מקום שהניזוק קיבל מאת המזיק את מלוא סכום הפצוי שנקבע לו, מבלי שנוכו הגימלאות שקבל, או שהוא עתיד לקבל, מהמוסד לביטוח לאומי, וככל שבמצב דברים זה המוסד לביטוח לאומי לא יכול לחזור על המזיק (צד שלישי) בתביעת שבוב, הרי שעומדת למוסד לביטוח לאומי זכות הזקיפה לפי סעיף 329 לחוק, כלומר – לזקוף את הגימלאות שהניזוק זכאי לקבלתן כנגד הפיצויים שקבל מהמזיק, על פי התנאים שנקבעו לעניין זה בחוק.
ראוי לציין, להשלמת התמונה, שהמוסד לביטוח לאומי חוזר לעיתים אל המזיק, וליתר דיוק אל המבטחת – המזיק, בתובענה לשיבוב, מכוח הסכם שבוב שנקשר ביניהם, ועל פי שעורי השיפוי שהוסכמו ביניהם.
...
דעתי, כי אין מקום להתערב בפסק דינו של בית משפט קמא, וכי נכון לדחות את הערעור, אף ללא הנמקה מפורטת, תוך שימוש בסמכות הנתונה לבית המשפט מכוח הוראת תקנת משנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד – 1984, באשר סבורני, כי אין לדחות את הממצאים העובדתיים שנקבעו בפסק הדין, כי המסקנות המשפטיות המפורטות בפסק הדין נכונות, כי הממצאים העובדתיים שנקבעו, תומכים באותן מסקנות משפטיות, המבוססות על ממצאים עובדתיים, וכי לא נפלה בפסק הדין, טעות שבחוק.
לא רק שמקובלת עלי קביעתו של בית המשפט קמא, שלפיה לא הוכחה טענת המערער, בדבר הנחות הצדדים, עובר לקבלת המלצת בית המשפט העליון הנכבד, לדחות את הערעור והערעור שכנגד, אלא שבהעדר כל ביטוי כתוב לדברים, בפרוטוקול, במסמך חיצוני, או בפסק הדין של בית המשפט העליון הנכבד, סבורני, כי אין כל נפקות לטענה האמורה, וודאי שאין בה, לחייב את המשיב, לעניין הפעלת זכות הזקיפה לפי סעיף 329 לחוק.
סבורני, כי בנסיבות האמורות, היה אכן מקום, להפעלת זכות הזקיפה של המשיב, וכי אלמלא נעשה בה שימוש, היתה אכן התוצאה, פיצוי המערער ביתר, והתעשרותו על חשבון הקופה הציבורית.
