תביעת שכר עבור עבודות תכנון בפרויקט "עיר גנים

סוכם כי השכר עבור התיכנון הראשוני ישולם בכפוף לתיאום עם מנהל הנדסה צוות מזרח בעריית ת"א. הפרויקט הוצג בפני צוות מזרח מספר פעמים, התקבלו הערות, התוכניות תוקנו ולבסוף ניתן אישור עיקרוני לפרויקט והתוכניות ניכנסו למהלך אישורים נוספים ממחלקות נוספות כמו איכות סביבה, מבנה ציבור, תנועה וכו'.

גוטמן גם לא זימנה איש מצוות מזרח כדי שיתמוך בגירסתה שניתן אישור עיקרוני לפרויקט וגם עובדה זו צריכה להיזקף לחובתה )ע"א 641/87 זאב קלוגר נגד החברה הישראלית לטרקטורים וציוד בע"מ מד (1) 239,245; ע"א 55/89 קופל (נהיגה עצמית) בע"מ נגד טלקאר בע"מ מד (4) 595, 602-603; עא 2112/17 אחיאסף גרסט נ' נטוויז'ן בע"מ (2.9.18)) על כן אני דוחה את דרישתה של גוטמן לשכר טירחה ביחס לפרויקט זה. פרויקט הירדן 5 רמת גן – הצעת מחיר ביחס לתיכנון אדריכלי במסגרת תמ"א 38/2 מיום 4.12.14, הופנתה לגאון.

במהלך התיכנון התברר, שלא ניתן להכיל את הזכויות בתוך המיגרש ועל-כן הוצע לגאון לפנות לאדריכלית העיר ולנסות לקבל הסכמתה לבנייה בקוו ביניין 0 בחזית הבניין, היות והחוק מאפשר זאת במידה וכל שאר המבנים ברחוב הם באותו קו ביניין של הבניין המוצע.

על כן, היות וכאמור התביעה איננה לשכר ראוי, אני דוחה את תביעת גוטמן על פי ההסכם גם ביחס לפרויקט זה. פרויקט הירקון 171 ת"א הצעת המחיר נחתמה ביום 27.5.2015 ע"י גאון נדל"ן. מדובר בתכנון אדריכלי על בסיס תב"ע קיימת לבניין מגורים חדש עם בסיס משוער של כ-75 יחידות דיור בהתאם להנחיות תמ"א 38/2, בתוספת חניון תת קרקעי בהתאם לתקן החניה הנידרש.

התביעה שכנגד גאון טען שהעובדה שגוטמן עצרה את כל הפרויקטים לרבות אלה ששולם עבורם מהוה הפרה יסודית של ההסכמים, אשר הסבה לו נזקים כבדים; גוטמן השביתה את עבודתה גם בפרויקטים ששולם עבורם ועל כן עליה לכל הפחות להשיב את התמורה שקבלה.

...

אני דוחה את טענותיו של גאון.

נוכח האמור לעיל, אני דוחה את התביעה שכנגד.

סוף דבר אני מחייבת את גאון מבנים לשלם לגוטמן סך של 15,000 ₪ עבור פרויקט **** מוריץ, וסך 51,178 ₪ עבור פרויקט בן גוריון, ובסה"כ 66,178 ₪, בצירוף מע"מ כחוק בשיעורו במועד ההסכמים (18%) 11,912 ובסה"כ 78,090 ₪, ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל, לרבות הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 13,000 ₪.

תמצית ההגנה לגוף התביעה לה טוענים המבקשים בבקשה ובתצהיר המבקש היא שלא הבשילו התנאים לתשלום שכר הטירחה הנתבע, בשל התרשלות המשיב בכך שהתעכב בגיבוש הסכם התמ"א מול בעלי הדירות לאורך תקופה של שנתיים, משנת 2017 ועד לחודש אפריל 2019, וכאשר הסכם התמ"א נחתם על ידי בעלי הדירות בחודש מרץ 2019, פרויקט התמ"א כבר לא היה ישים, לאחר שעיריית רמת גן שינתה את מדיניותה, הקפיאה את כל תהליך קבלת היתרים לפרויקטים מסוג תמ"א 38 בעיר ודחתה על הסף את בקשה לקבלת היתר בנייה שהוגשה על ידי המבקשת 2 ו-3 (ראו סעיף 10 לתצהיר המבקש).

