תביעת שכר טרחה בין חברת ייעוץ מס ליועצת מס

הנתבעת, הגב' יוכבד פסטרנק (להלן: "הנתבעת" ו/או "יוכבד"), הנה יועצת מס, שעובדת במשרד ייעוץ מס, "מובשוביץ נח" (להלן: "המשרד"), שהנו משרד למתן שירותי ייעוץ מס, בבעלות אביה של הנתבעת, שאינו פעיל כעת במשרד.

אין חולק, כי הנתבעת ואליעזר הגיעו למשרד התובעת, וזאת לאור הכרות עם השותף של עו"ד חנה סלמון ממשרד התובעת (להלן: "עו"ד סלמון" ו/או "חנה"), רו"ח אייל רובין (להלן: "רובין"), וזאת על-מנת לקבל שירותי ייעוץ עבור לקוח במשרדם, פרופ' בן ציון זילברפארב (להלן: "בן ציון" ו/או "הפרופ'"), הנוגע לאופציות בחברת "פריגו" (להלן: "חברת פריגו").

הכל מצביע, באופן חד משמעי על כך, שהייתה בזמן אמת סגירה ישירה של שכר הטירחה בין חנה לנתבעת, וכי חנה לא שוחחה על כך עם בן ציון.

דיון והכרעה השאלות הדורשות הכרעה - שאלת היריבות, האם התובעת זכאית לשכר טירחה מהנתבעת; ככל שנעבור את משוכת היריבות, האם היו הסכמים בין הצדדים, למרות שאין הסכם חתום; ככל שהיה הסכם בין הצדדים איזה הסכם יש לאמץ; סוגיית השכר הראוי; לאחר ששמעתי את העדויות, טענות הצדדים ועיינתי בכל אשר הובא בפניי, נחה דעתי לקבל את הסעד החליפי בתביעה, קרי – לאמץ את ההסכם השני, ואבאר.

...

כבר מהשיחות ניתן להבחין שחנה והנתבעת, האחת מול רעותה, מפנה האשמות ו"חיצים" של הכחשות הדדיות, באשר לסיכום.

עם זאת, לא נעלמה מעיני חוות-הדעת מטעם מומחה הנתבעת, ומסקנתו ביחס להעדר הסכם מפורש עם הלקוח, וכן הנהוג והמקובל ככלל ובפרט, עת מדובר בשכר טרחה הנדרש מהמייצג המפנה ועוד (ראו סעיף 12- הסיכום); יחד עם זאת, ראו המסקנה המשפטית לעיל, ובהקשר של נסיבות העניין.

סוף דבר לאור המקובץ לעיל, הגעתי לכלל מסקנה, כי הייתה התקשרות בין התובעת לנתבעת.

רקע: לטענת התובעת, על פי הסכם מיום 6.5.09 פנו הנתבעים 1,2,4,5 לתובעת על מנת שתסייע להם במתן ייעוץ בקשר לגיוס כספים לפעילות חברות הפורטפוליו של הנתבעת 5 (להלן: "תאליה"), שהיא לדבריהם שותפות המשקיעה במיזמים בתחום הביוטכנולוגיה ובמיוחד כאלה שפוצלו מחברות קודמות.

לטענת התובעת, הרעיון לעיסקה היה של התובעת; הקשר בין הנתבעים לבין החברות בעלות חברת השלד נוצר על ידי התובעת, והתובעת קידמה את העיסקה עד אשר הנתבעים מידרו אותה על מנת לנשל אותה לחמוק מחובתם לשלם לה את שכרה.

כמו כן עשו הנתבעים שימוש במעריכי שווי, יועצי מס וחתמים, שהוצגו להם על ידי התובעת.

התובעת פנתה לנתבעים בדרישה לתשלום שכר הטירחה המוסכם שהוא 5% ממניות החברה הממוזגת, אך הנתבעים סירבו לכך, ועל כן הוגשה התביעה, שבה דרשה התובעת לשלם לה את שכר הטירחה בהתאם להסכם מיום 5.5.10.

...

בינתיים כבר חולקו כל מניות החברה הממוזגת, כך שהנתבעים שינו מצבם לרעה, אך לא אעסוק בטענה זו, לאור קביעתי שיש לדחות את התביעה לגופה.

על פי כל האמור לעיל אני דוחה את התביעה.

על כן, אני מחייב את התובעת לשלם לנתבעים הוצאות משפט בסך 220,213 ₪.

במהלך חודש יולי 2011 רשם ההוצאה לפועל הורה על תפיסת הרכב ובעקבות חוות דעת שמאי שהזמין כונס הנכסים הוערך שווי הרכב בסך של 45,000 ש"ח והרכב נמכר בהליכי הכנוס בתמורה לסך של 55,000 ש"ח. הנתבע ציין, כי לנוכח יחסי החברות שהיו לו עם הגרוש של התובעת הוא הסכים לכך שהרכב יישאר בחזקתה ובשימושה של התובעת, אף שהוא עצמו ביטח את הרכב בפוליסת ביטוח חובה ומקיף והוא אשר נשא בתשלומי הביטוח במקום התובעת.

