תביעת שכר טרחה בעל פה: תביעת שכר טרחה ללא הסכם בכתב

להסיר ספק, בכתב התביעה נכללה טענה שאם לא תיתקבל טענתו של התובע שהסכומים הנתבעים על ידו הם פרי הסכמת הצדדים בעל פה, יש לפסוק לו אותם סכומים כשכר טירחה ראוי (סעיף 106 לכתב התביעה).

מלבד הקושי להאמין שכאשר עורך דין עושה הסכם שכר טירחה בכתב, הוא עושה בצידו עוד הסכם שכר טירחה בעל-פה, וההלכה שלפיה מיסמך שנערך בסיומו של משא ומתן משקף את מלוא ההתחייבויות של צד כלפי רעהו (ע"א 4228/11 חמאד אבו עג'אג' מנסור נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו 15.12.14]), גירסת התובע שהיתה זו יוזמתו של הנתבע אינה מתיישבת עם ההתנהלות בין הצדדים שלפיה מי שהיה מכין את ההסכמים היה התובע ולא הנתבע.

בחקירה נגדית נישאל מדוע לשיטתו מי שחייב לשלם לו את שכר הטירחה אינו הלקוח, ואמר שהנתבע היה הרוח החיה מאחורי התביעה, והתובע לא הכיר ולא נפגש עם מיכאל מור.

...

התוצאה היא, שדין תביעתו להידחות, בשל הפגמים בהוכחתה, שאינם ניתנים לריפוי כתוצאה מכך שגירסתו של הנתבע גם היא היתה מעורפלת, משתנה, ובחלקה בלתי אמינה.

לפיכך, אני דוחה את התביעה, מבלי שיש בדחיית התביעה לפגוע בזכותו של התובע כלפי הנתבע לשכר טרחה לפי הסכם מיום 20.8.2019 (ת/10), על סך 500,000 ₪, שלא הגיע זמן פרעונו.

על פי תקנה 153, ובזיקה לכללי לשכת עורכי הדין (התעריף המינימלי המומלץ) ולסכום התביעה בסך 5.5 מיליון ש"ח, אני מחייב את התובע לשלם לנתבע הוצאות משפט, כולל שכר טרחת עורך דין, בסך 234,000 ₪.

הנתבע הכחיש טענות אלו וגרס כי במהלך הפגישה אכן ניהל מו"מ עם גואטה אודות שכר הטירחה, אולם הסיכומים שהתקבלו בעל פה לא תיאמו את ההסכם.

התביעה לשכר טירחה היא במהותה תביעה לאכיפת ההסכם, הכולל מתן שירות.

כך, בעיניין רבינוביץ נקבע כי החברה למימוש זכויות לא טירחה על עריכת תיק רפואי, כי לא הוכח שביצעה הערכה של מצבו הרפואי של הלקוח, לא הוכחה הפנייה לבדיקה, לא הוכח תאום בדיקה ולא הוענק ללקוח השרות הנידרש לצורך בירור מצבו הרפואי.

יש לקבל את טענות הנתבע בדבר "קזוז" שכר טירחתה של התובעת מתוך קצבת הזיקנה במסגרת כתב ההגנה טען הנתבע כי חישובה של התובעת, הכולל שכר טירחה בגין 48 חודשים לקיצבה העתידית, הוא שגוי, שכן החל מחודש מאי 2019 אין הנתבע זכאי עוד לקיצבת נכות כללית, וזאת, בשל העובדה שבמועד זה ימלאו לו 67 שנים, ומשכך יהיה זכאי לקיצבת אזרח ותיק בלבד, קצבה אשר אינה תלויה בתובעת ובפועלה.

...

תוצאה התביעה מתקבלת באופן חלקי.

כן ישלם הנתבע לתובעת אגרת משפט מינימלית בסך של 654 ₪, כמפורט לעיל.

הנתבע ישלם לתובעת את כלל הסכומים האמורים לעיל בתוך 30 יום מהיום, שאם לא כן יישאו הסכומים ריבית והפרשי הצמדה כדין.

עוד לפני שאתייחס לעקרונות הייחודיים ליחסי עורך דין – לקוח, אציין שעל הסכמים אלו חל הדין הכללי ובמיוחד דיני החוזים, כשעיקרון תם הלב בכריתת ההסכם וביצועו הוא עקרון מנחה גם במערכת יחסים זו. הסכמי שכר טירחה עורך דין לקוח רצוי שיהיו בכתב, כאשר התנאים ברורים ומשקפים את זכויותיהם וחובותיהם של שני הצדדים, למרות שהסכם כזה יכול להיות גם בעל פה. "

מחד התובע לא היה צריך להגיש כתב תביעה על מנת ששכר טירחתו ישולם לו, ומאידך יכול היה התובע לפנות לנתבעות לפני הגשת כתב התביעה ויכול גם היה לפעול בהתאם למנגנון שקבעו הצדדים בסעיף 6 להסכם.

אפשרות זו אומנם קיימת בהסכם אך איננה מאיינת את חובתן של הנתבעות לשלם לתובע את שכר הטירחה ללא צורך בהגשת התביעה כפי שקרה במקרה הנידון.

