תביעת שיפוי של המל"ל כנגד חברת ביטוח בגין תאונת דרכים

מבוא לפני תביעה כספית מכוח הסכם , אשר הוגשה ע"י המל"ל כנגד חברת הביטוח להחזר 80% מהגמלאות ששולמו וישולמו ע"י התובעת, למבוטחת של חברת הביטוח, בגין תאונת דרכים מיום 12/4/16.

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בכתבי טענות הצדדים ובסיכומיהם, הגעתי להכרעה כי דין התובענה להיתקבל ולהלן נימוקי: המבוטחת כאמור, נפגעה בתאונת דרכים ביום ה- 12/4/16 ותביעתה הוכרה במל"ל כתאונת עבודה והועדה הרפואית של המל"ל, קבעה למבוטחת נכות צמיתה בשיעור של 54%.

לעניין מטרות המערכת ההסכמית שבין הצדדים, ראו דנ"א 10114/03 המוסד לביטוח לאומי נ' אררט חברה לביטוח בע"מ פ"ד ס(4), 132 (להלן: "עניין אררט") שם נקבע כך: "המעיין במנגנון השיפוי הנקוב בסעיף 3, ובחוזה בכללותו, למד כי ההסכם אמנם נולד מתוך סעיף 328 לחוק הביטוח הלאומי, אולם משיצא לאויר העולם – יש לו חיים משלו. כלומר, אף שברקע ההסכם עומדת זכותו הסטאטוטורית של המל"ל לשיפוי מאת חברת הביטוח בגין גמלאות שהוא נושא בהן – זכות של תיחלוף – אין ההסכם נשאר נאמן לה לכל אורך הדרך, והוא משקף בחירה מוסכמת של הצדדים להסדיר בדרך של "קח ותן" את מערך החובות והזכויות ביניהם.

...

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בכתבי טענות הצדדים ובסיכומיהם, הגעתי להכרעה כי דין התובענה להתקבל ולהלן נימוקי: המבוטחת כאמור, נפגעה בתאונת דרכים ביום ה- 12/4/16 ותביעתה הוכרה במל"ל כתאונת עבודה והוועדה הרפואית של המל"ל, קבעה למבוטחת נכות צמיתה בשיעור של 54%.

בע"א 47809-03-20 אשר הוזכר לעיל, נקבע כי אף אם בתביעת הניזוק נסתרה קביעת המל"ל אין הדבר ישפיע על תביעת המל"ל מכוח הסכם, וכי הפתח היחידי לסתירת קביעת המל"ל הינו אם תוכח תרמית או קנונייה, מה שלא ארע בענייננו, והנתבעת לא השכילה להוכיח בפני את אלו: נהפוך הוא, בהחלטתי מיום ה- 10/3/24 קבעתי בעניין זה כי אף לאחר שעיינתי בחומרים החסויים אשר הגישה הנתבעת לעיוני, הבקשה נדחית.

סוף דבר נוכח כל האמור לעיל דין התביעה להתקבל ובשים לב כי הנתבעת לא חלקה על החשבון האריתמטי של המל"ל ועל המפורט בסעיף 6 לסיכומים של המל"ל, אני מחייבת את הנתבעת לשלם למל"ל סך של 986,008 ₪ המהווים 80% מהגמלאות ששולמו ושישולמו למבוטחת וכן ריבית הסכמית בסך של 215,753 ₪ נכון ליום 10/3/23 ( נספח א לסיכומי המל"ל ) ובהתאם לריבית על פי ההסכם, עד ליום התשלום בפועל.

הסוגיה נדונה בקשר לתביעת שיפוי שהגיש המל"ל כנגד המבטחת בגין קיצבאות ששולמו וישולמו לנפגע בתאונה שם, במסגרת ענף נכות כללית על פי ההסכם שחל ביניהם באותה העת.

ככלל, בתביעות שבוב של המל"ל כנגד המבטחות לפי הסכם יש ליתן לקביעת הועדות תוקף מחייב, וזאת על מנת לשמור על התכליות העומדות בבסיס ההסכם – מניעת התדיינויות וחיסכון במשאבים.

