תביעת שיפוי של תאגיד פיצויים לנפגעי תאונות דרכים

דרישה לשיפוי ששלחה קרנית - קרן לפצוי נפגעי תאונת דרכים, לצדדים השלישיים, הנהג והבעלים של הרכב, לסעיף 9(א) לחוק פיצויים לנפגעי תאונת דרכים, תשל"ה-1975, בגין פיצויים שחויבה לשלם לתובע.

קרנית היא תאגיד שהוקם מכוח חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה- 1975 (להלן - חוק הפיצויים), ותפקידה בין היתר, לפצות נפגע הזכאי לפיצויים לפי חוק הפיצויים, שאין בידו לתבוע פיצויים ממבטח, מאחר שאין לנהג ביטוח (סעיף 12(א)(2) לחוק הפיצויים).

דיון והכרעה זכות החזרה והשיפוי של קרנית קבועה בהוראות סעיפים 7 ו-9 לחוק הפיצויים: "9. זכות החזרה

...

הטענה להסתרת המפתחות כאמצעי שננקט למניעת שימוש ברכב, עלתה לראשונה, ובאופן לא מפורש, בתצהירי צדדי ג', במה שנחזה כניסיון לעמוד בדרישת הפסיקה להוכחת אמצעי מניעה יעילים, ואין בידי לקבלה.

בנסיבות בהן התרשל אחמד, ולא דאג לביטוח רכבו בביטוח חובה, כפי שצפוי ומתחייב מבעל רכב סביר, ולא פעל להביא לידיעת המשתמשים הפוטנציאלים ברכבו כי ההרכב אינו מבוטח, ושמצבו המכאני אינו מאפשר נהיגה בו, והוא אסור בשימוש, מתבקשת המסקנה, כי אחמד לא נקט באמצעי מניעה מינימאליים, לא כל שכן סבירים ואפקטיביים, למניעת נהיגה ברכבו, ויש לראות בו כמי שנתן היתר מכללא לנהיגת מוסטפא ברכב, בעצימת עיניים, ובאי נקיטת אמצעי מניעה יעילים.

סוף דבר לנוכח האמור אני מקבלת את ההודעה לצדדים השלישיים ומחיבת את צדדי ג', אחמד ומוסטפא, להשיב לקרנית, יחד ולחוד, סך של 915,000 ₪ בצירוף הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד ששלמה לתובע, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד התשלום בפועל.

לפניי תביעת שיפוי של קרנית – קרן לפצוי נפגעי תאונות דרכים (להלן: "קרנית") בסכום של 580,894 ₪ (נכון למועד הגשת התביעה), בגין הוצאות ופיצויים ששילמה מכוח חבותה שבדין לנפגע תאונת דרכים.

קרנית היא תאגיד שהוקם מכוח חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה- 1975 (להלן: "חוק הפיצויים").

...

סוף דבר חובת השיפוי של הבן נובעת מהיותו הנהג הפוגע שנהג ללא רישיון וללא כיסוי ביטוחי.

אשר לאב, לא הוכח במידה הנדרשת במשפט האזרחי כי מעורבותו בהשתלשלות העניינים עולה כדי כינויו "בעלים", "מחזיק" או "מתיר השימוש". דין התביעה נגד נתבע 1 (הנהג) ונתבעת 3 (האחות), להתקבל במלואה.

התביעה נגד נתבע 2 (האב) נדחית.

מאחר שלנתבע לא היה ביטוח חובה בתוקף באותה העת, הנפגע הפנה את דרישתו לפיצויים בגין ניזקי הגוף שנגרמו לו לנתבעת - תאגיד שהוקם מכוח חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה- 1975 (להלן: "חוק הפיצויים" ו"קרנית" בהתאמה) שתפקידו, בין היתר, לפצות נפגע הזכאי לפיצויים לפי חוק הפיצויים, שאין בידו לתבוע פיצויים ממבטח (סעיף 12(א)(2) לחוק הפיצויים) (למכתב הדרישה מתאריך 9.6.14 של ב"כ הנפגע לקרנית ראו נספח ו לתיק המוצגים של קרנית).

