תביעת שכר בגין שירותי שיווק דיגיטלי וניהול פרויקטים

העובדות הרלוואנטיות לתביעה התובעת היא חברה המחזיקה ומנהלת נכסי מגורים לצורך השכרתם לתיירים מחו"ל. הנתבעת עסקה בתקופות הרלוואנטיות במתן שירותי שיווק דיגיטאלי.

כמו כן, הנתבעת טענה כי הצדדים הגיעו להסכמה סופית בנושא סיום שירותי השיווק על-פי ההסכם הראשון והתמורה בגינם, הכוללת וויתור של הנתבעת על שכרה בגין אי-מתן הודעה מוקדמת של 10 ימים, וכן הנחה של 2,000 ₪ פלוס מע"מ. הנתבעת טענה גם, כי לפי סעיפים 7 ו-8 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970 (להלן – חוק התרופות), צד המבקש לבטל חוזה צריך להודיע לצד השני בתוך זמן סביר לאחר שנודע לו על ההפרה ולתת לצד השני ארכה לקיום ההסכם, וזאת התובעת לא עשתה.

אולם אין למצוא בו את שביקשה התובעת למצוא – כל שרשום בו הוא שהנתבעת היא אשת מיקצוע מנוסה בתחום השיווק הדיגיטאלי והתקשורת השיווקית ולא רשום בו שלנתבעת יש תארים אקדמיים בתחום זה. התובעת אף לא הוכיחה, כי היתקשרה עם הנתבעת בהסתמך דוקא על פרופיל הלינקדאין שלה, ולא בשל הכרותה של הנתבעת עם התרבות האמריקאית או ההכרות של בעלי התובעת, אברהם אלטשולר (הוא גם המצהיר מטעמה) עם עבודתה של הנתבעת על פרויקט קודם שביצעה עבור חברה אחרת שבבעלותו, וזאת אפילו אם נסמך על חוות דעת של אחר (ר' גם עמ' 1 ש' 20-22).

...

סוף דבר הנתבעת זכאית להשאיר אצלה סכום של 22,400 ₪ פלוס מע"מ. שיעור המע"מ בתקופה הרלוונטית היה 18%, ולכן מדובר בסכום של 26,432 ₪.

מכאן על הנתבעת להשיב לתובעת את ההפרש שבין סך התשלומים ששילמה התובעת, 40,179 ₪, לבין סכום זה. הנתבעת תשלם לתובעת 13,747 ₪.

בהינתן הפער הרב בין סכום התביעה לבין הסכום שאושר בסופו של דבר, מצאתי שיש לפסוק הוצאות לטובת התובעת בשיעור מתון בסך של 3,000 ש"ח. הסכומים ישולמו תוך 20 יום מהיום.

הנתבע 1, ישי לינדנברג, הוא מתכנת וּמנהל פרויקטים הנותן שירותי הדרכה והרצאות בתחום העיסקי והפרטי בנושא שיווק באנטרנט (להלן: "הנתבע").

בעקבות כך הגיש התובע תובענה זו כנגד הנתבע וכן כנגד בזק בנלאומי בע"מ, פרטנר תעשיות תיקשורת בע"מ, פלאפון תיקשורת בע"מ, 013 נטוויז'ן בע"מ והוט נט שירותי אינטרנט בע"מ (להלן יחד: "ספקיות הגישה"), וּבה עתירה לפצוי כאמור לעיל.

מאפייניה הייחודיים הובילו לבחינת מושגים מחדש וּבריאה, תוך כדי היתקדמות של מושגי העולם הדיגיטלי וגבולותיו.

סעד בהמשך לפסק-הדין החלקי מיום 20.2.2014 וּכחלק בלתי-נפרד הימנו - וּבהיתחשב בכלל נסיבות העניין, לרבות הדרך היעילה של ניהול התיק הנוכחי - אני מחייב את הנתבע לשלם לתובע פיצוי בסך 20,000 (עשרים אלף) ₪, להיום.

עוד אני מחייב את הנתבע לשלם לתובע את הוצאות המשפט, בצרוף ריבית והפרשי הצמדה מיום הוצאתו בפועל של כל פריט; וּבנוסף שכר-טירחת עו"ד, בסך 8,000 (שמונת-אלפים) ₪, להיום.

...

לאחר שקראתי את טענות הצדדים ושקלתי את מכלול נסיבות העניין, אני סבור שבמאזן ההסתברויות, סביר לקבל את עמדת התובע בשאלת מעורבוּתוֹ של הנתבע בפרסומים מושא ההליך, וזאת בשל כוחן המצטבר של הראיות שהובאו.

