תביעת שכר עבודה והוצאות נסיעה נגד המוביל הארצי וחברת סבלים

בפני תביעתו של מר ולדיסלב ליטבינוב (להלן – "התובע"), כנגד המוביל הארצי – חברה להובלות, לוגיסטיקה והפצה בע"מ (להלן – "חברת המוביל הארצי") וסבלים חברת לוגיסטיקה והובלות בע"מ (להלן – "חברת סבלים"), לתשלום שכר עבודה והוצאות נסיעה.

...

בנסיבות העניין, סבורני כי המדיניות המשפטית הראויה מחייבת הטלת אחריות על חברת סבלים בכל הנוגע לתשלום זכויותיו של התובע, שכן קביעה זו עשויה לשמש תמריץ לחברת סבלים בפרט ולמעסיקים בכלל, להעסיק עובדים במישרין ולוודא את קיומם של חוקי המגן ותשלום מלוא הזכויות לעובדים גם אם אלו מועסקים באמצעות קבלנים חיצוניים.

פיצויי הלנה באשר לפיצויי הלנה אציין, כי זהו המקרה שבו אני סבור שיש להשית על הנתבעות פיצויי הלנת שכר בגין אי תשלום שכר העבודה.

סוף דבר: תביעת התובע - מתקבלת.

ביום 22.5.17 הוגשה הבקשה לתיקון כתב התביעה, מושא החלטה זו. במסגרת הבקשה נטען כי בעת הכנת תצהירי העדות הראשית התברר למבקש כי נדרשים מספר תיקונים, אשר אין בהם כדי לשנות את סכום התביעה, כדלקמן: תיקון מספר ימי העבודה שלא נרשמו בתלושי השכר והתחשיב שבוצע בגינם; תיקון תחשיב הפרישי שכר מינימום; תיקון תחשיב פדיון ימי חופשה; תיקון תחשיב החזר הוצאות נסיעה; תיקון תחשיב פצויי פיטורים; הוספת רכיב בגין הלנת דמי הבראה; הוספת רכיב עגמת נפש; הפחתת סכום התביעה בגין הלנת שכר לצרכי אגרה; וכן תיקונים לשוניים נוספים.

מטעמים אלה, אף אין בעובדה כי הבקשה הוגשה לאחר שנקבע כי "לא תותרנה הגשת בקשות מקדמיות", כשלעצמה כדי להוביל לדחייתה.

עם זאת, על אף שבתי הדין לעבודה אמצו את הנוהג להגיש בקשות בהתאם לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד -1984 (להלן - תקנות סדר הדין האזרחי), אין בתי הדין כבולים לדרך זו ואין בידי לדחות את הבקשה מן הטעם הפרוצידוראלי בלבד שלא הוגש תצהיר [בר"ע (ארצי) 6254-12-14 גלית פיטרמן - בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ (6.10.15)].

ראשית, על פי תקנה 18(א) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב- 1991, רשאי בית הדין לצוות, בכל אחד משלבי הדיון, לבקשתו של צד או מיוזמתו של בית הדין, על "הוספת שמו של אדם שהיה צריך לצרפו כתובע או כנתבע או שנוכחותו בבית הדין דרושה כדי לאפשר לבית הדין לפסוק ולהכריע ביעילות ובשלמות בכל השאלות הכרוכות בתובענה". שנית, על פי סעיף 20 לפקודת השותפויות [נוסח חדש], תשל"ה-1975 חב כל שותף, יחד עם שאר השותפים ולחוד, בכל החיובים שהשותפות חבה בהם בהיותו שותף; כמו כן, לא ינתן צו של הוצאה לפועל נגד שותף, מכוח היותו חב לחוד בחיוביה של השותפות אלא אם פורקה, או אם הנושה בה קיבל פסק דין נגדה בשל החיוב ופסק הדין לא קוים במלואו.

...

אשר להוספת חברי השותפות כנתבעים, סבורני כי נוכח השלב בו מצוי ההליך, יש להיעתר גם לה, אף אם ראוי היה להגישה בנפרד נוכח מהותה.

סוף דבר נוכח האמור לעיל, הבקשה מתקבלת.

כמו כן, ימציא ב"כ המבקש העתקים מכתב התביעה המתוקן, בצירוף החלטתי זו, לידי הנתבעים הנוספים במסירה אישית, ויגיש את אישורי המסירה לתיק.

