תביעת שיפוי בגין הוצאות הקדמת טיסה עקב מות אם

תביעת התובעת, במסגרת פוליסה אשר הונפקה על ידי הנתבעת, במסגרתה עותרת התובעת לשיפויה בגין הוצאות הקדמת טיסה אשר נגרמו לה מקיצור נסיעתה לחו"ל וזאת, כפועל יוצא ממות אימה.

לטענת התובעת, טסה ביום 4.8.15 לחו"ל ונאלצה לשוב ארצה ביום 15.8.15 וזאת בשל מות אמה.

לנוכח חובת הגילוי המהותית המוטלת על התובעת ביחס למצב בריאותה של אמה שאושפזה מספר ימים מועט עובר לטיסה בין היתר בגין ארוע מוחי, בצרוף תנאי הפוליסה המחריגים ומסייגים שיפוי שנוצר עקב היתדרדרות במצב בן מישפחה של המבוטח שהיה ידוע ששה חודשים קודם ליצירת הביטוח, אל מול אי מסירת הסייג מפורשות לתובעת, תוך שהתובעת לא נישאלה ולו שאלה לעניין מצב בני מישפחה, כשנציג הנתבעת הודה כי קיימים ביטוחים המבטחים ביטול או הקדמת טיסה, בפרמיות גבוהות, ללא קשר לסיבה בגינן מבוטלות או מוקדמות הטיסות, אני סבורה כי יש להשיב לתובעת כמחצית מעלות הקדמת הטיסה.

...

מסקנה זו מתחזקת אף בשים לב לעובדה שמדובר בשירותי ביטוח הניתנים לנוסעים בנמל התעופה, בסמוך לעלייתם למטוס; עובדה זו משליכה על פרק הזמן שבו יכול הנוסע לקרוא את הפוליסה בעיון ולשקול את תנאיה ואת סייגיה.

לנוכח חובת הגילוי המהותית המוטלת על התובעת ביחס למצב בריאותה של אמה שאושפזה מספר ימים מועט עובר לטיסה בין היתר בגין אירוע מוחי, בצירוף תנאי הפוליסה המחריגים ומסייגים שיפוי שנוצר עקב התדרדרות במצב בן משפחה של המבוטח שהיה ידוע ששה חודשים קודם ליצירת הביטוח, אל מול אי מסירת הסייג מפורשות לתובעת, תוך שהתובעת לא נשאלה ולו שאלה לעניין מצב בני משפחה, כשנציג הנתבעת הודה כי קיימים ביטוחים המבטחים ביטול או הקדמת טיסה, בפרמיות גבוהות, ללא קשר לסיבה בגינן מבוטלות או מוקדמות הטיסות, אני סבורה כי יש להשיב לתובעת כמחצית מעלות הקדמת הטיסה.

אשר על כן אני מורה כי הנתבעת תשלם לתובעת סך של 1570 ₪.

לפני תביעה כספית לשיפוי והחזר הוצאות על פי פוליסת ביטוח בריאות המכסה השתלת איברים בחו"ל שהנפיקה הנתבעת לתובע.

טרם אכנס לסקירת הטענות והעובדות הרלבנטיות להכרעה, יש להקדים ולהתייחס למספר עניינים.

לטענת התובע ההשתלה עלתה 100,000 אירו (35,000 לבית החולים ו-65,000 לחברת תיירות בריאות) וכן שולם סך 2,284$ בגין כרטיסי הטיסה.

(ג) לעניין סעיף זה, לא יראו כתמורה כל אחד מאלה: (1) הסכמת אדם אחד לתרום, בחייו, אבר לאדם אחר, כנגד הסכמתו של קרובו או מכרו של אותו אדם אחר כי יתרום אבר לקרובו או למכרו של האדם; (2) תשלום והחזר כספי בעד הוצאות, ששולמו לתורם בהתאם להוראות לפי סעיף 22; (3) תמורה שנתן תאגיד מוכר בהתאם להוראות סעיף 29; (4) מימון הוצאות קבורה והוצאות הסעה והטסה של גופת אדם שאבריו ניטלו לאחר מותו לשם השתלה, בהתאם להוראות לפי סעיף 30.

עיקרה של המחלוקת בעיניין ארה"ב נגע למתן ההיתחייבות שהתובע ביקש עוד לפני שהושלמו הבדיקות והועברו המסמכים אולם הנתבעת ובצדק הסבירה שברגע שניתנת התחייבות הרי משמעותה היא אישור לחוקיות ההשתלה, ההיתחייבות כשמה כן היא, מחייבת אותה כלפי בית החולים ובכלל ומבחינתה היו חסרים המסמכים והפרטים שדרשה לצורך מתן האישור.