לכך יש להוסיף כי בהסכם שכר הטירחה נקבע כי שכר הטירחה ישולם למשיב תמורת ייצוג בעלי הדירות בפרויקט, עבור בעלי הדירות ובמקומם (סעיף 1 רישא).

המנעות המבקשים מצרוף הבקשה להיתר ואסמכתא לדחייתה מקימה חזקה הפועלת כנגד קבלת טענה זו. לבקשה צורף כנספח 7 מיסמך של אגף הנדסה והוועדה המקומית לתיכנון ובניה בעריית רמת גן, נושא כותרת "עידכון המדיניות הקיימת מליאת הוועדה המקומית אפריל 2019" בהתייחס לתמ"א 38 ברמת גן: עקרי המדיניות תחולה מ 5.2019 (ראה בתחתית העמ' הראשון והשני משמאל) ולפיו במליאת הוועדה שהתקיימה בתאריך 29.4.2019 אושרה ההחלטה הבאה בתוקף החל מיום 1.5.2019: "בקשה לתמ"א 38/1ו-38/2 נקודתית על חלקה אחת, תאושר באופן חריג ומהנימוקים שירשמו היכן שאינה פוגעת באפשרות לתיכנון מיתחמי קיים או עתידי, רק בהתאם למצב התשתיות הציבוריות בסביבה ותוך היתחשבות במצבה הפינאנסי והתקציבי של העיר בתקציב הרגיל.. וכמו כן יישקלו שיקולים הומינטאריים ומספר אתרי הבנייה הפעילים בסביבה". בהחלטה לא נאמר שעיריית רמת גן מקפיאה כליל את הפרויקטים לבנייה מסוג תמ"א 38 בתחומה, כפי שטוענים המבקשים.

ביום 1.4.2019 מאשרת הגב' טנקו במיסרון: "אני מחכה לגיא שיבוא לחתום על הצ'קים הם על השולחן שלי" ובהמשך מאותו יום: "שוחחתי איתו טלפונית והוא הודיע שהוא יגיע היום למשרד בשעות הצהריים ויחתום על השיקים". לבסוף יצא המרצע מהשק, ולאחר שהמבקש היתחמק ממענה עינייני כאשר נישאל כיצד הודעות ג'ני, לגביה טען שאינה מוסמכת, מתיישבות עם טענתו שלא מגיע למשיב את הכסף כי הוא התרשל חזר בו המבקש מטענתו זו ואישר: "ראשית כל התקופה לא הייתה כוונה לא לשלם לאדון פיני סהר. הייתה כוונה מלאה לשלם לו למרות הרשלנות שלו ולמרות חוסר העבודה שלו, אנחנו חברה שמשלמת את כל התחייבויותיה..." (עמ' 7 שו' 19-21).

...

בגדרה של התביעה, תובע המשיב מהמבקשים 1-4, יחד ולחוד, תשלום זה. בבקשת רשות להתגונן שהגישו המבקשים 1-4 (להלן: "המבקשים"), הנתמכת בתצהיר המבקש, בעל המניות במבקשות 2-4, טוענים המבקשים שיש לדחות את התביעה על הסף כנגד מבקשים 1, 3 ו-4 ולגופה כנגד מבקשת 2.

הבקשה אינה מפרט סכום נטען לקיזוז וגם מטעם זה דין הטענה להידחות.

