תביעת שיפוי בין חברות ביטוח בגין תאונת דרכים

המערערת ביטחה את הרכב בו נהג הנפגע בעת תאונת הדרכים.

ביום 2.6.06, הודיע קצין התגמולים לנפגע כי מכוח סעיף 36 לחוק הנכים, הוא זכאי לנקוט בהליכים על מנת לממש את זכויותיו לפי חוק הנכים, וכן עומדות לו זכויות לקבלת לפיצויים מכוח הפלת"ד. על כן, ביקש קצין התגמולים, במכתבו מיום 2.6.06 לנפגע, להודיעו האם הנפגע הגיש תביעה אזרחית בגין תאונת הדרכים.

הנפגע העיד כי היה זקוק לכסף על מנת לקיים את עצמו וההליך המהיר ביותר היה תשלום תכוף מחברת הביטוח.

כמו כן, טענה המערערת כי תביעת השיפוי התבררה כ-14 שנים לאחר ארוע תאונת הדרכים וניתן היה ללמוד מהעדויות שבאו לפני בית משפט קמא כי הנפגע, בכוונת מכוון, לא מצא לעצמו מקום עבודה להגדיל את הכנסותיו, חרף העובדה שהוא יכול היה לעשות זאת.

...

אשר על כן, דין טענת המערערת לפיה אין לבסס את הפסדי השתכרות הנפגע על שיעור השכר הממוצע במשק, להידחות.

אולם, סבורני כי במקרה דנן יש מקום לשנות את שיעור שכר הטרחה, שכן המדובר בהפרש ניכר שלא נומק.

אמיר טובי - שופט אשר על כל האמור לעיל הוחלט כאמור בחוות דעתו של כב' השופט א' באומגרט.

בפניי תביעה של התובעת 1 בגין נזקים שנגרמו לה בתאונת דרכים, וכן תביעה של תובעת 2 לשיפוי בהתאם להסכם שבין חברות הביטוח למל"ל בענין שיפוי המל"ל על תגמולים ששולם לנפגעי תאונת דרכים.

בענין זה נראה לי כי נכון יהיה לבצע את הנכוי כך שבגין כל תאונה (שחסכה בעצמה את גמלת הזקנה) ינוכו מחצית מהסכומים ש"נחסכו", היינו מתאונה זו יש לנכות 50% מקצבאות הזקנה לה היתה זכאית התובעת 1 אילמלא התאונה, וכן יש לבצע ניכוי דומה בגין התאונה הנוספת שאינה חלק מהליך זה. התוצאה היא איפוא כדלקמן: ניזקי התובעת 1 כאב וסבל 35,000 ₪.

...

בענין זה, אני מקבל את טענת הנתבעת, ואולם לא בשלימותה.

סה"כ יש , אפוא, לקבוע את הנכות המשוקללת של מומחי בית המשפט ל- 22.86%.

בענין זה נראה לי כי נכון יהיה לבצע את הניכוי כך שבגין כל תאונה (שחסכה בעצמה את גמלת הזיקנה) ינוכו מחצית מהסכומים ש"נחסכו", היינו מתאונה זו יש לנכות 50% מקצבאות הזיקנה לה היתה זכאית התובעת 1 אלמלא התאונה, וכן יש לבצע ניכוי דומה בגין התאונה הנוספת שאינה חלק מהליך זה. התוצאה היא אפוא כדלקמן: נזקי התובעת 1 כאב וסבל 35,000 ₪.

ככל שלאחר שתוגש חוות-דעת אקטוארית חדשה בהתאם להנחיות לגבי התובעת 2, תבלע התביעה, תשלם הנתבעת לתובעת 1 25% מסכום זה כאשר לסכום שיתקבל יצורפו הוצאות ושכ"ט עו"ד בשיכור 15.21%.

כב' השופט ריבלין ניתח בהרחבה את מאפייני הסדר השבוב הסטאטוטורי מחד גיסא ומאפייני הסכם השיפוי בין המל"ל לחברות הביטוח מאידך גיסא, עמד על ההבדלים ביניהם, והגיע לכלל מסקנה לפיה בתביעה מכוח ההסכם אין להביא בחשבון שינויים עתידיים בתוחלת חייו של הנפגע, הגם ששינויים אלה עשויים להשפיע על תשלום הגימלאות בפועל.