לעניין זה יפים הדברים הבאים: "בעת שקרנית חוזרת על חייב בתביעת שיפוי בגין הסכומים ששילמה בפשרה למי שניפגע מרכב חסר ביטוח עשוי החייב להעלות טענה כי קרנית פיצתה את הנפגע בסכום מופרז או מוגזם, כי שקלה שיקולים זרים וכי טיפלה בתביעה בחוסר מיומנות. אולם די בכך כי התשלום שבפשרה בוצע על פי מערכת שיקולים סבירה; בית המשפט הדן בתביעת השיפוי של קרנית אינו חייב להכנס לפרטי פרטים של אומדן הנזק וראוי כי יתמקד בבחינת הסבירות של השיקולים אותם שקלה קרנית בעת שפיצתה את הנפגע. בין המבחנים בהם יעשה בית המשפט שימוש ניתן לכלול את היחס שבין הסכום ששולם על ידי קרנית לבין הסכום שנתבע, האם היה ממש בתביעת הנפגע – על פניה, האם נעשתה הפשרה על יסוד עצה משפטית" (אליעזר ריבלין תאונת דרכים – תחולת החוק, סדרי הדין וחישוב הפיצויים 554 (מהדורה רביעית, 2011) [הדגשה אינה במקור] (ראו גם ע"א 7148/94 הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ נ' חברת השמירה בע"מ, פ"ד נ(4) 567, 569-571 (1997)).

...

אין בידי לקבל טענות אלו.

סוף דבר דין התביעה להתקבל.

הנתבע ישלם לקרנית סכום של 262,025 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל.

התובעת הנה תאגיד שהוקם מכח חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה- 1975 (להלן: "החוק").

לעניין זה יובהר כי בית המשפט הדן בתביעת שיפוי של קרנית אינו צריך להכנס לפרטים של אומדן הנזק אלא לבחון את סבירות השיקולים אותם שקלה קרנית (ראה א' ריבלין, תאונת הדרכים- סדרי דין וחישוב הפיצויים בעמוד 554).

...

בע"א 7580/03 קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ' יהושע צורדקר (18.1.07) נקבע מפי המשנה לנשיאה, השופט ריבלין כי: "סבורני כי לקרנית אמנם עומדת זכות חזרה כלפי מתיר השימוש ברכב, אולם אין זו זכות מוחלטת. הזכות מותנית בכך שהתנהגותו של מתיר השימוש – כאן המשכירה – היתה נגועה באשם." בפסקי דין נוספים נפסק כי "האשם" יכול לבוא לידי ביטוי בידיעה, בפזיזות, עצימת עיניים וברשלנות.

הנתבע 1 ידע שאין לאפשר לאחר לנהוג ברכב ובמיוחד לא לנתבע 2.

אשר על כן אני מחייב את הנתבע 1 לשלם לתובעת את סכום התביעה – 142,380 ₪ בצירוף הפרשי ריבית והצמדה כדין מיום הגשת התביעה ועד לתשלום המלא בפועל.

ביום 19.1.14 הגיש התובע את התובענה בת.א 37540-01-14 בגין התאונה האמורה כנגד סאפי, שנהג ברכב בעת התאונה, ונוכח העובדה שהרכב לא היה מבוטח בביטוח חובה בעת התאונה גם כנגד קרנית, קרן לפצוי נפגעי תאונות דרכים (להלן: "קרנית" ו/או "הנתבעת"), תאגיד סטאטוטורי שהוקם מכוח חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפיצויים").

תביעת המדינה נוכח קביעתי בפסק הדין כי המדינה זכאית לפצוי מהנתבעים, בהתאם לאמור בסעיף 21(א)(2) לחוק מישפחות חיילים שנספו במערכה, השיפוי לו זכאית המדינה הוא בגובה הסכום ששילמה ותשלם המדינה לבני מישפחות החיילים שנספו, כשהוא מוגבל לתקרה של הסכום שאותו היו זכאים בני המשפחה לקבל אילו תבעו על פי חוק הפיצויים.

...

נוכח האמור לעיל, גם בהתעלם מנטלי ההוכחה, ניתן להגיע למסקנה כי ודיע, הבעלים של הרכב התיר את השימוש בו לאחיו מבלי לדאוג לכיסוי ביטוחי ולפיכך קמה לו חובה כלפי קרנית מכוח סעיף 9(א), 9(א)(2) וסעיף 7(6) לחוק הפיצויים.

לסיכום צד ג' 1, סאפי, נהג ברכב במועד התאונה ללא כיסוי ביטוחי.

צד ג' 2 (אחיו של צד ג'1), ודיע, הוא הבעלים של הרכב והמחזיק בו כאשר שוכנעתי כי הוא התיר לסאפי לנהוג ברכבו ככלל לרבות במועד התאונה, גם כאשר לרכב לא היה ביטוח.