קל וחומר לא בדרך של ניסיון לסתור את קביעת המשיב בשלב מאוחר בהליך ותוך שהוי ניכר בהעלאת הסוגיה (ראה גם: רע"א 805/06 המוסד לביטוח לאומי נ' קרנית-קרן לפצויי נפגעי תאונות דרכים (נבו 29.3.2009)).

באשר למינוי המבוקש בשאלת קיצור תוחלת החיים, בד"נ 10114/03 המוסד לביטוח לאומי נ' "אררט" חברה לביטוח בע"מ ואח', פ"ד ס(4) 132 (2006), אליו הפנו הצדדים, נפסק כי אין נפקות להקף השיפוי שזכאי לו המל"ל מכוח ההסכם עם חברות הביטוח, מקום בו קוצרה תוחלת חייו של הנפגע המקבל תגמולים מהמל"ל. זאת גם כאשר קיימת אינדיקאציה ברורה בעיניין קיצור תוחלת החיים ואף במקרה בו הסכימו הצדדים לעניין זה. המורם מהמקובץ, הוא שבקשת רשות העירעור, נדחית.

...

כן טען המשיב, כי אין לאפשר למבקשת להתנער מההסכם באופן של הבאת ראיות לסתור, בדרך זו ממילא מנועה מלפעול בהליך דנן, אף אם סברה כי נפלה טעות בשק"ד. לא מדובר במקרה חריג או קיצוני של הצגת מסמכים מזויפים או מעשה מרמה.

נוכח כל האמור, עותרת המבקשת לביטול החלטת בית משפט קמא הנשענת על עניין פרוצדורלי באשר היא שגויה, אינה מאוזנת ומהווה פגיעה בזכותה המהותית של המבקשת.

אף בהנחה כי נדרש חילוץ נכויות, כפי שפורט לעיל, גם העמדת החלטות המשיב לשבט אינן מובילות לכלל מסקנה לפיה יש מקום למינוי המומחה המבוקש.

באשר למינוי המבוקש בשאלת קיצור תוחלת החיים, בד"נ 10114/03 המוסד לביטוח לאומי נ' "אררט" חברה לביטוח בע"מ ואח', פ"ד ס(4) 132 (2006), אליו הפנו הצדדים, נפסק כי אין נפקות להיקף השיפוי שזכאי לו המל"ל מכוח ההסכם עם חברות הביטוח, מקום בו קוצרה תוחלת חייו של הנפגע המקבל תגמולים מהמל"ל. זאת גם כאשר קיימת אינדיקציה ברורה בעניין קיצור תוחלת החיים ואף במקרה בו הסכימו הצדדים לעניין זה. המורם מהמקובץ, הוא שבקשת רשות הערעור, נדחית.

בהסדר זה, "העומד על רגליו שלו ואיננו תלוי בצלע ... הנמתחת בין הניזוק למזיק", ויתרו הצדדים "על בדיקה פרטנית של כל מקרה ומקרה", כאשר ויתור זה "כורך עמו, מניה וביה, הבנה שייתכנו מקרים שבהם ההסדר הכללי שנקבע מראש לא יתאם באופן מלא את הנסיבות הפרטניות", כך שלעיתים יצא המל"ל נשכר ולעיתים ייטיב ההסדר עם חברות הביטוח- "מאפייניה של עילה חוזית זו נובעים ממהותו של ההסדר החוזי כחוזה ארוך טווח, המסדיר באופן כולל את מערכת היחסים השוטפת בין הצדדים בלי להביא בחשבון את נסיבותיו המשתנות של המקרה הבודד. במילים אחרות, מדובר בהסכם החולש על מערך הזכויות והחובות שבין המל"ל ובין המבטחים במנותק מן ההליכים המתנהלים בין כל ניזוק למזיק בנפרד" על הקשר הסיבתי שבין הגימלה המשולמת לנפגע על ידי המל"ל לבין תאונת הדרכים, המקים את זכאותו של המל"ל לשיפוי על פי ההסכם מעם המבטחת ועל היחס שבין תביעת הנפגע כנגד חברת הביטוח על פי החוק לבין תביעת השבוב מכוח ההסכם כנגד חברת הביטוח, עמד בית המשפט העליון ברע"א 8244/08 מגדל חברה לביטוח בע"מ נ' המוסד לביטוח לאומי (17.3.2009).

