תביעת שיבוב, חוזית ונזיקית של חברת ביטוח

בית משפט השלום בהרצליה ת"א 62355-12-16 מזרחי ובניו (א.ר.א.) בניה והשקעות בע"מ ואח' נ' איילון חברה לביטוח בע"מ ואח' תיק חצוני: בפני כבוד השופט יעקב שקד תובעת מזרחי ובניו (א.ר.א.) בניה והשקעות בע"מ נתבעים צדדי ג' 1. איילון חברה לביטוח בע"מ 2. נכסי כלל חברה לביטוח בע"מ 3. נ.ד. נ. שיווק מוצרי ריצוף בע"מ 4. נ.ר. אהרוני ובניו שיווק מוצרי בניה 1. נ.ד. נ. שיווק מוצרי ריצוף בע"מ 2. נ.ר. אהרוני ובניו שיווק מוצרי בניה החלטה

עוד נטען כי אין זהות בין עילת התביעה העיקרית כלפיהם שהנה נזיקית, לבין תביעת השבוב שהנה חוזית ולכן לא ניתן לכלול תביעה זו במסגרת ההודעה.

אמנם, זכותה של הנתבעת 1 לידרוש סעד מאת הנתבעים 3-4, בכל הקשור לתביעת השבוב, הנה מכוח עיקרון הסוברוגציה (תיחלוף), הקבוע בסעיף 62(א) לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א – 1981, שמכוחו נכנסת הנתבעת 1 – המבטחת, בנעלי המבוטח – התובעת, אך עילת התביעה מושא תביעת השבוב הנה למעשה נזיקית.

...

למצער, בנסיבות שלפניי, אף אם הייתי מגיע למסקנה שונה, דומה כי אין מניעה לתבוע בתביעת שיבוב בעילה שונה מזו המוזכרת בתביעה העיקרית, אף כאשר הסעד אינו זהה או העילה אינה זהה.

לאורך השנים נדרשו בתי המשפט בערכאות השונות לתביעות שבוב/שיפוי של המל"ל מכוח ההסכם, אשר לב ליבו הוא קביעת חובה חוזית של חברות הביטוח לשלם את תביעות המל"ל בגין גמלאות שמשלם וישלם לנפגעי תאונות דרכים, תוך קביעת שיעור קבוע - חלק יחסי ממלוא הגימלאות - בו על חברת הביטוח לשאת- "שילם או משלם המוסד – על פי הוראות החוק – גימלאות לנפגע בתאונת דרכים (להלן – התביעה), והחברה אחראית – על פי הוראות הדין לרבות חוק הפיצויים ופקודת הביטוח – לפצות אותו נפגע מכוח היותה המבטחת של השמוש בכלי רכב שהיה מעורב בתאונת הדרכים, בגינה משתלמות הגמלאות לנפגע, בפוליסה שהיתה בת תוקף בעת התאונה, תפצה החברה את המוסד כדלקמן:

על שאלה זו שבמחלוקת, הזהה לזו הניצבת להכרעה בעירעור לפנינו, השיב בית המשפט העליון בקביעה כי הדרישה לקשר סיבתי בין תשלום הגימלאות על ידי המל"ל לבין ארוע התאונה, המקים את זכות השבוב על פי ההסכם, "מתקיימת מעת שהביטוח הלאומי – במסגרת ענף נפגעי עבודה – משלם גמלאות בגין ארוע התאונה" ו"במקרה כזה, הזיקה הסיבתית בין תשלום הגימלאות לבין ארוע אינה תלויה בצלע האחרת של המשולש הנמתחת בין המזיק לבין הניזוק", כך שהמל"ל זכאי לשיפוי בגין מלוא התגמולים ששולמו וישולמו על ידו מכוח קביעות הוועדות הרפואיות ומהפיצוי שיפסק לנפגע בתביעת הנזיקין ינוכו מלוא התגמולים, ללא תלות במימצאי הקשר הסיבתי שנקבעו בתביעתו שלו כנגד חברת הביטוח, משאלו משקפים את ההטבה שצמחה לו בגין התאונה.

...

אציע, איפוא, לחברי לקבל את הערעור, לחייב את המבטחת – המשיבה במלוא סכום התביעה, בצירוף הריבית ההסכמית זאת משנחה דעתי כי לא היה מקום לדחיית דרישת התשלום לאור פסיקת בית המשפט העליון, וכן בתשלום הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 30,000 ₪.

יונה אטדגי, שופט התוצאה הערעור מתקבל.

המשיבה תשלם למערער את מלוא סכום תביעתו, בצירוף הריבית ההסכמית, ובתוספת תשלום הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 30,000 ₪.

