תביעת שיפוי ביטוחי בגין נזקי רכב

לפניי שתי תביעות כספיות בסדר דין מהיר שנידונו במאוחד לפניי: תביעה בתא"מ 55264-04-19: תביעה חוזית/ביטוחית מיום 29.4.19 ע"ס 50,888 ₪ שבה תובעת מבוטחת (א.א.א אמבולנס אמין שחר בע"מ) ממבטחתה (מגדל חברה לביטוח בע"מ) לשלם לה תגמולי ביטוח בגין נזק שניגרם לרכב המבוטח (אמבולנס) בתאונת דרכים מיום 20.9.18 שבה היה מעורב רכב התובעת עם רכב פרטי של אלדן תחבורה בע"מ (להלן – "התאונה", "האמבולנס", "הפרטית", "חברת האמבולנס" ו"מגדל", בהתאמה).

עם זאת, קבעתי ששמורה לחברת האמבולנס האפשרות העתידית להגיש תובענת שיפוי נגד מגדל, ככל שתתקבל תביעת אלדן וככל שייקבע שקיים כסוי בטוחי רלוואנטי אצל מגדל.

...

סבורני כי הימנעות זו מטעם מגדל לברר את הדברים לאשורם באמצעי בירור/חקירה מקובל, אינה סבירה בנסיבות ואמורה גם היא לפעול לחובת מגדל במאזן הראייתי הנ"ל. סיכום בתא"מ 44477-08-19 (תביעת אלדן) תביעת אלדן – מתקבלת באופן מלא, אך ללא פסיקת הוצאות לטובתה, משאלדן (כמו גם שאר בעלי הדין) לא קיימה באופן בוטה אחר הוראות החלטתי מיום 2.8.20, ואף לא מצאה להתייחס לכך ולהתנצל על כך. חברת האמבולנס הנתבעת תשלם לאלדן התובעת את סכום התביעה (בלבד) בסך של 35,826 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה 20.8.19 ועד יום התשלום המלא בפועל.

בתא"מ 55264-04-19 (תביעת חברת האמבולנס) תביעת חברת האמבולנס – מתקבלת באופן חלקי, אך ללא פסיקת הוצאות לטובתה, נוכח הזגזוג הבעייתי הנ"ל בסיכומי התובעת לגבי קבילות המסמכים שמגדל ביקשה להגישם ונוכח העובדה שלא כללה בסיכומיה התייחסות לדיני שיטת הניקוד הנ"ל וליישומם על עובדות המקרה שלנו.

מגדל הנתבעת תשלם לחברת האמבולנס התובעת את הסך הנ"ל של 48,888 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה 29.4.19 ועד יום התשלום המלא בפועל.

בצד זה המבקשת מדגישה כי תביעתה מתייחסת אך ורק לשיפוי בגין עלות התיקון של מבנים או כלי רכב ובגין המע"מ המשולם בגין תיקון ככל שיבוצע, ואין היא מתייחסת לשיפוי בגין נכסי מיטלטלין ותכולה (כמו: תכשיטים, כלי כסף, מכשירי חשמל וכו') שניזוקו וצריך להחליפם – באשר במקרים אלה מחושב השיפוי על בסיס שווי שנקבע לפריט מראש בפוליסה (במקרה בו נערכים סקר ורשימה כמקובל בביטוחי תכולה), או על פי שווי שוק של אותו פריט (מקום בו לא נערכה מראש רשימה של נכסים).

בדומה ביקשה המבקשת לאושש טענותיה כנגד הראל (נספח 13 לתגובתה) בהתבסס על חוות דעת שניתנה בעיניינו של צד ג' בשל נזק שארע לרכבו ביום 20.11.13 ואולם גם לעניין זה לא הוצגה ע"י המבקשת התמונה בשלמותה שכן באותו עניין שילמה הראל לתובע, בסופו של יום ולדרישת סוכן הביטוח מטעמו את מלוא סכום תביעתו על סך של 3,727 ₪, כולל מע"מ (נספח "3" לתשובה לתגובה), לפיכך אף בכך אין כדי לסייע למבקשת בטענותיה.

...

בכל הקשור לצדדי ג' שלא תיקנו את ריכבם ותבעו את מבוטחי הפניקס הרי שאמנם לגביהם תקופת ההתיישנות היא 7 שנים, היינו עלינו להתייחס לתקופה שמיום 16.1.11 ועד 11.3.15 ואולם לעניין זה אני מקבל את טענת הפניקס כי עומדת לה הגנת תום הלב, ובמילים אחרות, אומנם הכרענו כי הלכת זלוצין שניתנה אחר הכרעת אגף ההון מיום 20.6.99 מתייחסת אף להחזר מע"מ בפוליסות לביטוח רכב ואולם לא ניתן להתעלם מהעובדה שלפני חברות הביטוח הונחה לכאורה הכרעת אגף ההון מיום 20.6.99 וכי באופן עקרוני ניתן היה לטעון לחילוקים שונים בין החיוב הכללי שנקבע בהלכת זלוצין לחיוב התשלום בביטוח רכב תוך השענות על אותה הכרעה משנת 1999 לגביה לא הוציא אגף ההון כל עדכון.

ואם כן אחר שמצאנו כי המבקשת אינה ראויה לשמש כארגון מייצג בתובענה שבנדון, הוספנו ומצאנו כי אף האינטרס הציבורי לא יפגע מקביעה זו נוכח רמת הראיות הדלה שסיפקה המבקשת לצורך הוכחת תביעתה.

מכל מקום, בנדון, נוכח התוצאה אליה הגעתי, אינני נצרך לקבוע מסמרות בשאלה זו. סוף דבר מכלל האמור מעלה, מצאתי לדחות הבקשה לאישור התביעה כתביעה ייצוגית כנגד המשיבות.