התובע נעזר בחברה לה שילם סכום שחלק ממנו הועבר אחר כך לבית החולים ובגינו הוצאה קבלה אלא שעבור החלק השני שלא שולם לבית החולים, לא הוצאה שום קבלה לגביו וכל שיש בנמצא זו רשימה הכוללת אמירות כלליות לגבי מטרת הסכומים ששולמו כמיקשה אחת לחברת אלפא.

...

משכך נדחות כל טענות התובע בעניין חבות הנתבעת למה שקרה (או לא קרה) בארה"ב. ניסיונות למציאת תורם בתאילנד אין מחלוקת שבתאילנד התובע לא עבר השתלה ואף לא נמצא בסופו של יום תורם מתאים.

מעדות התובע ובהתחשב בסמיכות הנסיעה לתקופה בה התובע חיפש תורם פוטנציאלי שוכנעתי ולו במאזן ההסתברות הנדרש שנסיעתו לתאילנד היתה כולה או רובה לצורך איתור תורם ולבירור האפשרות לביצוע הניתוח שם. טענת התובע לפיה חלק מהתיעוד והקבלות מבית החולים הלכו לאיבוד יכולה להתקבל בהתחשב בעובדה שאין כל הסבר אחר לנסיעת התובע באותה תקופה לאותו יעד, מדובר על כמה חודשים לפני ניתוח ההשתלה שנעשה בטורקיה ולא סביר שאדם על גבול טיפולי הדיאליזה שזקוק לתרומה בדחיפות, גם לכסף שברשותו, ייסע לתקופה ארוכה לתאילנד רק לצורך נופש ותענוגות ומשכך והיות ולגבי תאילנד אין ראיה המעידה על צעד מעשי לקראת השתלה שאיננה חוקית, ראיתי לנכון לפסוק לתובע החזר כספי.

סיכום הנני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע סך 20,000 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 2200 ₪ כולל מע"מ. שאר רכיבי התביעה נדחים.

לטענת התובע, ביום 20.3.22, לקראת העלייה למטוס, הניח את המחשב הנישא בסמוך לדוכן בשדה התעופה.

לאחר חזרתו ארצה הגיש התובע תביעה לנתבעת לשיפוי בגין אובדן המחשב הנישא.

בדברי ההקדמה לפרק זה מוסבר כי הכיסויים הביטוחיים המנויים בו מהוים הרחבות לבחירת המבוטח, ותקפים רק אם נרכשו על ידי המבוטח תמורת תשלום דמי ביטוח נוספים.

מאחר שהפוליסה כוללת במפורש, מילולית, מצב של "אבדה" כמזכה בכיסוי בטוחי, לא ניתן לקבל את פרשנות הנתבעת לחריג לפוליסה, שתוצאתה מרוקנת מתוכן רכיב זה ומותירה אותו כאות מתה וללא כסוי.

הנתבעת תשלם לתובע סך של 5430 ₪ וכן הוצאות משפט בסך של 600 ש"ח. הסכומים ישולמו תוך 30 יום שאם לא כן יישאו הפרישי הצמדה וריבית כחוק מיום פסק הדין ועד התשלום בפועל.

...

נוכח האמור לעיל איני מקבלת את הפרשנות שהציגה הנתבעת לפוליסה וחריגיה ואני סבורה שקיימת פרשנות חלופית ועדיפה שמאפשרת את קיום חוזה הביטוח במקרה זה לפי לשונו ולפי פרשנות תכליתית וסבירה שלו.

סיכומם של דברים - התביעה מתקבלת.

הנתבעת תשלם לתובע סך של 5430 ₪ וכן הוצאות משפט בסך של 600 ש"ח. הסכומים ישולמו תוך 30 יום שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום פסק הדין ועד התשלום בפועל.

סקירת ההסכמים והמסמכים הרלבאנטיים ההסכם הראשון: ביום 13.3.12 הצדדים חתמו על "הסכם ראשוני לקראת הקמת חברת הנדסה משותפת". בהסכם צוין כי הוא נחתם על רקע הצורך לממן נסוי במיתקן מצדה, בעלות של 160,000 אירו, מתוכם 100,000 אירו הוצאות ועוד 60,000 אירו שישולמו ליצרנית מטוסים כדמי הישתתפות במטוסים.