על פסיקה זו חזר בית המשפט העליון ברע"א 5123/10 זטולובסקי נ' המוסד לביטוח לאומי (21.8.2012), שם נידרש להחלת הוראות הסכם השבוב מקום שמדובר בגימלת נכות כללית (להבדיל מנכות מעבודה) "שאז, כידוע, נידרשת הועדה הרפואית של המוסד לכלל הנכויות של הנפגע, יהא מקורן אשר יהא", בעוד שהמל"ל זכאי "לתבוע רק את החלק היחסי מהגמלאות ששולמו, הקשור בקשר סיבתי לתאונה" ועל חברת הביטוח "תוטל החובה לשפות את המוסד רק בגין אותן גמלאות אשר ניתן לייחסן לתאונה הרלבנטית". בדונו בשוני שבין תביעה לשיפוי מכוח ההסכם בגין גמלאות נכות כללית לבין תביעה בגין גמלאות נכות מעבודה קבע כי "ככלל, אין מתעורר קושי לעמוד על הזיקה הסיבתית שבין הגימלה לבין התאונה, מקום בו משולמות כל הגימלאות במסגרת ענף נפגעי עבודה של המוסד על-פי קביעת הועדה הרפואית, שכן זו, נידרשת לעמוד גם על הקשר הסיבתי שבין הנכות לבין הפגיעה בעבודה" ומש"ברורה הזיקה הסיבתית" יהא המל"ל "זכאי לשיבוב בגין מלוא הסכום ששולם", כאשר "זכות זו אינה תלויה בצלע האחרת של המשולש, הנמתחת בין המזיק לבין הניזוק, ולפיכך אין נפקא מינה אם בית המשפט קבע, במסגרת תביעתו של הניזוק, כי קביעת המוסד נסתרה, כי הנכות היא בשיעור נמוך יותר וכי רק חלק ממנה נגרם בשל התאונה". (ההדגשה שלי – ש.י.) בית משפט קמא מצא לסמוך על פסיקתו של בית משפט העליון ברע"א 805/06 המוסד לביטוח לאומי נ' קרנית (29.3.2009) והמבטחת הוסיפה והפנתה לרע"א 4008/17 המוסד לביטוח לאומי נ' קרנית (19.9.2017) אלא ששני פסקי דין אלה עניינם בשאלות משפטיות ייחודיות לתביעות שיפוי בגין גמלאות נכות כללית (האופן בו יקבע הקף השיפוי בהנתן שאין זהות בין הנכות שנקבעה במל"ל מבלי להדרש לשאלת הקשר הסיבתי לתאונת הדרכים לבין זו שנקבעה בתביעת הנפגע), שאלות אשר אין מקומן בתביעת שיפוי בגין גמלאות נכות מעבודה, זאת משביסוד קביעת המל"ל בדבר זכאות הנפגע לגימלה מונחת קביעת קשר סיבתי בין הנכות לתאונת הדרכים (מכאן אף הבסיס להוראת סעיף 6ב. לחוק).

...

אציע, איפוא, לחברי לקבל את הערעור, לחייב את המבטחת – המשיבה במלוא סכום התביעה, בצירוף הריבית ההסכמית זאת משנחה דעתי כי לא היה מקום לדחיית דרישת התשלום לאור פסיקת בית המשפט העליון, וכן בתשלום הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 30,000 ₪.

יונה אטדגי, שופט התוצאה הערעור מתקבל.

המשיבה תשלם למערער את מלוא סכום תביעתו, בצירוף הריבית ההסכמית, ובתוספת תשלום הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 30,000 ₪.

עסקינן בתביעת שיפוי של המל"ל כנגד חברת ביטוח, מכח הסכם שנערך ביניהם.