התובעת דרשה לקבל פצויי פיטורים בסך 5,371 ₪, בנכוי הסכומים שהופרשו לה לקרן פיצויים; דמי הודעה מוקדמת בסך 2,295 ₪; פיצוי בגין שעות המתנה, שכן היא נדרשה להחתים את כרטיס הנוכחות רק כשעה לאחר שהתייצבה במסעדה בסך כולל של 15,318 ₪, כשהיא לוקחת בחשבון שעת המתנה אחת לכל משמרת; תשלום דמי חג בסך 1,530 ₪; תשלום הוצאות נסיעה בסך 6,561 ₪; פצויי בגין פיטורים שלא כדין ואי עריכת שימוע בסך 10,000 ₪; פיצוי בגין עריכת תלושי שכר בנגוד לדין ועוגמת נפש בסך 5,000 ₪; תשלום שכר בתקופת ההשעיה (8 ימי עבודה) בסך 714 ₪; גילום מס במועד תשלום התביעה והפרשי הצמדה וריבית, ובסה"כ – 46,789 ₪.

אין בידי לקבל טענה זו, שכן בתיק 38313-03-18 איל''ן איגוד ישראלי לילדים נפגעים נ' מיכאל מוחדינוב (פורסם בנבו, 01.06.2020), פסק בית הדין הארצי בנוגע לנטל ההוכחה, כי "הנטל להוכיח כי העובד נעדר בסמוך לחג מוטל על המעסיק, שכן קיימת חזקה עובדתית שהעובד מתייצב לעבודה בימים שהוא נידרש לעשות כן, אלא אם הייתה לו סיבה להעדרות (ע"ע 44382-04-13 יוסף מנצור – גז חיש בע"מ [פורסם בנבו] (4.5.2015); דב"ע מג/3-91 מולה נוהד – חברת אל-וו בע"מ [פורסם בנבו] פד"ע טו 193 (1984)), ובלשונו של פסק הדין "בעיניין מנצור: "כאשר מבררים תביעה לדמי חגים לפי צו ההרחבה האמור, לגבי עובד שהשלים שלושה חודשי עבודה במקום העבודה, בשלב הראשון יש לבחון, לגבי כל חג וחג, האם העובד נעדר מעבודתו "סמוך ליום החג", קרי "יום לפני החג ויום אחרי החג". הנטל להוכיח כי העובד נעדר מעבודתו בסמוך לחג מוטל על המעסיק, שכן קיימת חזקה עובדתית כי העובד מתייצב לעבודתו בימים שעליו לעשות כן. כך נפסק עוד לפני למעלה משלושים שנה בעיניין מולה נוהד (דב"ע (ארצי) מג/3-91 מולה נוהד - חב' אל-וו בע"מ, [פורסם בנבו] פד"ע טו 163 (23.1.1984).

פיצוי בגין פיטורים שלא כדין ואי עריכת שימוע התובעת טענה, כי היתנהלות מינהלי הנתבעת בעיניינה גרמה לה לתחושת השפלה עמוקה ולאכזבה ופגעה בה כאדם וכעובדת, וזאת לאחר שהשקיעה ממיטב מרצה בעבודה ולאחר שלאורך כל תקופת עבודתה לא הועלה נגדה ולו טענה אחת; הסיבות שהובילו לזימונה לשימוע, הוסיפה, "הנן סיבות לא רלוואנטיות, לא ענייניות, שגובלות אף בפגיעה אנושה בפרטיותה של התובעת" (סעיף 84 לסיכומי התובעת).

...

לאור כל האמור לעיל, אני קובע כי התמונה והכיתוב שנלווה אליה מהווים פרסום לשון הרע, כהגדרת המושג בחוק וכעת אפנה לדון בפיצוי הראוי בנסיבות העניין.

הפיצוי הראוי לאחר ששקלתי את מכלול נסיבותיו של תיק זה, באתי כלל מסקנה, כי חרף מעשיה החמורים של העובדת, לא הוכח כי המעשה נעשה בזדון או בכוונת מכוון לפגוע במסעדה, ממנה היא התפרנסה, ואבהיר.

אחרית דבר תביעת התובעת מתקבלת בחלקה הקטן והנתבעת תשלם לה את הסכומים הבאים: (1) בגין הודעה מוקדמת – 926 ₪; (2) בגין דמי חגים – 93.60 ₪; (3) בגין הוצאות נסיעה – 1,194 ₪; (4) בגין ימי השעיה – 187 ₪.

נציין כי ערים אנו לטענת התובע בתצהירו ביחס לתביעות שמתנהלות בבית הדין לעבודה כנגד הנתבע 2, הנתבעת 1 וחברה נוספת בבעלות הנתבע 2 ולעדותו של נתבע 2 בהקשר זה (ר' עמ' 20 שורות 4-34 לפרוטוקול).