לפי עדותו של התובע, הסיבה לכך שהניסוי לא נערך הייתה שהניסוי המקדים שנערך בארץ, ניכשל.

ביום 10.12.17 ב"כ הנתבעים השיבה וטענה, בין היתר, כי המנוח חוזר על הדרישה שהעלה בפני התובע, לפיה התובע יצהיר כדין שכספי הפקדון הם כספים שלו לפי דין, תוך התחייבות לשיפוי ככל שצד ג' כלשהוא יבוא בטענות בעתיד.

מתוך זה, לפי ההסכם השני שולם סכום של 1,325,987 ₪ בגין הוצאות בקשר לפרויקטים, ועוד 40,000 אירו ההלוואה האישית.

אדרבה, במכתבה של ב"כ המנוח מיום 10.12.17 (עמ' 844 – 845 למוצגי התובע) נרשמו הדברים הבאים: האחד, שהמנוח יבצע היתחשבנות מדויקת (סעיף 4) – נציין כי גם ממועד המכתב ועד להגשת התביעה ואף אחריה לא הוצגה היתחשבנות שחולקת על מיסמך ההיתחשבנות שהכין התובע.

מקריאת בקשת הרשות להיתגונן, שנתמכה בתצהיר של המנוח שניתן לפני פטירתו, למדים שהמנוח עצמו לא חלק על כך שההסכמים – הראשון, השני והשלישי, משקפים את האמור בהם, ואינם הסכמים למראית עין (סעיפים 10, 18, 21 לבקשת הרשות להיתגונן ולתצהיר התומך של המנוח).

...

מסיבות אלו, כמו גם העובדה שעדותו של התובע הותירה רושם מהימן משום שנתמכה בהתכתבויות ובשיחות בין הצדדים לאורך השנים, אני מקבלת את עדותו של התובע בנושא זה. לסיכום: המנוח מעולם לא חלק על קיומה של יתרה.

ביום 7.7.13 המנוח כתב לעו"ד קליינר בהודעת דוא"ל (נספח 4 לבר"ל): "מיכאל העבר לי נוסח טיוטה תשובה ליניב בין היתר יש לבקש ממנו מספר ת.ז. והסבר מהיכן הגיע הכסף המטרה להשתחרר ממנו" עו"ד קליינר נשאל על הודעת הדוא"ל האמורה ואישר כי בין הצדדים שררה חשדנות אם כי בסופו של דבר התפתחה ביניהם חברות (עמ' 33 ש' 5 – 12).

סיכום אני מקבלת את התביעה ברובה, ומחייבת את הנתבעים לשלם לתובע את הסכומים הבאים: א. 171,054 ₪ לפי סעיף 2 (א) להסכם השני.

המערער טען כי לא ניתן היה לתבוע את הוצאות הריסת מנחת כלי הטיס, אשר לפי טענתו, נתבעו בשיהוי; כי החוק הישראלי תוקן באופן המאפשר תביעת שיפוי בשל מימוש צוי הריסה וכי אין הוראה מקבילה בדין החל באיזור, שמכוחו בוצע צו ההריסה; פסקי הדין שעליהם הסתמך בית המשפט קמא עוסקים בתביעות של רשויות מקומיות הנדונות בבתי משפט לעניינים מקומיים, מה שאין כן במקרה הנידון ומכל מקום, אין להחיל על הנסיבות הנדונות את הדין החל בישראל; חרף בניה רבה שלא כדין באיזור, לא בוצעו כלפיה צוי הריסה ולכן הריסת מנחת כלי הטיס הייתה בגדר אכיפה בררנית.

...

- תשובת המערער לערעור המשיבים המערער טען כי יש לדחות את ערעור המשיבים וכי לא רק שהיה מקום להפחתה בשיעור 35% מסכום החיוב, אלא היה מקום לביטול מלוא החיוב.

ביום 8.3.2022 הגיש המערער בקשה שנייה להחזר האגרה ובמסגרתה ביקש להצביע על הנימוקים המצדיקים להיעתר לבקשתו.

בית המשפט ראה בתביעה שכנגד 1 משום תביעה עצמאית שאינה קשורה בתביעה שכנגד 2 ובהתאם לקביעתו האמורה, נקבע בסיכומו של פסק הדין החלקי, כי "'התביעה שכנגד 1' נמחקת" ואילו בקשת המשיבים לסילוק התביעה שכנגד 2 נדחית (שם, פסקה 17).