בימ"ש קמא ציין בהחלטתו כי המבקשת טענה כי המשיב לא הבהיר האם עילת תביעתו היא מכוח הוראות החוק או מכוח הוראות ההסכם, אך בכל מקרה, דין התביעה לשיטתה להדחות על הסף מהטעמים הבאים: נוכח היתרחשות מועד התאונה בשנת 2011 הוראות ההסכם שמסדיר את מערכת היחסים שבין המל"ל המשלם גמלאות לנפגעי תאונות דרכים לבין חברות הביטוח הן אלו שחלות על התביעה ולכן התביעה מתיישנת בתוך 7 שנים מיום הווצרות עילת התביעה ובמקרה דנן מיום התאונה; יש לדחות את התביעה מחמת העידר עילה שכן לטענת המבקשת למל"ל אין עילת תביעה מכוח הוראת סעיף 328 לחוק או מכוח הוראות החוק לתיקון דיני הנזיקין (הטבת ניזקי גוף) או מכוח הוראות פקודת הנזיקין, שכן ההסכם ממצה את עילת תביעתו; התביעה הוגשה תוך שהוי רב וגם מטעם זה יש להורות על סילוקה.

נטען כי חזקה על המחוקק שאילו היה חפץ להתערב במערכת היחסים החוזית שבין המשיב למבקשת ולהרחיב את תחולת הוראת סעיף 328(א1)(3) גם על תביעת שבוב מכוח ההסכם בין חברות הביטוח והמל"ל, היה עושה זאת באמירה ברורה ומפורשת, דבר שלא נעשה.

המשיב טוען עוד כי כאשר היה בתיקון סעיף 328 לשרת את האינטרסים של חברות הביטוח מהרו המבטחות לחבק ולאמץ את השינוי בחוק, גם בסביבה ההסכמית.

...

בהתאם לסמכותי מכוח תקנה 146(א)(2) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט – 2018 (להלן: "התקנות"), ולאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור על נספחיה ובטענות הצדדים, הנני מאשר את ההחלטה של בימ"ש קמא ודוחה את הבקשה למתן רשות הערעור כנגד החלטה זו. הרקע לבקשה והחלטת בימ"ש קמא: מדובר בתביעה אשר הגיש המשיב ביום 17.08.2020 נגד המבקשת לשיבוב בגין גמלאות נכות כללית ששולמו וישולמו לנפגע, יליד 1987, עקב פגיעתו בתאונת דרכים מיום 04.05.2011.

בימ"ש קמא ציין בהחלטתו כי המבקשת טענה כי המשיב לא הבהיר האם עילת תביעתו היא מכוח הוראות החוק או מכוח הוראות ההסכם, אך בכל מקרה, דין התביעה לשיטתה להידחות על הסף מהטעמים הבאים: נוכח התרחשות מועד התאונה בשנת 2011 הוראות ההסכם שמסדיר את מערכת היחסים שבין המל"ל המשלם גמלאות לנפגעי תאונות דרכים לבין חברות הביטוח הן אלו שחלות על התביעה ולכן התביעה מתיישנת בתוך 7 שנים מיום היווצרות עילת התביעה ובמקרה דנן מיום התאונה; יש לדחות את התביעה מחמת העדר עילה שכן לטענת המבקשת למל"ל אין עילת תביעה מכוח הוראת סעיף 328 לחוק או מכוח הוראות החוק לתיקון דיני הנזיקין (הטבת נזקי גוף) או מכוח הוראות פקודת הנזיקין, שכן ההסכם ממצה את עילת תביעתו; התביעה הוגשה תוך שיהוי רב וגם מטעם זה יש להורות על סילוקה.

בסיכומו של דבר, כאמור, אינני מוצא מקום להתערב או ליתן רשות ערעור על החלטת בימ"ש קמא בעניין זה. בנסיבות העניין, לא מצאתי מקום להידרש לטענות המבקשת בבקשתה למחיקת טענות המשיב שלא הועלו בפני בימ"ש קמא ולמחיקת המסמכים שצירף (אסמכתאות), שכן בימ"ש זה הורה על הגשת תגובה לבקשה והמשיב פעל בהתאם.

בסיכומו של דבר, אינני סבור כי יש מקום להתערב בהחלטתו של בימ"ש קמא שלא נפל בה פגם המצדיק התערבות או מתן רשות ערעור.

אשר על כן, לאור המפורט לעיל, הבקשה נדחית.

שגה בית משפט קמא כאשר קבע כי הילכת רוזנטל אפשרה העלאת טענת אשם תורם בתביעת שבוב הסכמית המוגשת בגין גמלאות המשתלמות לנהג חסר ביטוח.