עם זאת לאחר שמצאתי כי מדובר בנסיבות מיוחדות בהן ההגנה שהציגו המבקשים, על פניה, קרסה והופרכה וכמוה כהגנת בדים וכי אין למבקשים, ולו בדוחק, הגנה מפני התביעה, הגעתי לכלל דעה לדחות את הבקשה.

הבקשה למתן רשות להתגונן מטעם המבקשים 1-4 נדחית.

בכתב התביעה טענה התובעת כי תוך כדי ביצוע הפרויקט על פי התיכנון המקורי, נתבקשו ממנה שינויים מרובים ותוספות לפרויקט, כאשר חלק מהתכנונים שערכה נזנחנו מסיבות שאינן תלויות בה. עוד נטען כי מאחר ועלות הפרויקט גדלה, ערכה הנתבעת באישור מ"מ יועמ"ש הנתבעת ומינהל תשתיות בהנדסה הגדלה לחוזה המקורי, כך ששכר טירחתה של התובעת צרך להיגזר מהעלות הכוללת העדכנית של הפרויקט לאותו שלב, ובסכום של 70,720 ₪ (שנגזרו מעלות פרויקט של 1.7 מיליון).

· תוכנית לבקשת הנתבעת (תוכנית שינויים) · בריכה גדולה + 2 בריכות קטנות = 6,130 ₪ 30 שעות עבודה * 586 (שכר לשעה) = 17,580 ₪ · גשר (80,000 ₪ ) + יסודות (30,000 ₪) = 4,576 ₪ 30 שעות עבודה * 586 ₪ =17,580 ₪ · שינויים בהקטנת הבריכה לפי דרישה – 30 ש"ע = 17,580 ₪ · שינויים מאיזור גן ילדים למגרש ספורט -65 ש"ע = 38,090 ₪ · שיוניים מאיזור ספורט משולב – 36 ש"ע = 21,096 ₪ · שינויים להגשת מיכרז לפי דרישה – 30 ש"ע = 17,580 ₪ · שינויים להיתר בניה לפי דרישה – 35 ש"ע = 20,510 ₪ · פקוח צמוד – 28 ש"ע = 16,408 ₪ · שיוני תב"ע – עפ"י סיכום = 8,000 ₪ · הדמיות ומצגות = 8,000 ₪ סה"כ 295,454 ₪ (בערכי קרן) נזקים עקב מעשי ומחדלי הנתבעת · תשלום עבור ביטוח מקצועי בסכום שנתי של 8,000 ₪, ועבור 6 שנים– סכום של 48,000 ₪ · נטען כי התובעת הסתמכה על קבלת שכר מהנתבעת ומשהפרה הנתבעת היתחייבותה, נקלעה התובעת למצב כלכלי קשה ונאלצה למכור בחופזה דירה הנמצאת בבעלותה והיתה מושכרת בסכום של 1,300 ₪ לחודש.

צד ג' טען במסגרת בקשה שהגיש לכך, כי הוא זכאי לחסינות מכוח סעיף 7א לפקודת הנזיקין, שכן המעשים המיוחסים לו בתביעה ובהודעה לצד שלישי, נעשו במסגרת תפקידו השלטוני כעוזר ראש העיר, ובקש לדחות את התביעה נגדו על הסף מטעם זה. צד ג' טען כי הרקע לבעיות שהיו, נעוץ בהתנהגותה של התובעת שהיתה חסרת סבלנות ואף אימפולסיבית וכבר בתחילת הפרויקט כשהגיעה התובעת לשטח, החלה צועקת ומנעה אפשרות קיומה של עבודה סדירה.

ביחס ליתר הפריטים שנדחו אומר, שגם אם היה מקום לקבל את טענותיה של התובעת כי נתבקשה, ובהתאם לכך גם ערכה, תיכנון נוסף, היא לא הוכיחה את השכר לו היא זכאית עבור עבודה זו. לא רק שהתובעת לא פעלה לפי החוזה ולא פנתה לגורם שנקבע לפיו כדי 'שיפסוק' גובה השכר, אלא שהיא פעלה עצמאית והחליטה לפי שיקול דעתה, מבלי שתקבל הסכמת כל גורם בערייה, אודות מספר השעות ומחיר שעה.

