הבית המשותף נשוא העירעור הוא ביניין ברחוב המעורר 3 בחולון הידוע כחלקה 179 בגוש 7171 והמורכב משני אגפים- אגף מערבי המונה 4 קומות ובו שמונה דירות ואגף מזרחי המונה קומה אחת ובו שתי דירות, אשר ניבנה בשנות ה – 60 של המאה הקודמת (להלן: "הבית המשותף")
המערערים בתיק לפני - הם התובעים בתביעה אשר הונחה בפני המפקחת על רישום המקרקעין - הם בעלי שמונה הדירות באגף המערבי ואילו המשיבים- הם בעלי שתי הדירות באגף המזרחי.
דיון והכרעה;
אקדים אחרית לראשית- לאחר שבחנתי את טענותיהם של הצדדים, נחה דעתי כי דין העירעור להדחות, באשר לא מצאתי כי נפלה בהחלטת המפקחת טעות המצדיקה היתערבות- ההיפך, הנני סבורה כי בשים לב לנסיבות ולנזקים האפשריים כפי שפורטו, מדובר בהחלטה שקולה ומידתית.
זאת אף זאת, אין בידי לקבל גם טענתם של המערערים הנוגעת לסיכול זכות גישתם של המערערים לערכאות וזאת, בהנתן שגם לו אקבל טענותיהם של המשיבים ולפיהן אין ביכולתם לעמוד בהפקדת הערובה , הרי שאינני סבורה כי יש בכך בכדי לחסום זכות גישתם לערכאות שכן, לא מדובר בתובעים אשר תביעתם לא תדון(כגון המקרה הקבוע בתקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, שם, בהיעדר הפקדת ערובה להוצאות לא תתברר תביעת התובע), אלא שמדובר בתובעים אשר נמנעת מהם האפשרות לקבלת סעד זמני קודם לבירור תביעתם לגופה, סעד אשר יש לאזן אל מול זכויותיו של הנתבע לשיפוי בגין הנזקים האפשריים הנובעים מסעד זה.
במאמר מוסגר אציין בהקשר זה כי המערערים אף לא היו עיקביים באשר לטענה בדבר חוסר יכולתם הכלכלית וזאת, בהנתן שמשעה שטענו כלפיהם המשיבים כי טענתם זו היא הנותנת שנדרשת בטוחה שכן, לא יהא באפשרותם לשפות את המשיבים בגין נזקיהם, טענו המערערים כי הם בעלי יכולת כלכלית בשים לב לכך שכולם בעלי בתים.
...
זאת ועוד, באשר לטענת המערערים ובהתאם לה יש להביא לידי ביטוי את העובדה שמדובר בסעד זמני אשר יעמוד בתוקפו לאורך תקופה קצרה, הרי שדין טענה זו להידחות בהינתן שבחינת הנזקים האפשריים כפי שפורטו לעיל, מעלה כי אין בהכרח קשר ישיר בין משך זמן העיכוב (ובלבד שיעלה על 15 ימים המהווים הפרה יסודית של ההסכם עם הקבלן) לבין שיעור הנזקים אשר עלול להיגרם למשיבים.
זאת אף זאת, אין בידי לקבל גם טענתם של המערערים הנוגעת לסיכול זכות גישתם של המערערים לערכאות וזאת, בהינתן שגם לו אקבל טענותיהם של המשיבים ולפיהן אין ביכולתם לעמוד בהפקדת הערובה , הרי שאינני סבורה כי יש בכך בכדי לחסום זכות גישתם לערכאות שכן, לא מדובר בתובעים אשר תביעתם לא תידון(כגון המקרה הקבוע בתקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, שם, בהעדר הפקדת ערובה להוצאות לא תתברר תביעת התובע), אלא שמדובר בתובעים אשר נמנעת מהם האפשרות לקבלת סעד זמני קודם לבירור תביעתם לגופה, סעד אשר יש לאזן אל מול זכויותיו של הנתבע לשיפוי בגין הנזקים האפשריים הנובעים מסעד זה.
במאמר מוסגר אציין בהקשר זה כי המערערים אף לא היו עקביים באשר לטענה בדבר חוסר יכולתם הכלכלית וזאת, בהינתן שמשעה שטענו כלפיהם המשיבים כי טענתם זו היא הנותנת שנדרשת בטוחה שכן, לא יהא באפשרותם לשפות את המשיבים בגין נזקיהם, טענו המערערים כי הם בעלי יכולת כלכלית בשים לב לכך שכולם בעלי בתים.
אשר על כן, לאור האמור והמפורט – הערעור נדחה.
