תביעת שכר טרחה חודשית של עורך דין

וכלשון הסעיף: "להבטחת שכר טירחתו ולהבטחת החזרת הוצאות שהוציא, רשאי עורך דין לעכב תחת ידו כספי הלקוח שהגיעו לידו בהסכמת הלקוח עקב שרותו ללקוח, פרט לכספים שניתנו לו בפקדון או בתור נאמן וכל עוד הוא נאמן עליהם שלא לטובת הלקוח בלבד, ופרט לכספי מזונות לאשה ולקטינים, וכן רשאי הוא לעכב נכסים ומסמכים של לקוחו שבאו לידיו עקב שרותו ללקוח; ובילבד שהגיש תביעה על שכר טירחתו או הוצאותיו תוך שלושה חודשים מיום שהלקוח דרש ממנו בכתב את מה שעוכב כאמור". ההלכה בעיניין זה הובהרה בעיניין אופנהיים כדלקמן: "היחסים בין עורכי-הדין ללקוחותיהם, בכל הנוגע לכספים שמחזיקים עורכי-הדין בעבור לקוחותיהם, מוסדרים בחוק לישכת עורכי הדין, תשכ"א-1961 (להלן – חוק לישכת עורכי הדין) ובכללי לישכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית), תשמ"ו-1986 (להלן – הכללים), המשקפים את חובות עורכי-הדין כנאמני לקוחותיהם.

ברם, התובע העלה גרסה בעלמא, ללא כל ראיה תומכת כגון עדות של עורכות הדין במשרדו שיעבדו עמו על התיק ושאותן הזכיר למשל בסעיף 38 לתצהירו כנתבע שכנגד (אחת מהן אף חתומה באופן בלעדי על כתב התביעה שהוגש בשמן של הנתבעות), עותק ההסכם הלא חתום כפי שמצופה היה למצוא במחשבו, הסכמי שכר טירחה דומים עם לקוחות אחרים וכיו"ב ראיות המצויות בשליטתו ושעשויות היו לתמוך בטענתו.

...

יוצא אפוא, שעבור תקופה זו זכאיות הנתבעות לריבית שקלית בסך של 28,109 ₪.

דברים אלה תומכים במסקנה שהעושר שהפיק התובע על חשבון הנתבעות, בכך שהשתמש בכספן כתחליף להלוואה, גבוה יותר מהתחשיב השמרני שנערך לפי חוק פסיקת ריבית, גם לפי החלופה המיטבית של ריבית שקלית.

סוף דבר סיכומם של התביעה ושל התביעה שכנגד הינו כי גם לאחר ניכוי שכר הטרחה שהתובע זכאי לו, על התובע לשלם לנתבעות את מלוא הסכום שנתבע בתביעה שכנגד, סך של 160,000 ₪.

התובעת יוצגה בהליכים המשפטיים על ידי עורכת דין אשר הגישה תביעה למזונות אשר נדחתה (לא הוצג הליך זה) ובקשה בהסכמה לפתיחת תיק גירושין וסידור גט. ביום 13.2.18 נכרת הסכם שכר טירחת עורך דין – לקוח, בו התחייב התובע לייצג את הנתבעת: "בתיק מישפחה הכולל תביעת מזונות, פירוק שתוף והליכים בבית הדין הרבני לרבות כתובה". הנתבעת התחייבה מצידה לשלם בגין הליכים אלו שכר טירחה בסך כולל של 50,000 ₪ בצרוף מע"מ. לטענת התובע, טיפל בתיק המשפחה, לרבות סוגיות של מזונות, מסוגלות הורית ובמקביל ניהל מו"מ מול ב"כ הבעל.

שעה שהתובע ייצג למשך מספר חודשים והגיע לסיפו של אישור הסכם גירושין כולל, לא עומדת לדיון השאלה האם היה זכאי למלוא שכר טירחתו לו היה הייצוג מופסק מיד עם תחילתו.

בכך יש כדי ליצור את האיזון הראוי שבין זכות הלקוח לייצוג תוך שמירה על יחסי אמון מלאים בינו לבין פרקליטו, לבין זכותו הלגיטימית של עורך הדין לקבל שכר בגין טירחתו (ראו ע"א 136/92 ביניש-עדיאל-עורכי-דין נ' דניה סיבוס חברה לבנין בע"מ, פ"ד מז(5) 114, 124 (1993) (להלן: עניין ביניש-עדיאל)).

...

סוף דבר התובע ייצג את הנתבעת מספר חודשים וביצע פעולות שונות עד לעריכת הסכם גירושין כולל.

על כן, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע את שכר הטרחה בשיעור של 58,500 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד הגשת התביעה ללשכת ההוצאה לפועל.

התביעה שכנגד נדחית.

