תביעת שמאי מכריע לתשלום שכר טירחתו

ערה אני לקושי שמעלה הנתבע בנוגע לאופן פעולת הועדה המקומית באשר להוצאת שומות היטל השבחה בנוגע לתכניות ישנות למרות שומות היטל השבחה קודמות שנשלחו לנתבע, אלא שטענות הנתבע בנוגע לעניינים אלו נבחנו הן על ידי ועדת הערר במסגרת ערר על השומה משנת 2015 והן על ידי בית המשפט המחוזי במסגרת התביעה הנזיקית שהגיש הנתבע וממילא איני נידרשת להכריע בהן במסגרת ההליך המתנהל בפניי ומאחר שאני סבורה שגם אם הנתבע טוען שנפלו פגמים באופן פעולתה של הועדה המקומית, אין לכך רלוואנטיות למערכת היחסים שבין התובעת לנתבע ולחובתו של הנתבע לשלם לתובעת את שכר טירחתה בגין קיום חלקה בהסכם והפחתת החיוב שנידרש הנתבע לשלם באופן מלא.

זאת ועוד, הצעת המחיר אינה כוללת התחייבות של התובעת להחזר תשלום שכר טירחת השמאי המכריע כפי שנטען על ידי הנתבעים.

...

הועדה המקומית לא הסכימה עם קביעת השמאי המכריע והגישה ערר, אך במסגרת החלטה של ועדת הערר מיום 31.7.2013 נדחה הערר של הועדה המקומית ולמעשה עסקינן בהחלטה חלוטה לפיה שומת היטל ההשבחה שהציג הנתבע לתובעת בוטלה והנתבע לא נדרש לשלם בגינה תשלום כלשהו.

ערה אני לקושי שמעלה הנתבע בנוגע לאופן פעולת הוועדה המקומית באשר להוצאת שומות היטל השבחה בנוגע לתכניות ישנות למרות שומות היטל השבחה קודמות שנשלחו לנתבע, אלא שטענות הנתבע בנוגע לעניינים אלו נבחנו הן על ידי ועדת הערר במסגרת ערר על השומה משנת 2015 והן על ידי בית המשפט המחוזי במסגרת התביעה הנזיקית שהגיש הנתבע וממילא איני נדרשת להכריע בהן במסגרת ההליך המתנהל בפניי ומאחר שאני סבורה שגם אם הנתבע טוען שנפלו פגמים באופן פעולתה של הוועדה המקומית, אין לכך רלוונטיות למערכת היחסים שבין התובעת לנתבע ולחובתו של הנתבע לשלם לתובעת את שכר טרחתה בגין קיום חלקה בהסכם והפחתת החיוב שנדרש הנתבע לשלם באופן מלא.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ועל פי העדויות שהובאו בפני בית המשפט אני קובעת שמחד גיסא עדות הנתבע היא עדות בעל פה כנגד מסמך בכתב והיא עדות יחידה של בעל דין שאינה נתמכת בראיה כלשהי ומאידך גיסא עדות התובעת שנתמכת בהסכם שנחתם בין הצדדים לא נסתרה ומשכך לא מצאתי כי יש בסיס לטענות הקיזוז שהעלו הנתבעים במסגרת כתב ההגנה ואני מורה על דחיית טענות אלו.

בנסיבות אלו אני דוחה את טענות התובעת לתשלום בגין עבודות נוספות מעבר למסגרת העבודה שהוגדרה בהסכם שבין הצדדים.

ביום 10.12.2019 פנה העותר אל המשיב 1 בבקשה למינוי שמאי מכריע שידון בתביעתו לקבלת פצויי הפקעה מלאים בעד הפקעת זכויותיו בחלקות.

עוד נטען, כי הגשת העתירה דנן הייתה המוצא האחרון מבחינתו של העותר וכי בגין הגשת העתירה שילם שכר טירחה בסך 40,000 ש"ח לבא כוחו וכן שילם אגרה.

...

משלא נעתר המשיב 1 לבקשתו, הגיש העותר ביום 7.1.2021 את העתירה שבכותרת, שהסעד הראשי והראשון שהתבקש במסגרתה הוא מינוי שמאי מכריע שידון בהשגת העותר.

הבקשה מתקבלת אפוא, והמשיבים 3-1 יישאו בהוצאות העותר בסך 10,000 ש"ח. האגרה תושב בניכוי הסכום הקבוע בפרט 33 לתוספת לתקנות בתי המשפט (אגרות), התשס"ז-2007.

הנתבעת טוענת, כי הכרעת השמאי המכריע בנוגע לאופן תשלום שכר טירחתו, מסיימת את המחלוקת בין הצדדים גם ביחס להוצאות הליך השמאות המכריעה.

במילים אחרות – ההוצאות שהוצאו בגין הליך העירעור בפני שמאי מכריע אינן ניתנות לתביעה בהליך נפרד והצדדים כבולים בהכרעת השמאי המכריע לעניין חלוקת שכרו.

...