...

לאור האמור לעיל אני דוחה את בקשת התובע לפיצוי בגין רכיב זה. התשלומים בגין תוספת מאמץ: כעולה מטענת התובע היה עליו לקבל מהנתבעות תוספת תשלום בסך 10,000 ₪ .

סוף דבר: לאור האמור לעיל אני מקבלת את התביעה לגבי תשלום הריבית, אך בהתאם למנגנון שנקבע על ידי בסעיף 9 לפסק הדין.

לגבי שאר רכיבי התביעה – התביעה נדחית.

לסיום, הגם שדחיתי את התביעה, אדרש בקצרה ולמעלה מן הצורך לטענות נוספות שהעלו הצדדים: טענת הנתבעים בדבר העידר יריבות, שכן לטענתם התובעת אינה מי שהתקשרה עימם בחוזה ואינה זכאית כלל לשכר טירחה, לטענות התובעת בדבר חיובם האישי של הנתבעים 2 ו- 4 לתשלום החוב ולהודעת צד ג' שהגישו הנתבעים.

גם בכתב התביעה (המתוקן) התובעת אינה תובעת שכר טירחה על פי הסכמי 2017 (שכר טירחה שעתי על פי הקף העבודה בפועל) אלא על פי ההסכמה המאוחרת שנעשתה בעל-פה (כך לטענתה) לתשלום סך קבוע של 50,000 ש"ח. התובעת טוענת כי הוסכם בעל פה, כי התנאים שסוכמו והועלו על הכתב בהסכמי 2018 (50,000 ש"ח לכל אחת מהחברות) יחולו גם על שנת 2017, אולם היא לא נתנה טעם לכך שלא נשלחו הסכמים מתוקנים (או חדשים) לשנת 2017 בהם מופיעה הסכמה זו. תמיהה זו מתחזקת לאור עדותו של מר אסף, לפיה הם ביקשו "לחדד" את ההסכמות שבעל-פה בהסכמי 2018.

...

אני סבור שעסקינן בהודעת צד ג' מיותרת, שכן אם טענות התובעת בדבר הסכמת הצדדים היו מתקבלות, ממילא טענות הנתבעים בהודעת צד ג' היו נדחות ואם טענותיה לא היו מתקבלות (כפי שקבעתי) ממילא אין מקום להודעת צד ג'.

סוף דבר: לאור כל האמור, לא מצאתי לבכר את גרסת התובעת על פני גרסת הנתבעים ולא מצאתי שהתובעת הוכיחה ברמה הנדרשת זכות לתשלום שכר הטרחה הנוסף הנתבע בהליך זה. לפיכך דין התביעה להידחות.

אשר להוצאות: לאחר ששקלתי השיקולים הצריכים לעניין זה, ובשים לב לכך שהנתבעים אף לא שילמו את שכר הטרחה שלא היה שנוי במחלוקת, אלא בהליך זה, ולאור כל האמור לעיל, לרבות לעניין טענות הנתבעים שנדחו, לא מצאתי לחייב את התובעת בהוצאות וכל צד יישא בהוצאותיו.

לעניין פירוק השתוף, הטענה איננה מובנת כלל, שכן הנתבע כתב במפורש בכתב התביעה כי התובעת מבקשת מבית הדין לקבוע שאין לבעל זכויות בדירה שלה.

התובעת לא ביקשה מהנתבע לתבוע את הכתובה, ותביעה זו לא נכללה בהסכם שכר הטירחה.

ראשית יש לומר כי, לאור מסקנתי דלעיל לפיה משקלם של כתבי הטענות בהליכים לפני ביה"ד הרבני נמוך, הרי שגם בהנתן שטענת "מאיס עלי" מצד האשה מובילה לאובדן כתובה, עצם העובדה שהטענה הועלתה בכתב התביעה לגירושין אין בה כדי לגרום לאובדן הכתובה, שכן ביה"ד מתייחס לטענות התובעת בע"פ ולא לכתב התביעה.

...

לאור האמור אני קובע כי הנתבע הפר את ההסכם כאשר לא נתן לתובעת את המענה המיטבי בעניין זה. אולם, שעה שבפעם השנייה שהעלתה התובעת עניין זה הודיע הנתבע שישקול להגיש בקשה, והתובעת לא המתינה לכך והודיעה לנתבע על סיום ההתקשרות עמו כבר למחרת, הרי שלא היה בהפרה זו כדי להצדיק את סיום ההתקשרות, ואני סבור כי התובעת זכאית הייתה בגינה אך לפיצוי בסך 2,000 ₪.

מסקנה זו מוכחת מתוך החלטת בית הדין שצירפה, כאמור, התובעת עצמה, שם הבהיר ביה"ד (בעמ' 5 באמצע) כי לפי הדין יש לדבוק בגרסתה הראשונה של התובעת, כאשר מדובר בגרסת באת כוחה שהובעה בע"פ, ולא בגרסה שהובעה בכתובים.

לפיכך התביעה נדחית.