תביעת שכר, הפרשות, פיצויים והטבות נוספות

על בסיס הנתונים הנ"ל: שכר פנסיוני הפרשות לגמל פיצויים קרן הישתלמות תשס"ח 18674 1120 1214 1569 תשס"ט 45862 2752 2981 3852 תש"ע 45990 2759 2989 3863 תשע"א 34943 2097 2271 2935 תשע"ב 49172 2950 3196 4130 תשע"ג 59461 3568 3865 4995 תשע"ד 47097 2826 3061 3956 סה"כ הפרשות 18072 19578 25301 הופרש בפועל 11694 11697 3898 הפרש 6378 7881 21403 על כן, בהתאם לחישובים הנ"ל, התובעת זכאית להפרשי הפקדות לפנסיה כדלקמן: עבור הפרשות מעסיק לגמל – סך של 6,378 ₪, עבור הפרשות מעסיק לפיצויים – סך של 7,881 ₪.

קצובת ביגוד קצובת ביגוד נכנסת תחת ההגדרה של "זכות נלווית", דהיינו, הטבה שהעובד זכאי לה בנוסף לשכר העבודה.

פיצוי בגין אי מסירת תלושי שכר בכתב תביעתה, עתרה לקבלת פיצוי בגין אי מסירת תלושי שכר, שכן לטענתה לא קיבלה תלושי שכר באופן עיקבי.אלא שבעדותה טענה שלא קיבלה תלושי שכר כלל במהלך תקופת עבודתה – "לא היו נותנים לנו תלושי שכר לכל החודשים" (ר' עמ' 54 ש' 5-8 לפרוטוקול).

...

סוף דבר התביעה מתקבלת בחלקה.

הנתבעת תשלם לתובעת כדלקמן: הפרשי שכר – בסך של 81,717 ₪.

התביעה שכנגד נדחית ברובה.

] ההליכים המשפטיים ביום 21.7.2017 הגיש התובע תביעה נגד הנתבעת לתשלום זכויות בגין תקופת עבודתו וסיומה (פצויי פיטורים, חלף הודעה מוקדמת, פדיון חופשה, דמי הבראה, הפרשות לפנסיה, פיצוי בגין הפסד הטבת מס, פיצוי בגין אי מתן הודעה לעובד).

יצוין כי כתב התביעה כלל שני רכיבים נוספים: שכר חודש יולי 2014 ודמי הבראה.

...

בנסיבות אלה, אנו מקבלים את גרסת התובע שלפיה עבד שישה ימים בשבוע.

סוף דבר התביעה מתקבלת ברובה.

התביעה לתשלום פיצוי בגין הטבת מס בשיעור של 25% - נדחית.

הנתבעת תשלם לתובע בתוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין את הסכומים הבאים: פיצויי פיטורים בסכום של 17,024 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.8.2014 ועד לתשלום בפועל.

התוספת הגלובלית וכיו"ב, אינם מהוים רכיבים של משכורתך ולא יובאו בחשבון לעניין חישוב פצויי פיטורים והפרשות או הטבות אחרות כלשהן המוענקות בהסכם זה או כנובע הימנו והמחושבות על בסיס משכורתך.

אלו עקרי המחלוקות בין הצדדים: האם יש תוקף משפטי לחלוקת שכרה של התובעת לשכר יסוד ושעות נוספות בהסכם העבודה, שמא מדובר בחלוקה פיקטיבית של שכרה הרגיל של התובעת, וכתוצאה מכך זכאית התובעת להפרשות סוציאליות ולפיצויי פיטורים גם בגין "התוספת הגלובלית"? האם זכאית התובעת לשכר נוסף עבור מילוי תפקיד רכזת המכרזים בחודשים אפריל – אוגוסט 2015? האם נפל פגם בהליך השימוע שנעשה לתובעת לפני פיטוריה? האם כדין כפתה הנתבעת על התובעת לצאת לחופשות מרוכזות? ההליך שהתקיים ביום 3.7.2016 נערך דיון קדם משפט בפני כבוד השופטת גרשון-יזרעאלי, במסגרתו הועלו בקשות מקדמיות לגילוי מסמכים, בפרט ביחס לתכתובות המייל של התובעת מזמן עבודתה בנתבעת, דו"חות נוכחות ידניים משנת 2015 של התובעת והקלטת השימוע על ידי התובעת.

תחת זאת, ראוי לקבוע כי התובעת זכאית להשלמת שכר המינימום בסך 4,200 ₪ (350 * 12 חודשים, ראו סע' 42 לכתב התביעה; סע' 11 לסיכומי הנתבעת), וכן הפרשות לפנסיה ולפיצויי פיטורים בגין סכומים אלו, בשיעור 12.33% בהתאם לסע' 8.1 להסכם.

...

משנזנחה הטענה, איני נדרשת לה. לאור כלל האמור לעיל, מאליה עולה המסקנה כי התובעת אינה זכאית לכל פיצוי בגין עוגמת נפש, במיוחד מקום בו פיצוי מעין זה ניתן במקרים קיצוניים ויוצאי דופן [ע"ע (ארצי) 360/99 אהרון כהן נ' מדינת ישראל, (24.6.02); דב"ע (ארצי) נג/3-99 משרד החינוך נ' מצגר (19.4.94); ע"ע (ארצי) 480/05 אלי בן עמי נ' פלונית (8.7.2008)].