סעיף 88 לחוק לישכת עורכי הדין, תשכ"א – 1961 קובע כי "להבטחת שכר טירחתו ולהבטחת החזרת הוצאות שהוציא, רשאי עורך דין לעכב תחת ידו כספי הלקוח שהגיעו לידו בהסכמת הלקוח עקב שרותו ללקוח, פרט לכספים שניתנו לו בפיקדון או בתור נאמן וכל עוד הוא נאמן עליהם שלא לטובת לקוחו בלבד, ופרט לכספי מזונות לאישה ולקטינים, וכן רשאי להוא לעכב נכסים ומסמכים של לקוחו שבאו לידיו עקב שרותו ללקוח; ובילבד שהגיש תביעה על שכר טירחתו או הוצאותיו תוך שלושה חודשים מיום שהלקוח דרש ממנו בכתב את מה שעוכב כאמור". כפי שנקבע בע"פ 1075/98 מדינת ישראל נ' אופנהיים, פ"ד נד(1) 303: "היחסים בין עורכי-דין ללקוחותיהם, בכל הנוגע לכספים שמחזיקים עורכי -דין עבור לקוחותיהם, מוסדרים בחוק לישכת עורכי הדין, המשקפים את חובות עורכי-הדין כנאמני לקוחותיהם.

כפי שציין כבוד השופט עמית ביחס לבחינת היתנהגות רשלנית בע"א 9705/11 ‏גלט ברקוביץ נ' קרא, פסקה 25 (21.10.2014): "בבואנו לבחון את המקרה שלפנינו באספקלריה של דיני הנזיקין, שומא עלינו להישמר שלא לחטוא בנטיה הטבעית של בחינת הדברים על פי מבחן התוצאה ובחכמה לאחר מעשה. בבחינת רכיב ההתרשלות, יש לבחון את סבירות ההיתנהגות בעת התרחשותה, על פי הידוע 'בזמן אמת' ולא בדיעבד...". כפי שעוד פסק כבוד השופט עמית בע"א 7633/12 קבוצת גיאות בע"מ נ' גולדפרב לוי, ערן, מאירי, צפריר ושות', עורכי דין בע"מ (16.9.2014): "כאשר בייעוץ משפטי הנוגע לסכסוך משפטי או הליכי משפט או מעין-משפט עסקינן, הרי שדרכו והתנהלותו של עורך הדין נבחנת ביתר גמישות. ודוק: עורכי דין אינם חסינים כמובן מפני תביעת רשלנות מקצועית גם בהליכי משפט.... אולם בהיתחשב בדינאמיות של הדברים, בהיתחשב בכך שעורך דין נאלץ לעיתים לקבל החלטות תחת לחץ זמן וב"ערפל הקרב", בהיתחשב ביחסי האמון בין עורך הדין ללקוח, ובהיתחשב במרווח התימרון ושיקול הדעת שמוקנה לעורך הדין לגבי אופן ניהול הסיכסוך או ההליך – בהיתחשב בכל אלה, הטלת אחריות על עורך דין במסגרת הליך משפטי או במסגרת הליכים מחוץ לכתלי בית המשפט, צריכה להעשות בזהירות ותוך בחינה קפדנית של הדברים.

...

בהעדר ראיה בדבר השכר הראוי שיש לפסוק בגין משלוח מכתב התראה בהליך כמו הליך גפן, אין לי אלא לקבוע כי התובעים לא הרימו את הנטל להוכחת השכר הראוי, ועל כן יש לדחות את תביעתם בכל הנוגע לתשלום שכר הטרחה בהליך גפן.

לסיכום: תביעת התובעים מתקבלת באופן חלקי.

התביעה שכנגד נדחית.

כך או כך, סעיף 88 לחוק אכן מאפשר לעורך דין לעכב תחת ידו כספי לקוח שהגיעו לידיו לשם הבטחת שכר טירחתו והחזר הוצאות שהוציא אולם זאת בהתקיים התנאים הבאים – הכספים הגיעו לידי עורך הדין עקב שרותו ללקוח ועורך הדין הגיש תביעה על שכר טירחתו או הוצאותיו תוך 3 חודשים מהיום שבו הלקוח דרש ממנו בכתב את מה שעוכב.

לעומת זאת, במקרה הזה לא פתח חשבון נאמנות ולא הגיש תביעה בעיניין, שכן מדובר בכספי אגרת בית המשפט שהועברו אל חשבונו האישי, דבר שעוד יותר לא ברור עת מדובר בהשבת סכום אגרה מכוח נאמנות של עורך הדין ללקוח – לחשבונו האישי.

...

הנתבע טוען מנגד, כי דין התביעה להידחות.

סוף דבר.

התביעה מתקבלת.

הנתבע ישלם לתובע סך של 821 ₪, וכן 400 ₪ הוצאות משפט.

חובה זו של עורך הדין אינה נסוגה אף כאשר קיים בין עורך הדין ללקוח הסכם שכר טירחה בכתב, המזכה את עורך הדין בשכר טירחה כדי הסכום אותו מחזיק עורך הדין עבור הלקוח.

ככל שהלקוח דרש מעורך הדין את סכום הכסף - תוך זמן סביר מהמועד בו הודיע לו עורך הדין על החזקת הכסף בידיו - אין עורך הדין זכאי לנכות מהסכום המוחזק בידיו דבר, וככל שהוא טוען לחוב של הלקוח כלפיו בגין שכר טירחה או הוצאות, על עורך הדין להגיש כנגד הלקוח תביעה בתוך שלושה חודשים.

...

אשר על כן הערעור מתקבל.

המשיב מורשע בכך שלא העביר כספים ללקוח, עבירה לפי כלל 40 לכללים בצירוף סעיף 61(2) לחוק.

הנני מורה על החזרת הדיון אל בית הדין המשמעתי המחוזי לשם גזירת אמצעי המשמעת נוכח הרשעת המשיב.