הנתבע טען, כי בנוסף להלוואה שהעניק לבנה של התובעת, הוא גם ייעץ לתובעת ובנה, ושימש לבנה כיועץ מס ואף ערך פגישות מול רשויות המס ומול גורמים שונים ובגין כך מגיע לו שכר טירחה ראוי שמסתכם לאחר מתן הנחה בסך של 26,564 ש"ח. הנתבע הגיש תביעה שכנגד נגד התובעת על סך של 53,484 ש"ח בגין הוצאותיו ונזקיו שצוינו לעיל, כמפורט להלן: סך של 8,500 ש"ח בגין יתרת ההלוואה שטרם סולקה, סך של 7,939 ש"ח בגין ההוצאות שנגרמו לו עקב הליך הכנוס ומכירת הרכב בהוצל"פ, סך של 10,481 ש"ח בגין דמי ביטוח הרכב בתקופה בה הרכב היה על שם הנתבע אך בשימוש של התובעת, ולבסוף, סך של 26,564 ש"ח בגין שכר טירחה ראוי עבור הטיפול, המאמץ והייעוץ שהנתבע העניק ליוני, בנה של התובעת.

...

לפיכך, אני מקבלת את רכיב התביעה שבנדון, ומחייבת את התובעת לשלם לנתבע סך של 10,481 ש"ח. הרכיב האחרון בתביעה שכנגד עומד על סך של 26,564 ש"ח והוא מתייחס לתשלום שכר טרחה בעבור הייעוץ והמאמצים שהנתבע השקיע לחילוץ בנה של התובעת מהתסבוכת הכלכלית אליה נקלע ולהצלחתו להביא לכך שבנה של התובעת יקבל החזרים ממס הכנסה ומהמוסד לביטוח לאומי בסך של 114,500 ש"ח. לטענת הנתבע, לאור היקף השעות הרבות שהושקעו על ידו וכן הטרחה הרבה אשר לקח על עצמו על מנת לסייע לבנה של התובעת, כגון בנסיעות, פגישות ושיחות עם גורמים שונים, ולאור סכומי ההחזר בהם זכה בנה של התובעת מהגופים הנ"ל, הרי שמדובר לדידו בשכר ראוי ואפילו נמוך בנסיבות העניין.

טענות אלו דינן להידחות.

אחרית דבר: אני מקבלת את התביעה בחלקה, ומחייבת את הנתבע לשלם לתובעת סך של 55,000 ש"ח. באותה מידה, אני מחייבת את התובעת לשלם לנתבע סך של 10,481 ש"ח. נוכח האמור, ולאחר קיזוז הסכומים, אני קובעת שחובו של הנתבע כלפי התובעת עומד על סך של 44,519 ש"ח. לסכום הנ"ל יש להוסיף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת כתב התביעה המתוקן ועד התשלום המלא בפועל.

לאחר שנכנסו לתמונה והתברר כי הפסדיו של אשל לא דווחו, ייעצו רואי החשבון ליועצת המס שייצגה אותו לצרף הערה בדוחות לשנים שטרם דווחו כי "לנישום הפסדי הון בסכומים לא מבוטלים שעדיין לא התגבשו, ועדיין לא ידוע סכומם המדויק, ואנו שומרים לעצמנו את הזכות לתקן בעתיד לכשנגבש את מלוא המידע הנחוץ כדי להצביע על אותם הפסדים" (עמוד 101 לפרוטוקול הדיון מיום 5.9.2022, שורות 18-14).

הלקוח יהיה רשאי להפסיק את ההיתקשרות בלא לחוב במלוא שכר הטירחה שהתחייב לשלם (אלא רק בשכר ראוי) אם יש בנמצא סיבה הוגנת להפסקת ההיתקשרות והדבר נעשה בתום לב (ראו למשל ת"א (מחוזי מר') 19701-11-10 מנדל נ' לוזון, פסקה 36 (23.12.2013); ת"א (מחוזי ת"א) 2713/06 יחיאל, דרנס, קורן שות' – עורכי דין נ' מגדלי בארי – שלמה המלך בע"מ, פסקה ד' (28.6.2011); ת"ק (תביעות קטנות ת"א) 1128-11-14 גוזלן נ' אילון אורון חברת עורכי דין, פסקות 8-7 (3.1.2016)).

...

למעשה, אפשר היה להבין מדבריו בחקירתו הנגדית כי גם ניסיונו והיכרותו רבת השנים עם רשות המיסים סייעו להצלחתו - כלשונו: "זה בסופו של דבר עבודה והתנהלות הרבה שנים. אני בוגר רשות המיסים, אני בעברי, אני גדלתי ברשות המיסים, מגיל 0 אבי זכרונו לברכה היה פקיד שומה. אני גדלתי, אני חי את רשות המיסים לטוב, לרע" (עמוד 62, שורות 14-10), כך שהצלחתו של עו"ד ברזילי, אינה מעידה על רשלנותם של רואי החשבון.

התביעה שכנגד נדחית.