שכן, אין תחולה להסכם (שהוראותיו ממשיכות לחול כאמור בסעיף 1 לתוספת), אלא בהתקיים שני תנאים אלה: הראשון - המל"ל שילם או משלם גמלאות בגין תאונת דרכים; השני - חברת הביטוח אחראית לפצות את הנפגע מתוקף היותה המבטחת של השמוש ברכב שהיה מעורב בתאונת הדרכים, וככל שלא מדובר בתאונת דרכים, לא קמה חובת השיפוי (ר' ע"א (מחוזי חי') 36618-11-10 המוסד לביטוח לאומי נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ-ת"א [18.01.2011]) כך נקבע ברע"א 805/06 המוסד לביטוח לאומי נ' קרנית [29.03.2009] ע"י כב' השופט ריבלין: "... אין להניח או לפרש כי המל"ל זכאי לשיפוי מכוח ההסכם גם בגין נכויות שכלל אינן תוצאה של התאונה שבגינה קמה חבות לחברת הביטוח... החבות לפי ההסכם היא בגין גמלאות המשולמות לנפגע בתאונת דרכים, וזאת במקום שבו חברת הביטוח אחראית לפי הדין לפצות את הנפגע "מכוח היותה המבטחת של השמוש בכלי רכב שהיה מעורב בתאונת הדרכים בגינה משתלמות הגימלאות לנפגע ..." .

...

סוף דבר התובע לא הוכיח את נסיבות אירוע התאונה שפורטו בכתב התביעה, או את הנסיבות כפי שפורטו בתצהיר הנפגעת, שהיתה העדה היחידה מטעמו.

בשל האמור, התביעה נדחית.

התובע ישלם לנתבעת הוצאות ההליך בסך 10,617 ₪, בגין שכ"ט עו"ד (בהתאם להוראת סעיף 512 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 ולכללי לשכת עורכי הדין (התעריף המינימאלי המומלץ), התש"ס-2000).

ענייננו בתביעת שיפוי שהגיש המוסד לביטוח לאומי כנגד קרנית על סך 298,479 ₪, בעקבות ארוע תאונת דרכים מיום 27.06.2013, בגדריו, הנפגעת, הולכת רגל, ילידת 1934, נפגעה ברחוב בכפר חסידים, מרכב שלא היה מכוסה בביטוח כדין.

התובע – המוסד לביטוח לאומי, אישר לתובעת גמלת סיעוד בעקבות התאונה, והוא משלם לה קצבה כחוק, ועל כן פנה בתביעה שלפניי לשפותו בסכומים ששילם, בהנתן כי המדובר בארוע תאונת דרכים, לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה – 1975.

בעבר נפסק כי : "מעמדה המיוחד של קרנית, לצורך הסמכות המקומית, נגזר מחובותיה על פי חוק הפיצויים. קשה להלום כי פלוני שניפגע בתאונה באילת או בקרית שמונה, ייאלץ להיגרר לבתי המשפט באיזור תל אביב, במיוחד בהיתחשב בתכלית הסוציאלית של החוק. מה עוד, שסוד גלוי וידוע הוא, כי קרנית, כמו חברות ביטוח אחרות, מעסיקה גם עורכי דין שמשרדיהם אינם בתל אביב". (פסק-דינו של כבוד השופט עמית (כיום שופט בית-המשפט העליון) בת"א (מחוזי חיפה) 756/05 ענקי נ' קרנית – קרן לפצוי נפגעי תאונות דרכים (פורסם בנבו, 19/03/2006) (להלן: "עניין ענקי").

...

לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה, ובתגובה לתגובה אשר הוגשה ביום 07/03/2019, לא מצאתי לקבלה.

סבורני, שככל שיש מקום להקהות מכללי הסמכות המקומית כאמור בפסיקה לעיל, יש לעשות כן לטובת ייעול הדיון בהקשר של מירב הזיקות ועל פי מקום מושבם של הנפשות הפועלות, להבדיל מכלל פורמלי מלאכותי, אפשר לומר אפילו מקרי, זאת בין היתר ובדגש על אופיה הציבורי המובהק של הנתבעת שהוקמה בחוק.

סיכומו של דבר, הבקשה להעברת הדיון לבית-המשפט המוסמך בתל אביב נדחית בזאת.