בזמנים הרלבאנטיים לתביעה, הנתבע 1 והנתבעת 2, שהנה סוכנות תיווך, עבדו יחד, בהתאם להסכם שתוף פעולה, אשר הסדיר את מערכת היחסים ביניהם, ללא יחסי עובד ומעביד.
סעיף 23 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973 קובע כי : "חוזה יכול שייעשה בעל פה, בכתב או בצורה אחרת, זולת אם הייתה צורה מסוימת תנאי לתוקפו על פי חוק או הסכם בין הצדדים".
לו רצו הנתבעים, שהנם בעלי דין המעוניינים בתוצאות המשפט, להוכיח פראקטיקה נוהגת בתחום התיווך, המחייבת כי הסכם שתוף פעולה בין מתווכים יהא בכתב ויערך מראש, היה עליהם לעשות כן באמצעות עדויות של מתווכים מהתחום, מה שלא נעשה.
...
אני סבורה, כי אלמלא התנהלות הנתבע 1, אשר הרחיק את התובעות מהתערבות כלשהי בעסקת המכר, היו האחרונות ממשיכות לשמש כגורם יעיל בעסקה, בעשותן פעולות שיווק לקידומה.
אני סבורה, כי התובעות לא הוכיחו בראיות מתאימות את נוהג העבודה הנטען בין המתווכים, לפיו המתווך ששיווק נכס בבלעדיות זכאי לקבל דמי תיווך מלאים מהצד המוכר, אם בתקופת הבלעדיות שלו הגיע הקונה לראשונה לנכס.
איני נעתרת לבקשת התובעות לפסוק להן פיצוי בגין החזר הוצאות פרסום ושיווק ובגין נזק לא ממוני, בהיעדר הוכחה כלשהי לנטען.