בשים לב לתוצאה שאליה הגעתי, ולאחר ששקלתי את נושא הוצאות ההליך בהתאם לפרמטרים שהובאו בתקנות ובפסיקה (ע"א 7627/20 אייזלר החברה לניהול בע"מ נ' תפן מדיקל בע"מ, (נבו 24.02.2022)) החלטתי שהנתבע והתובע שכנגד יישא בתשלום שכר טרחת התובעים והנתבעים שכנגד בסכום של 50,000 ₪ ובהוצאותיהם בסכום של 15,000 ₪ שישולמו תוך 30 יום שאם לא כן יישאו ריבית פיגורים לפי סעיף 5(ב) לחוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ"א-1961 מיום פסק הדין ועד התשלום בפועל.

בית משפט השלום בתל אביב -יפו ת"א 18015-01-19 ישועה נחמני ייעוץ והשקעות בע"מ נ' וואי. טי דיב בע"מ לפני כבוד השופט עזריה אלקלעי התובעת (המשיבה 1): ישועה נחמני ייעוץ והשקעות בע"מ הנתבעת (המשיבה 2): וואי. טי דיב בע"מ המבקשים: פאלס ונצ'רס בע"מ אורן אבוקסיס החלטה

הנתבעת (להלן : המשיבה 2) מיתנגדת לבקשה בטענה לפיה התיק שבכותרת הינו תביעה שהגישה התובעת כנגדה, לתשלום שכר טירחה עבור שירותים מקצועיים חשבונאיים-משפטיים, שניתנו לה לאחר שהתובעת נתבקשה לחוות דעתה ביחס להוראות החוק והפסיקה ולייצגה כנישומה בפני רשויות המס.

שנית - ההוראות הקשורות לחיסיון עורך דין – לקוח, ולחובת הסודות החלה על רואה חשבון ויועץ מס – ולפיכך, אין להתיר עיון במסמכים הבאים : (א) חוות הדעת המשפטית (נספח "ג" לתביעה, נספח "2" לכתב ההגנה) ; (ב) תיכתובות שהוחלפו בין התובעת לחברה לצורך אותם הליכי מס וכחלק מהתמודדות עמם (נספחים "ד1", "ד5", "ד7", "ד12", "ד15", "ד16", "ד18", "ד20", "ד23", "ד24", "ה1", "ה4" לתביעה, נספחים "3", "9", ו- "10" לכתב ההגנה); (ג) הסכם ההיתקשרות (נספח "א" לתביעה, נספח "1" לכתב ההגנה), ודרישת התשלום מיום 16.09.2018, על הנתונים הכספיים המצורפים לה (נספח "ז" לתביעה, נספח "5" לכתב ההגנה).

...

בתשובתה לבקשת העיון טוענת המשיבה 2 בין היתר כי, יש לדחות את הבקשה מאחר ובתיק ישנם מסמכים רבים שקיים איסור בדין מלגלותם מאחר והם חוסים תחת חיסיון מידע הנוגע להליכי מס. כעת נבחן את השאלה האם קיים חיסיון בנוגע למידע ומסמכים הקשורים בהליכי מס ? ובמידה וקיים מה טיבו ומהותו של חיסיון כזה? סעיף 231 לפקודת מס הכנסה מטיל חובת הסודיות על פקיד השומה וקובע כי : "הממלא תפקיד רשמי בביצוע הפקודה, או המועסק בביצועה, חייב לראות כל תעודה, ידיעה, דו"ח, רשימת שומה או העתק מהם, והם מתייחסים להכנסתו של אדם או לפרט שבהכנסתו כדבר שבסוד ושבמהימנות אישית ולנהוג בהם על דרך זו." הפסיקה פירשה את "חובת הסודיות" החלה על פקיד השומה מכוח סעיף 231 כמקימה חיסיון בדיני המס, גם אם הדבר לא נאמר בה במפורש [ראו יצחק עמית, חסיונות ואינטרסים מוגנים - הליכי גילוי ועיון במשפט האזרחי והפלילי (2021), שער שלישי, לט, 1016].

לאחר שבחנתי את טענות המבקשים מחד וטענות המשיבה 2 מנגד, הנני מוצא כי באיזון הראוי בין האינטרסים של כלל הצדדים, לא מצאתי מקום לאפשר עיון במסמכים החוסים תחת החיסיון היחסי בהליכי המס וכן במסמכים ובתכתובות בין התובעת (המשיבה 1) למשיבה 2 לצורך אותם הליכי מס , שכן הם אינם קשורים ישירות למחלוקת המשפטית בין המבקשים למשיבה 2, וחשיפתם בפני המבקשים יכול שתפגע שלא לצורך בתכלית שלשמה הוטל החיסיון, ובפרטיות העסקית של המשיבה 2 תוך חשיפת פרטים עסקיים רגישים אודות הכנסותיה.

משכך, הנני קובע כי המשיבה 2 תעביר למבקשים עד ליום 28.07.23 את כל הפרוטוקולים וכתבי הטענות, אך לא יעברו הנספחים לכתבי הטענות הנוגעים למשיבה 2 והמפורטים בסעיפים 8, 9, 10 ו – 14 בתשובת המשיבה 2 לבקשה לעיון בתיק בית המשפט.