הכפלת כמות זו ב- 19 אג' (תעריף לפי עמדת הנתבעים, כפי שעולה משאלה שהופנתה לתובע בחקירתו הנגדית, ראה עמ' 15 שורות 26-27, ולפי הקבוע בהסכם 2012) מובילה לתוצאה של 5,678 ₪.

עם זאת, גם נקבע בפסיקה כי על העובד הנטל לפרט את ימי החג בגינם הוא תובע דמי חגים "על מנת להראות כי מדובר ביום חג שעשויה לקום לו זכאות בגינו – למשל כי החג לא חל בשלושת חודשי העבודה הראשונים או ביום שבת" (ע"ע (ארצי) 47268-07-13 אלכסנדר איליאסייב - כפיר בטחון ומיגון אלקטרוני בע"מ (19.2.17)).

לעומת זאת, נוכח קביעתנו ביחס למהותו של רכיב 'אחזקת רכב דואר/נסיעות ואחזקת רכב דואר' המופיע בתלושי השכר, וזכאותו של התובע להחזר הוצאות נסיעה בהתאם לצוו הרחבה בדבר הישתתפות המעביד בהוצאות נסיעה לעבודה וממנה וכן משהסכום הנתבע ביחס לרכיב זה הנו, לטענת התובע, בהתאם לעלות כרטיס 'חופשי חודשי' ובסכום הנמוך משעור החזק הוצאות נסיעה מקסימלי ליום הקבוע בצו כאמור ומשלא הוצג חישוב נגדי על ידי הנתבעים – אנו מקבלים את תביעתו של התובע וקובעים כי על הנתבעת 1 לשלם לו בגין הוצאות נסיעה תשלום בסך 22,724 בצרוף הפרישי הצמדה וריבית מחודש 11.2013 (אמצע תקופת העסקה) ועד למועד התשלום בפועל.

...

אין אנו מקבלים את טענת הנתבעת 1 כי "עקב טרדותיה עם עובדים רבים אחרים וניהול העסק" לה היה קשה לאתר שהתובע מקבל שכר ביתר.

סוף דבר בתוך 30 יום מקבלת פסק הדין על הנתבעת על הנתבעת 1 לשחרר לתובע את הכספים הצבורים לזכותו בקופת הפנסיה, ככל שאלו לא שוחררו לו, ולהעביר לתובע מכתב שחרור מתאים.

בתוך 30 יום מקבלת פסק הדין תשלם הנתבעת 1 לתובע את הסכומים הבאים: פיצויי פיטורים בסך של 37,117.5 ₪ בצירוף הפרשי ריבית והצמדה כדין מיום הגשת התביעה (13.5.2018) ועד למועד התשלום בפועל.

הנתבעת 1 הגישה כתב הגנה ביום 25.12.11 וטענה בין היתר, כי התובע עבד אצל חברת המוביל הארצי – חברת ארצית להובלות, לוגיסטיקה והפצה בע"מ (להלן: חברת המוביל הארצי) ועל התובע להפנות את טענותיו כנגד המעסיקה ולא נגד הנתבעים.

ביום 20.2.12 הגיש התובע כתב תביעה מתוקן נגד הנתבעת 1 וחברת המוביל הארצי.

מכך ניתן להסיק כי חברת המוביל הארצי סיפקה שירותים שונים במהלך חודשים נובמבר-דצמבר רק לנתבעת 1, והדבר מחזק את מסקנת בית הדין כי חברת המוביל הארצי היתה מעין פיקציה להעברת התשלומים של הנתבעת 1 עבור "עבודות סבלות ופריקת מכולות", "עבודות מחסן", "ספירת מלאי", "הדבקת תוויות", "שירותי הסעה בשני רכבים", "הוצאות דלק" ו"שירותי ניהול משרד ושכר פקידות" .

סך של 1,090 ₪ בגין החזר הוצאות נסיעה, בצרוף הפרישי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 1.1.11 ועד למועד התשלום בפועל.

...

העדר פרטים מהותיים בהסכם והפגמים שפורטו לעיל, מערערים את טענת הנתבעת 1 כי במועד שבמחלוקת התקשרה עם חברת המוביל הארצי לספק שירותים, ומהווים חיזוק למסקנת בין הדין, כי לא מדובר בהתקשרות אותנטית, אלא במעין פיקציה שבסופו של דבר פגעה בזכויותיו של התובע.

אשר על כן, מתקבלת התביעה על כל רכיביה, בהתאם לתחשיבי התובע ובהעדר תחשיב נגדי.

במקרה דנן, בשים לב למחלוקות בין הצדדים , שוכנעתי כי אי תשלום השכר נבע בשל טעות כנה של הנתבעת באשר לחובתה לשלם את שכרו של התובע.

סוף דבר 16.