באשר לעילה מכוח ההסכם, לעומת זאת, הובהר (בעמ' 145-146): "הינה כי כן, שניים הם התנאים שבהתקיימם חבה חברת הביטוח לפצות את המל"ל: האחד, כי המל"ל "שילם או משלם... גימלאות לנפגע בתאונת דרכים"; והאחר, כי "החברה אחראית... לפצות אותו נפגע מכוח היותה המבטחת של השמוש ברכב שהיה מעורב בתאונת הדרכים... בפוליסה שהיתה בת תוקף בעת התאונה". בהתמלא שני התנאים הללו, זכאי המל"ל לפצוי בגין התגמולים ששילם.

ודוק: "...באין תחולה להסכם חל העקרון הכללי של זכות שיפוי סטאטוטורית של המוסד לביטוח לאומי כלפי בעלי האחריות ובעלי החבות בשל תאונת דרכים" (ע"א 3013/01 .

...

בנסיבות מעין אלו, לאחר שבית המשפט העליון התווה את הדרך בה יש לנהוג אף באשר לתביעות שיבוב של המל"ל, סבורני כי אין מקום לנהוג עם המל"ל בדרך של לפנים משורת הדין.

לאור כל האמור לעיל, הרי שדין טענות המל"ל בנוגע לסוגיה זו להידחות.

תיקון תקנות ההיוון כשלעצמו אינו משפיע על היקף השיפוי שיש לפסוק בתביעה זו. סוף דבר לאור כל האמור לעיל, הרי שתביעת המל"ל מתקבלת, אם כי לא באופן מלא בהשוואה לסכומים שדרש המל"ל בסיכומיו.

על פסיקה זו חזר בית המשפט העליון ברע"א 5123/10 זטולובסקי נ' המוסד לביטוח לאומי (21.8.2012), שם נידרש להחלת הוראות הסכם השבוב מקום שמדובר בגימלת נכות כללית (להבדיל מנכות מעבודה) "שאז, כידוע, נידרשת הועדה הרפואית של המוסד לכלל הנכויות של הנפגע, יהא מקורן אשר יהא", בעוד שהמל"ל זכאי "לתבוע רק את החלק היחסי מהגמלאות ששולמו, הקשור בקשר סיבתי לתאונה" ועל חברת הביטוח "תוטל החובה לשפות את המוסד רק בגין אותן גמלאות אשר ניתן לייחסן לתאונה הרלבנטית". בדונו בשוני שבין תביעה לשיפוי מכוח ההסכם בגין גמלאות נכות כללית לבין תביעה בגין גמלאות נכות מעבודה קבע כי "ככלל, אין מתעורר קושי לעמוד על הזיקה הסיבתית שבין הגימלה לבין התאונה, מקום בו משולמות כל הגימלאות במסגרת ענף נפגעי עבודה של המוסד על-פי קביעת הועדה הרפואית, שכן זו, נידרשת לעמוד גם על הקשר הסיבתי שבין הנכות לבין הפגיעה בעבודה" ומש"ברורה הזיקה הסיבתית" יהא המל"ל "זכאי לשיבוב בגין מלוא הסכום ששולם", כאשר "זכות זו אינה תלויה בצלע האחרת של המשולש, הנמתחת בין המזיק לבין הניזוק, ולפיכך אין נפקא מינה אם בית המשפט קבע, במסגרת תביעתו של הניזוק, כי קביעת המוסד נסתרה, כי הנכות היא בשיעור נמוך יותר וכי רק חלק ממנה נגרם בשל התאונה". (ההדגשה שלי – ש.י.) בית משפט קמא מצא לסמוך על פסיקתו של בית משפט העליון ברע"א 805/06 המוסד לביטוח לאומי נ' קרנית (29.3.2009) והמבטחת הוסיפה והפנתה לרע"א 4008/17 המוסד לביטוח לאומי נ' קרנית (19.9.2017) אלא ששני פסקי דין אלה עניינם בשאלות משפטיות ייחודיות לתביעות שיפוי בגין גמלאות נכות כללית (האופן בו יקבע הקף השיפוי בהנתן שאין זהות בין הנכות שנקבעה במל"ל מבלי להדרש לשאלת הקשר הסיבתי לתאונת הדרכים לבין זו שנקבעה בתביעת הנפגע), שאלות אשר אין מקומן בתביעת שיפוי בגין גמלאות נכות מעבודה, זאת משביסוד קביעת המל"ל בדבר זכאות הנפגע לגימלה מונחת קביעת קשר סיבתי בין הנכות לתאונת הדרכים (מכאן אף הבסיס להוראת סעיף 6ב. לחוק).