סעד בהמשך לפסק-הדין החלקי מיום 20.2.2014 וּכחלק בלתי-נפרד הימנו - וּבהתחשב בכלל נסיבות העניין, לרבות הדרך היעילה של ניהול התיק הנוכחי - אני מחייב את הנתבע לשלם לתובע פיצוי בסך 20,000 (עשרים אלף) ₪, להיום.

עוד אני מחייב את הנתבע לשלם לתובע את הוצאות המשפט, בצירוף ריבית והפרשי הצמדה מיום הוצאתו בפועל של כל פריט; וּבנוסף שכר-טרחת עו"ד, בסך 8,000 (שמונת-אלפים) ₪, להיום.

התובע הגיש חוות דעת של מר אלירן הדר אשר הציג בחוות דעתו ניסיון בהקמה, ניהול ולווי פרויקטים אנטרנטיים בארץ ובעולם וכן במתן שירותי ייעוץ ושיווק כללי ושוטף, וכמנכ"ל משרד הפירסום במרשת IMS .

לטענת המומחה לאחר שביצע חקר במנוע החיפוש גילה כי לאתר המרשתת "פרחי הדר" קיים מיצוב אינטרנטי המציג מחזור מכירה ע"ס 40,000 ₪ בשנה, בשימוש באפיקי הפירסום הדיגיטאלי ואלו של מנוע החיפוש בראשם.

רשלנות: מאחר והתובע לא הוכיח נזקיו, לא מצאתי מקום לידון גם בעוולה זו. סוף דבר: על הנתבע לשלם לתובע את הסכומים הבאים: את הסך 70,000 ₪ בתוספת הצמדה ורבית מיום הגשת התביעה (6.12.17) ועד ליום התשלום בפועל; את הוצאות המשפט הכוללות את אגרת המשפט, שכר העד המומחה מטעם התובע בגין חוות הדעת ובגין עדות העד בבית המשפט בתוספת הצמדה ורבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל; שכר טירחת עורך דין בסך 15,000 ₪ בתוספת הצמדה ורבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל.

...

משלא הוכיח התובע נזקיו, מתייתר הצורך לדון בשאלה האם במעשיו הכביד הנתבע על גישת לקוחותיו של התובע אל עסקו או קבלת שירותיו וגם עילה זו נדחית.

גם אם בעניינו הוכח היסוד הנוסף, התובע לא הוכיח את שווי העסקאות מהם נהנה הנתבע על חשבונו, ולא הוכיח את נזקיו והפסדיו ומכאן שהתביעה בגין רכיב זה נדחית.

רשלנות: מאחר והתובע לא הוכיח נזקיו, לא מצאתי מקום לדון גם בעוולה זו. סוף דבר: על הנתבע לשלם לתובע את הסכומים הבאים: את הסך 70,000 ₪ בתוספת הצמדה ורבית מיום הגשת התביעה (6.12.17) ועד ליום התשלום בפועל; את הוצאות המשפט הכוללות את אגרת המשפט, שכר העד המומחה מטעם התובע בגין חוות הדעת ובגין עדות העד בבית המשפט בתוספת הצמדה ורבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל; שכר טרחת עורך דין בסך 15,000 ₪ בתוספת הצמדה ורבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל.

מבוא: לפניי תביעה חוזית-כספית, על סך 74,166 ₪, במסגרתה מבקש התובע - עוסק מורשה בעל עסק הידוע בשמו המסחרי "פירסום והפצה CG" המספק שירותי ניהול וייעוץ ואשר מקום מושבו בירושלים - לחייב את הנתבעת, שהנה חברה העוסקת בייבוא ושיווק מוצרי הגיינה, בתשלום שכר עבודתו.

8.3 ע/ה גב' אושרת אילוז, אישתו של מנהל הנתבעת העידה בפניי והצהירה, כי היא בעלת המניות בחברה ואישרה, כי היא ובעלה קיבלו את מכתב הדרישה מטעם התובע בדבר תשלום שכרו בגין שירותי הייעוץ והניהול שסיפק לנתבעת.

