה.

שנית, ניסיון החיים מלמד כי חלק בלתי מבוטל מן העסקים הנפתחים, נסגרים בשנה הראשונה לפעילותם בשל גורמי שוק שונים.

לבסוף יש לזכור כי העסק ככזה לא סגר את שעריו אלא מי שבחר לרכוש אותו היו דוקא בעלי הרשת עצמם, עובדה שיש בה כדי להעיד על הפוטנציאל של העסק מצד אחד ועל כשלון נהולו על ידי התובע ואחיו מצד שני.

אעיר כי לעת כתיבת חוות דעתו של המומחה הפסיכיאטר, עוד היה קים עסק הפיצה של התובע, אולם מאז ניסגר ועל כן קביעת המומחה כי אין פגיעה תעסוקתית משמעותית בגין התאונה הנדונה צריכה להשקל בנתונים עובדתיים שונים, הגם שאני מסכים עם המומחה כי הפגיעה התפקודית תעסוקתית בתובע אינה עולה על אחוזי הנכות שנפסקו לו בעקבות התאונה.

...

אני סבור כי נכון להעמיד את שכרו לצורכי חישוב ההפסד על השכר הממוצע במשק.

בכל הנוגע לעתיד, אני סבור כי התובע זכאי לפיצוי בראש נזק זה בגין העזרה העיתית לה יידרש כאשר כאבי הראש יימנעו ממנו להידרש לעבודות הבית השוטפות.

] בראי כל הנ"ל ובראי העובדה כי רישיון לשימוש בקנביס מתחדש לעת לעת בהמלצת רופא מחד גיסא והתובע נוטל תרופות לשיכוך כאביו גם לבד מקנאביס מאידך גיסא, אני סבור כי נכון להעמיד את הפיצוי בראש נזק זה על סך של 20,000 ₪.