...

אציע, איפוא, לחברי לקבל את הערעור, לחייב את המבטחת – המשיבה במלוא סכום התביעה, בצירוף הריבית ההסכמית זאת משנחה דעתי כי לא היה מקום לדחיית דרישת התשלום לאור פסיקת בית המשפט העליון, וכן בתשלום הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 30,000 ₪.

יונה אטדגי, שופט התוצאה הערעור מתקבל.

המשיבה תשלם למערער את מלוא סכום תביעתו, בצירוף הריבית ההסכמית, ובתוספת תשלום הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 30,000 ₪.

הסוגיה נדונה בקשר לתביעת שיפוי שהגיש המל"ל כנגד המבטחת בגין קיצבאות ששולמו וישולמו לנפגע בתאונה שם, במסגרת ענף נכות כללית על פי ההסכם שחל ביניהם באותה העת.

נקבע, כי תביעת ההשבה מוגבלת אך לתגמולים ששולמו בגין תאונת הדרכים, זאת עולה ממהות ההסכם הגיונו ולשונו.

באשר למינוי המבוקש בשאלת קיצור תוחלת החיים, בד"נ 10114/03 המוסד לביטוח לאומי נ' "אררט" חברה לביטוח בע"מ ואח', פ"ד ס(4) 132 (2006), אליו הפנו הצדדים, נפסק כי אין נפקות להקף השיפוי שזכאי לו המל"ל מכוח ההסכם עם חברות הביטוח, מקום בו קוצרה תוחלת חייו של הנפגע המקבל תגמולים מהמל"ל. זאת גם כאשר קיימת אינדיקאציה ברורה בעיניין קיצור תוחלת החיים ואף במקרה בו הסכימו הצדדים לעניין זה. המורם מהמקובץ, הוא שבקשת רשות העירעור, נדחית.

...

כן טען המשיב, כי אין לאפשר למבקשת להתנער מההסכם באופן של הבאת ראיות לסתור, בדרך זו ממילא מנועה מלפעול בהליך דנן, אף אם סברה כי נפלה טעות בשק"ד. לא מדובר במקרה חריג או קיצוני של הצגת מסמכים מזויפים או מעשה מרמה.

נוכח כל האמור, עותרת המבקשת לביטול החלטת בית משפט קמא הנשענת על עניין פרוצדורלי באשר היא שגויה, אינה מאוזנת ומהווה פגיעה בזכותה המהותית של המבקשת.

אף בהנחה כי נדרש חילוץ נכויות, כפי שפורט לעיל, גם העמדת החלטות המשיב לשבט אינן מובילות לכלל מסקנה לפיה יש מקום למינוי המומחה המבוקש.

באשר למינוי המבוקש בשאלת קיצור תוחלת החיים, בד"נ 10114/03 המוסד לביטוח לאומי נ' "אררט" חברה לביטוח בע"מ ואח', פ"ד ס(4) 132 (2006), אליו הפנו הצדדים, נפסק כי אין נפקות להיקף השיפוי שזכאי לו המל"ל מכוח ההסכם עם חברות הביטוח, מקום בו קוצרה תוחלת חייו של הנפגע המקבל תגמולים מהמל"ל. זאת גם כאשר קיימת אינדיקציה ברורה בעניין קיצור תוחלת החיים ואף במקרה בו הסכימו הצדדים לעניין זה. המורם מהמקובץ, הוא שבקשת רשות הערעור, נדחית.