במקרה שבפניי נשאלת השאלה האם לאור הילכת אררט, גם מקום שיימצא שהמבטחת נידרשת לשלם פיצויים בשיעורים נמוכים בתביעת הנפגע, שכן לנפגע אשם תורם של ממש, האם גם אז היא אינה יכולה להעלות טענה באשר לתנאי השני בהילכת אררט ולפיו: כי "החברה אחראית... לפצות אותו נפגע מכוח היותה המבטחת של השמוש ברכב שהיה מעורב בתאונת הדרכים... בפוליסה שהיתה בת תוקף בעת התאונה". בהסכם נשוא הדיון שבפניי מצויין במפורש שהדרישה היא לאחריות מכוח הדין.

אם בסיטואציה שבסעיף 4(ב) להסכם יהיה שיעור השבוב מופחת בהתאם לאחריות, מדוע שבסיטואציה דוגמאת זו שבפנינו לא ייקבע כך. כל הדיון כאן נעשה כדי ללמד שאין בידנו קביעה חד משמעית וברורה של בית המשפט העליון ולפיה בכל מקרה שבו נתבעת מבטחת מכוח פקודת הנזיקין לשובב את הסכומים שמשלם ועתיד לשלם המל"ל, היא אינה יכולה להעלות כל טענה.

...

דיון לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה ובהחלטת בית משפט קמא מצאתי לדחות את בקשת רשות הערעור.

מקובלת עליי טענת המשיבה כי החלטת בית משפט קמא הינה החלטת ביניים שאין זו מדרכה של ערכאת הערעור להתערב בה, וזאת למעט במקרים שבהם הימנעות מהתערבות בשלב מוקדם יותר עלולה להסב נזק בלתי הפיך למי מהצדדים או להביא לניהולו של הליך מיותר או בדרך שגויה (סעיף 41(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984; רע"א 4658/21 גרשוני נ' לנדאו, פסקה 4 [פורסם בנבו] (21.7.2021); רע"א 2242/21 מ.ע.ג.ן – ייעוץ וניהול נכסים בע"מ נ' בוטיק – שימור מבנים בע"מ, פסקה 7 [פורסם בנבו] (27.4.2021)).

סוף דבר לאור כל דבריי אלה מצאתי לדחות את בקשת רשות הערעור.

בבית המשפט העליון רע"א 6784/23 לפני: כבוד השופטת י' וילנר המבקש: המוסד לביטוח לאומי נ ג ד המשיבה: מגדל חברה לביטוח בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי תל אביב-יפו (השופטת ח' וינבאום וולצקי) מיום 28.06.2023 בתיק רע"א 51069-01-23 בשם המבקש: עו"ד שרית פחימה בשם המשיבה: עו"ד מירב שלמה ][]החלטה

בינואר 2015 הגיש הנפגע, שהאופנוע שעליו רכב בעת התאונה לא היה מבוטח בביטוח חובה, תביעה נזיקית נגד הנהג והמשיבה בגין נזקיו תולדת התאונה.

המשיבה מיאנה לשלם את הסכום שנידרש, וטענה כי לנפגע "אשם תורם משמעותי". בעקבות כך, בחודש דצמבר 2020 הגיש המל"ל תביעת שבוב נגד המשיבה לשיפוי של 80% מהגמלאות, בסך של כמיליון ש"ח. במסגרת תביעת השבוב, הגיש המל"ל בקשה להחלת השתק שפוטי על המשיבה ולמתן פסק-דין נגדה כבר בתחילת ההליך, במסגרתה נטען, כי בגדרי תביעות שבוב המוגשות מכוח ההסכם (להלן: תביעה הסכמית), אין להדרש לטענות בדבר אשם תורם, וממילא אין לנכותו מסכום השיפוי.

בית המשפט המחוזי דחה את בקשת רשות העירעור שהגיש המל"ל על החלטה זו, בקבעו, בין היתר, כי מדובר בהחלטת ביניים שאין זו מדרכה של ערכאת העירעור להתערב בה. עוד נקבע, כי "אין בידנו קביעה חד משמעית וברורה של בית המשפט העליון" בסוגיות הנדונות, ומשכך, "צדק בית משפט קמא כשבחר לאפשר למבטחת את יומה בבית המשפט". עוד ציין בית המשפט המחוזי, כי "ככל שיימצא שהדין עם המל"ל – הרי שניתן יהיה לפצות על ניהול ההליך בפסיקת הוצאות". על פסק-דין זה נסובה בקשת רשות העירעור שלפניי.

...

הבקשה שלפניי אינה נופלת בגדר אמות מידה אלו, ומשכך, כאמור, דינה להידחות.

כמו כן, לא שוכנעתי מתן רשות ערעור דרוש בכדי למנוע עיוות דין.

אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית, מכוח סמכותי לפי תקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018.