לפניי תביעה כספית ע"ס 31,669 ₪ בגין ניזקי רכב-רכוש שנגרמו למיניבוס התובע בתאונת דרכים מיום 3.9.2018 (עמ' 7 לפרו').

על כן, אין מקום לידון בטענות מסוג זה, אשר יכולות היו להקים עילת תביעה או שיפוי אפשרית.

הוספת נימוק לדחיית הכסוי שלא הועלה במכתב הדחייה לכתב התביעה צורף מכתב דחייה מיום 21.10.2020 אשר שיגרה המבטחת לתובע, בו נטען: "האחריות לארוע אינה חלה על מבוטחנו. הפוליסה שהוצאה למבוטחנו אינה כוללת כסוי בטוחי לנהג אשר נהג ברכב במועד הארוע שבנידון. מבוטחנו מסרב לפצוי צד ג' מהנימוקים הבאים: לגירסת מבוטחנו לא מכיר את התאונה הנ"ל ומתנגדים לפצוי צד ג. כמו כן, הפוליסה שהוצאה למבוטחנו איננה כוללת כסוי בטוחי לנהג אשר נהג ברכב במועד הארוע שבנידון. היות ואין כסוי בטוחי לארוע התאונה נשוא תביעתם, נא הפנו תביעתכם ישירות למבוטחנו" (ההדגשות הוספו- ח.ב.א).

...

על כן, משלא הועלתה הטענה הנוגעת לסוג רישיון הנהיגה של הנתבע 1 במכתב הדחייה, אין להתיר למבטחת להעלותה בכתב ההגנה המתוקן, ואני מורה על מחיקתה.

לאור כל האמור, יש לחייב את המבטחת ביחד ולחוד עם הנתבעים 2-1 כלפי התובע, זולת בגין הסך של 1,250 ₪ המשקף את ההשתתפות העצמית בפוליסה.

אשר על כן, התביעה מתקבלת בחלקה.

השאלה שבמחלוקת בתיק זה הנה האם חברת ביטוח, שביטחה רכב שהיה מעורב בתאונה, מחויבת לשפות את המבוטח על ידה בגין נזקיו, אם רכב המבוטח תוקן על ידי המבוטח, על בסיס הערכת שמאי שאינו מצוי ברשימת השמאים מטעמה של חברת הביטוח, וללא קבלת אומדן נזק מראש אודות התיקון שיבוצע במוסך שתיקן את הרכב, וכל זאת בנגוד לכאורה לתנאי פוליסת הביטוח.

טענות הצדדים בסיכומיהם התובע טען בסיכומיו מיום 20.2.23 כי אין חולק שרכבו היה מעורב בתאונה עם צד ג' (שגם פוצה על ידי הנתבעת בגין נזקיו), וכי ביום 15.11.20 (התאונה אירעה ביום 10.11.20) פעל בהתאם לסעיף 35 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א – 1981 (להלן – חוק חוזה הביטוח) כשהודיע לסוכן הביטוח שלו על ארוע בטוחי וכוונתו לפתוח הליך תביעה (כותרת הפנייה בכתב יד: "פתיחת תביעה"), וכי סוכן הביטוח שלו היה מעודכן על כל מהלך הטיפול ברכב התובע מול המוסך המטפל ואצל המוסך המטפל, לאחר קבלת חוות דעת שמאי מטעמו.

...

על כן, אני מקבל את הערכת הנזק הקבועה בחוות דעת השמאי.

סיכומו של דבר התביעה מתקבלת בעיקרה.

הנתבעת תשלם לתובע את הסכומים הבאים: פיצוי בגין הנזק בסך 21,478 ₪ (כולל שכר טרחת שמאי בסך 500 ₪); אגרת בית המשפט בסך 774 ₪ (שתי מחציות האגרה כפי ששולמו); שכ"ט עו"ד בסך 3,769 ₪.

בפסק דין זה ניתנה הכרעה ב"תביעת פח" שהגישה המבוטחת נגד המבטחת מכוחה של פוליסת ביטוח רכב שרכשה מהמבטחת (להלן: הפוליסה), ובמסגרתו קיבל בית משפט השלום את התביעה באופן חלקי ופסק לטובת המבוטחת דמי שיפוי בסך של 23,000 ש"ח בגין הנזק שגרם מזיק בלתי-ידוע למכוניתה, רכב פרטי מסוג ב.מ.וו. (להלן: הרכב), בשעה שהרכב חנה ליד ביתה.

...

בגדרי פסק הדין קמא נדחה ערעורה של המבקשת (להלן: המבוטחת) ונתקבל ערעורה של המשיבה (להלן: המבטחת) על פסק הדין אשר ניתן על ידי בית משפט השלום תל אביב-יפו (השופט ע' הדר) בתאד"מ 67078-05-22.

המבטחת מוסיפה וטוענת כי פסק הדין קמא אינו מעלה לדיון שום שאלה שראויה לבירור חוזר במסגרתו של ערעור "בגלגול שלישי". דיון והכרעה סבורני כי בית משפט קמא החמיר עם המבוטחת יתר על המידה בענייני הוכחה.

ברם, מכאן לא עולה המסקנה – אליה הגיע בית משפט קמא – כי בהיעדר קבלת התיקון כשלה המבוטחת בהוכחת הנזק לרכבהּ, נזק אשר בגינו היא זכאית לקבל מהמבטחת דמי שיפוי בהתאם לתנאי הפוליסה.

סוף דבר: פסק דינו של בית משפט קמא מתבטל בזאת ופסק דינו של בית משפט השלום מוחזר לעמוד במקומו.