מסקנתי מכל האמור לעיל היא כי לא נפל כל פגם מהותי בהתנהלות הנתבעת במסגרת הליך השומה ובדרישת תשלום היטל ההשבחה ואין בהכרעת השמאי המכריע כדי להצביע על פגם שכזה.

לאור המסקנה אליה הגעתי, לא מצאתי כי בעדויותיהם של התובע ומר אוסיפוב הייתה תרומה ראייתית כלשהי המסייעת להערכה במחלוקת שבין הצדדים ואף לא מצאתי צורך לדון ביתר טענות הצדדים, כגון סמכות הוועדה לתיקון דרישה לתשלום היטל השבחה ועוד.

התוצאה התוצאה היא כי התביעה נדחית.

הנתבעת טענה, כי שכר השמאי שנידרש - הגם ששולם על ידי התובעת - חרג מהסך לו זכאי השמאי על פי ההסדר עם הנתבעת, וכי לתובעת זכות לתבוע מידי השמאי את ההפרש (ששולם על ידיה ללא שיפוי מידי הנתבעת), בסך 443 ₪.

דיון והכרעה ניכוי חלק משכר טירחת השמאי בגין חריגה מתעריף ההסדר אין חולק, כי לפנייתה של התובעת לנתבעת צורפה חשבונית של שכר טירחת השמאי, כפי ששולם על ידי התובעת.

...

דין טענה זו להידחות.

סוף דבר התביעה מתקבלת במלואה.

הנתבעת תשלם לתובעת סך של 2,432 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 16.8.20, סך של 380 ש"ח בגין אגרת בית משפט, הוצאות בגין התייצבות התובעת לדיון בסך 500 ש"ח וכן שכר טרחת עורך דין בסך 2000 ש"ח. סכומים אלו ישולמו תוך 30 יום, שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית על פי החוק.

לגופה של הבקשה, נטען, כי קיימת חפיפה מלאה בין הפלוגתא המתעוררת בהליך דנן, לאחת מן השאלות המתעוררות בהליך הנוסף, וכי יש להורות על עיכוב בירור התביעה דנן עד להכרעה סופית בו. נטען, כי בהליך הנוסף נכללה טענת הטחנה, ולפיה שטראוס גבה ממנה שכר טירחה ביתר עבור טיפולו בערר היטל ההשבחה, מתוך חשבון הנאמנות, וכן גבה את חלקם של השמאים בשכר הטירחה, מבלי להעבירו לידיהם.

ככל שייקבע בסופו של הליך כי זכותם של השמאים לקבלת שכר הטירחה קמה, כטענתם, כבר במרץ 2020, וזה לא שולם להם, הרי שאין הצדקה לעכב את תביעתם, רק בשל המחלוקת שנפלה בין הטחנה ובין שטראוס, שאותה, וכפי שציינו בצדק ב"כ שטראוס בישיבת קדם-המשפט, ניתן לברר גם בנפרד.

...

בנסיבות דנן, נטען, כי טענת ההגנה של שטראוס בהליך הנוסף חופפת במלואה לטענת ההגנה שלו בתביעה בהליך דנן, והעובדה שתביעה זו הוגשה על ידי השמאים ולא על ידי הטחנה, אינה צריכה לשנות ממסקנה זו. כן ביקש שטראוס ליתן משקל לכך שההליך הנוסף מצוי בשלבים מתקדמים של בירור.

על אף האמור, מצאתי כי לא די בכך על מנת לעכב את ההליכים בתיק זה, ואלה הם השיקולים שהובילו אותי למסקנה זו: עילת התביעה בהליך האחר, תביעה לעודף שכר הטרחה, אינה נוגעת למחלוקת בין הצדדים בהליך שבפניי; גרסת עד ההגנה בהליך האחר פורטה לראשונה בתצהירו, ואין לה ביטוי בכתב ההגנה של שטראוס בהליך הנוסף; תצהיר עד ההגנה הונח בתיק בהליך הנוסף, לאחר שכבר הוגשה תביעת השמאים דכאן; בכתב ההגנה הותיר שטראוס פתח להתדיינות עתידית בינו ובין השמאים בעניין שכר הטרחה, בציינו: "ככל שהשמאי סבור שמגיעה לו תמורה כספית בהקשר זה, מוזמנת התובעת (הטחנה) להפנותו לנתבע", מבלי שתפורט הגרסה שהועלתה בהמשך בתצהיר; הכרעה בגרסת העד ביחס לקיומו של הסכם קודם בעל פה בין הטחנה ובין שטראוס אינה חיונית למתן פסק-הדין בתביעה לעודף שכר הטרחה, שכן גם לגרסת שטראוס, לא היה בכוונתו לגבות שכר טרחה העולה בשיעורו על 20% מהחיסכון.

לנוכח המפורט לעיל, הבקשה נדחית.

המבקש ישלם לכל אחת מהמשיבות הוצאות הבקשה בסך 1,250 ₪, בתוך 30 ימים.