במקרה דכאן, ניתן לעמוד על טיבה של כוונת הצדדים מתוך היתנהגותם בתקופה הרלוואנטית, כמו גם מתוך עיון בתכתובות הואטסאפ ביניהם, כאשר כבר נפסק, כי אלה קבילות כראיות אמצעי מדיה דיגיטאליים, בייחוד לאור כך שמנהל הנתבעת הודה בקיומן ובאמיתותן ולא טען כנגדן בחקירתו הנגדית ( בשונה מהטענות שהעלתה הנתבעת בהליך המקדמי שהתקיים בין הצדדים בדיון בבקשה למחיקת כותרת) (ראה למשל: ת"א (מחוזי חיפה) 32785-11-16, אשקר מרקט אחזקות בע"מ נ' בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ (פורסם בנבו, 25.12.2016); בש"פ 3892/16, פלוני נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 26.06.2016)).

הנתבעת לא ניפקה כל נימוק המניח את הדעת בעיניין זה. כאשר כידוע, הלכה היא, שבהתחקות אחר אומד דעתם של הצדדים נודעת חשיבות להיגיון המסחרי שביסוד העסקה ולמשמעויות המתלוות לפרשנות כזו או אחרת המוצעת לחוזה בין הצדדים, כפי שהן נראות באספקלריה של היגיון מסחרי זה (ע"א 339/88 חברת החשמל לישראל בע"מ נ' ב.נ.ת. ושות' חב' לבצוע, ניהול ותיכנון פרויקטים בע"מ, מד(4) 532 (1990)).

...

9.8 לאור האמור שוכנעתי, איפוא, כי לא עלה בידי הנתבעת לבסס את גרסתה באמצעות עדיה, אלא נהפוך הוא, שכן מעדותו של מר ועקנין בחקירתו הנגדית עולה, כי התובע היה מעורב בפעילות החברה מעבר למכירת מוצרי פרסום.

9.9 אשר על כן, נחה דעתי כי עלה בידי התובע להוכיח קיומם של יחסים חוזיים במועדים הרלוונטיים בינו לבין הנתבעת בכל הקשור למתן שירותים שוטפים בתמורה לסך של 10,000 ₪ מדי חודש בחודשו, זאת, לאור האמור לעיל.

סוף דבר - הנני מקבל את התביעה בעיקרה ומחייב את הנתבעת לשלם לתובע שכרו באשר לתקופה הרלוונטית (באופן יחסי) בסך 56,333 ₪ בתוספת מס ערך מוסף בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה בסדר דין מהיר, 20.01.2017, ועד יום התשלום המלא בפועל.

שתי החברות נתנו לפרויקט המשותף את השם "בטרפוינט" ( להלן- המיזם המשותף).

(להלן- דרילמן) בהודעת דוא"ל מיום 18.05.16 ששלח מילר לתובע ולדרילמן סיכם את ההסכמה שבין המיזם המשותף לתובע לשם קבלת שירותיו של זה האחרון: "שלום לכולם, בהמשך לשיחתנו להלן סיכום הדברים כפי שסוכם אמש טלפונית. ערן ינהל את כל מערך השיווק והמכירות של שילוב הכוחות הייחודי של החברות!!! התגמול שאנו יחד נתגמל את ערן יעמוד על תשלום מול חשבונית שערן ימציא לנו בסך כולל עבור שכר רכב והוצאות סך הכל 14,700 ₪ כולל מע"מ והכל" (ההדגשה הוספה) באותו היום השיב התובע להודעה: "חדשות טובות. מבחינתי אפשר להתחיל ביום שני. ב"ה בתוספת עבודה קשה, אני צופה למהלך הזה עתיד מזהיר" ( חלופת דואר זו תקרא להלן: "הסיכום") בסמוך לאחר הסיכום החל התובע לספק שירותי שיווק ומכירות דיגיטאליים למיזם המשותף.

בתוך כך הותר לנתבעים להעלות כל טענה שהיא ביחס לשינוי גובה הפרישי השכר בסיכומים (ובכלל זאת טענות שאין מדובר בשינוי חישובי טכני מהנטען בכתב התביעה) למרות שהתובע טוען שהועסק עד לחודש 07/2017 הן על ידי פוינט והן על ידי ויבטר, בחר התובע שלא לתבוע את ויבטר ביחס לתקופת המיזם המשותף ולהסתפק בתביעה על בסיס מחצית הסכום שנקבע בסיכום נגד פוינט ומילר בלבד .

...

סוף דבר- התובע לא עמד בנטל להוכיח כי התקימו יחסי עבודה.

התביעה נדחית.

בהתחשב בהתנהלות בהליך זה ישלם התובע לנתבעים הוצאותיהם בסך של 9000 ₪.