סוף דבר על יסוד האמור לעיל, נקבע בזאת כי על הנתבעת לשלם לתובעת השלמה לשכר מינימום בסך 4,200 ₪, בתוספת הפרשות בשיעור 12.33%, בהתאם לסע' 8.1 להסכם ובסה"כ 4,718 ₪, בצירוף הפרשי ריבית והצמדה מיום 1.1.09 (אמצע תקופה) ועד התשלום בפועל.

פרט לאמור בסע' 97 לעיל – התביעה נדחית.

עוד נקבע שם כי תנאי שכרם הראשוניים יהיה "שכר גלובאלי (הכולל שעות נוספות ועבודה בלילות, שבתות וחגים) של 10,000 ₪ נטו לכל אחד ממנהלי העסקים. מינהלי העסקים לא יהיו זכאים להטבה נוספת כלשהיא למעט ביטוח מנהלים וקרן פצויי פיטורין. השכר יתעדכן מדי שנה בשנה על פי ביצועי החברה ובהסכמה בין הצדדים". עוד נקבע באותו סעיף, כי אם יחדלו לעבוד בחברה הם לא יהיו זכאים לשכר ולא יהיו זכאים לדיבידנד.

כך גם נקבע בסעיף 5 להסכם 2011 (ע' 9 ש' 27-30), שלפיו "שכרם של אודי ורן יהא שכר המינימום הנהוג במשק, ... כן תתבצענה הפרשות מתאימות לקופת פיצויים. אודי ורן לא יהיו רשאים ליצבור חופשה, וחייבים לנצל מדי שנה את ימי החופשה העומדים לזכותם". עולה איפוא, כי הן בהסכם שתוף פעולה והן בהסכם 2011, הצדדים להסכם כללו בחובם, הלכה למעשה, הסכמי העסקה – הסכמים הכוללים בחובם סממנים הנוגעים ליחסי עובד - מעסיק תוך שימוש במונחים מתחום משפט העבודה: "שכר גלובאלי", "שעות נוספות", "שכר נטו", "פצויי פיטורין", "שכר מינימום" וצבירת "ימי חופשה"; וכן קיימת הפרדה בין שכרו כעובד לבין קבלת דיבידנד כבעל מניות.

רביעית, אין מחלוקת כי התובע קיבל שכר בפועל מהחברה ולא היה לו עסק נוסף בתקופת הרלוואנטית לתביעה (ע' 10 ש' 8-9; ע' 26 ש' 7-8), כמו גם שקבל תלושי שכר מהחברה מידי חודש בחודשו (נספח 3 לתצהיר התובע) ואלו אינם תלושים פקטביים (ע' 31 ש' 24-25).

...

שלישית, אמנם לגבי חלק מהאירועים אשר פורטו בדוגמאות היה ניתן להתקיים בדרך נאותה יותר, ואשר לחלקם האחר על הרשויות המוסמכות לענות בהן; ואולם לא מצאנו, כי במהלך תקופת העסקתו כעובד, סמוכה ופנחסי ביקשו לגרום לתובע נזק במכוון (כדוגמת הטענה בעניין סיום העסקתו ואי תשלום שכרו) ומכל מקום אין בטענות ובדוגמאות שהובאו על ידי התובע, אשר חלקן אף לא הוכחו כלל ועיקר (כדוגמת טענה בדבר לשון הרע שנטענה באופן כוללני), כדי להוות עילה להרמת מסך ההתאגדות.

התביעה כנגד הנתבעים 2 ו-3 נדחית.

התובע ישלם לנתבעים 2 ו-3 הוצאות משפט בסך 4,000 ₪.

לפיכך המחלוקת היחידה שנותרה בין הצדדים עניינה זכאות התובעת לתוספת משמרת שנייה, כהגדרתה בסעיף 27.9 לחוקת העבודה או בהוראות התקשי"ר וככל שתתקבל התביעה, תדרש הכרעה בשאלת זכאות התובעת לפצויי הלנת שכר ולפצוי חלף הפרשות פנסיוניות חסרות בגין תוספת המשמרת.

ככל שייקבע שהתובעת זכאית לתוספת משמרת שנייה, יש לקזז מכל סכום שייפסק לה את הערך הכלכלי של ההטבה האחרת ממנה היא נהנתה, קרי את הערך הכלכלי של קיצור שבוע העבודה שלה לארבעה ימים, שהוא למעשה הערך של יום מנוחה נוסף עבורה; לדידי הנתבעת, בהקש מהודעת סדר הדין האזרחי (עידכון התוספת השנייה), התשפ"א-2020 (נספח א' לסיכומי הנתבעת) עולה, כי שכר הבטלה בגין התייצבות ליום מעל ארבע שעות הוא עד 200 ₪.

...

סבורים אנו, שבכך יש משום הודאת בעל דין באשר לפרוש הראוי לעניין עבודה במשמרת שלישית.

על יסוד כל המפורט לעיל הגעתי לכלל מסקנה, כי התובעת אינה זכאית לתשלום תוספת משמרת שניה, בהתאם לחוקת העבודה.

סוף דבר התביעה נדחית.