...

סוף דבר לאור כל האמור, מצאתי לקבל את התביעה בחלקה ולחייב את הנתבעת לשלם לתובעת: בגין 'הגדלת חוזה' - סכום של 47,444 ₪, ובשוויו להיום סכום של 67,652 ₪[footnoteRef:56].

בסך הכל, תשלם הנתבעת לתובעת סכום של 97,131 ₪.

אני מורה על דחיית ההודעה לצד ג'.

לפניי בקשה לאישור הסכם פשרה מתוקן בבקשה לאישור תובענה כייצוגית נגד המשיבה (להלן גם: "הערייה") להנגשת תחנות אוטובוס בתחומה ולפצוי בעלי מוגבלויות בעיר רמת גן. עניינה של התובענה בתמצית עניינה של התובענה בטענה המרכזית כי הערייה הפרה את חובתה בכך שלא ביצעה עבודות נגישות בתחנות אוטובוס על פי תקנות שויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (הסדרת נגישות לשירותי תחבורה ציבורית), התשס"ג - 2003, ולא עמדה בתוכנית ההנגשה שהוכנה על ידי מפקח התעבורה ושהיה עליה ליישם.

מלבד אכיפת הדין, המבקש מדגיש כי הושג לקבוצה פיצוי בהנגשת מעברי חציה וצמתית שאינם סמוכים לתחנות אוטבוס (פרוייקט שעלותו הכספית הסתכמה בסך של 1,479,000 בתוספת מע"מ), והכנסת סקר יזום ותיקון מפגעים במדרכות, בקמפיים לאיסוף הפרשות כלבים ורכישת מתקנים ייעודיים בסכום של 2,500,000 ₪ בתוספת מע"מ, ותועלות נוספות שאינן ניתנות לכימות כדוגמת העלאת המודעות ובצוע סקרים מותאמים על ידי הערייה.

נטען שבעוד בעיניין עריית חיפה אכן נדרשו הוצאות תיכנון לבצוע הפשרה, אין כך הדבר בעניינינו.

נטען שדוקא המשיבה היא זו שהשקיעה זמן ומשאבים לבירור ממצאים עובדתיים בכל הקשור עם הנגשת התחנות; עוד נטען כי יש להיתחשב בכך שמדובר בתובענה ייצוגית נגד רשות מקומית, ומכאן שהגמול ושכר הטירחה למעשה משולמים על חשבון תושבי העיר רמת גן; נטען שאין מקום לפיצול המלאכותי שעשו המבקש ובאת כוחו בפסיקת שכה"ט והגמול בין התועלות השונות, וכי המדיניות הראויה היא בחינת הסכום הכולל; נטען כי בעיניין צוברי ובעניין חמאיס הוסכמו סכומי הגמול ושכר הטירחה וזה היה הבסיס לדיון, ובמקרה דנן הסכומים מצויים במחלוקת ומכאן שלא ניתן לערוך השוואה כפי שעשה המבקש.

עם זאת, לאור התבססותה של התובענה על חוק שויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, התשנ"ח–1998 העוסק בזכאותם של בעלי מוגבלויות לשירותי תחבורה מתאימים לשימוש עבורם, ניכר כי הסיכון שנטלו על עצמם התובע ובא כוחו, ככלל, הוא אינו גבוה, שכן הליך התובענה לא דרש השקעה משמעותית בחיפוש ואיתור הוכחות ועילות תביעה (ראו אלון קלמנט "קווים מנחים לפרשנות חוק התובענות הייצוגיות, התשס"ו־ 2006" הפרקליט מט 131, 159 (התשס"ז)).

...

בנסיבות אלו, לא מצאתי פער, ובוודאי לא פער משמעותי, בין הסעד המוצע בהסדר לבין הסעד שחברי הקבוצה היו עשויים לקבל אילו התובענה הייתה מתקבלת, והיתרונות הגלומים בהסדר הפשרה המתוקן גדולים מסיכויי התובענה בשלב זה. לנוכח האמור לעיל, אני מאשר את הסכם הפשרה.

מינוי בודק (ס' 19(ב) לחוק) אני מקבל את טענות הצדדים כי אין צורך במינוי בודק בנסיבות, שכן אין צורך במומחיות מיוחדת על מנת לבחון את יתרונות וחסרונות הסכם הפשרה, ודי לעניין זה בבחינה שבוצעה על ידי היועץ המשפטי לממשלה כמפורט לעיל, על ידי בית המשפט ועל ידי ב"כ המבקש.

בהתחשב בין היתר בסכומי הפשרה הניתנים לכימות ועומדים על סך של כ-4.6 מיליון ₪, בהתחשב בתועלות הנוספות שהשיגה הפשרה ובכלל השיקולים כמפורט לעיל, אני פוסק למבקש גמול בסך של 50,000 ₪ וכן שכ"ט לב"כ בסך של 500,000 ₪ כולל מע"מ. סוף דבר ניתן תוקף של פסק דין להסכם הפשרה והוא יהווה מעשה בית דין כלפי חברי הקבוצה.

ההסכמים נשוא התביעה בשנת 2008 נחתמו בין התובעת לנתבעת מספר הסכמים לבצוע עבודות ניהול ופקוח בפרויקטים בהם שימשה הנתבעת כקבלן ראשי ושכרה את התובעת כקבלנית משנה, וביניהם: · הסכם מיום 11.8.08 שעניינו ניהול פרויקט מס' 3031/2008 - הנתבעת שכרה את שירותי התובעת לצורך ניהול, פקוח ותאום של פרויקט קו ביוב מאסף מזרחי ומערבי עבור איגוד ערים איזור חיפה-ביוב (להלן - איגוד ערים).

עוד נטען כי ככל שמלוא ביצוע עבודות התיכנון היו מבוצעות כנדרש ובכפוף להעברת תשלום מהמזמין לידי הנתבעת, התמורה שהייתה מגיעה לתובעת בגין עבודות התיכנון הייתה עומדת על 35,000 ₪ לכל היותר (220,000 ₪ בגין ביצוע מלוא הפרויקט * 0.16 החלק היחסי של עבודות התיכנון).

לחילופין נטען כי התובעת לא הוכיחה את גירסתה אודות כך שהתמורה שולמה לנתבעת ע"י איגוד ערים; לא הוכיחה את טענותיה בדבר ביצוע מלוא העבודות שנדרשו ממנה במסגרת אותו פרויקט ו/או שאותן עבודות אושרו ע"י איגוד ערים לצורך ביצוע התשלום בגינן; · באשר ליתרת החוב הנטענת בגין הפרויקט של הקמת גן ילדים ואולם ספורט - נטען שהתובעת לא הוכיחה שהיא זכאית לתשלום יתרת התמורה הנטענת.

...

סוף דבר לסיכום, מהמקובץ עולה כי התביעה מתקבלת ביחס לרכיבים הבאים: מספר הסעיף בפסק הדין תיאור הפרויקט הסכום שנפסק בפסק הדין 27.

למען הסר ספק, כל יתר טענות התובעת - נדחות.

לעניין ההוצאות ושכר טרחת עורכי הדין - משנתתי דעתי לתוצאת פסק הדין, סכום התביעה המקורי אל מול הסכום הנמוך יחסית שנפסק בסופו של יום, התנהלותה הדיונית של התובעת, יתר השיקולים הצריכים לעניין על פי הפסיקה, ולפנים משורת הדין כלפי התובעת במידה מסוימת - הרי שזה המקרה להורות שכל צד יישא בהוצאותיו וכך אני מורה.