תביעת שיבוב של חברת ביטוח נגד מוסך בגין שריפת רכב

תביעת שבוב של מבטחת רכב בגין תגמולי ביטוח ששילמה למבוטחת שלה בגין שריפת רכב.

כללי: בעלות הדין: בכל זמן הרלוואנטי לתביעה: 1) התובעת, חברת ביטוח, ביטחה בביטוח רכוש-מקיף את השמוש ברכב מסוג רנו מאסטר החדשה שנת ייצור 2014 מס' רשוי 87-669-31 (להלן-"הרכב"); 2) הנתבעת 1 הנה מוסך מורשה לטפול בכלי רכב מתוצרת חב' רנו; 3) הנתבעת 2, חברת ביטוח, ביטחה את הנתבעת 1 בפוליסה לביטוח ניזקי צד ג'.

לחילופין, טענה התובעת לרשלנות של הנתבעת 1 בבדיקת הרכב ובביצוע התיקונים בו. טענות הנתבעות: בכתה ההגנה טענו הנתבעות שיש לדחות את התביעה נגדן.

...

לאור האמור לעיל, סבור אני שהתובעת לא הצליחה להוכיח את תביעתה.

סוף דבר: לאור כל האמור לעיל, אני דוחה את תביעת התובעת נגד הנתבעות.

התובעת תשלם לנתבעות, ביחד ולחוד, כדלקמן: 1) את הוצאות המשפט בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל; 2) שכ"ט עו"ד בסך 17,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל.

בפניי תביעה אשר הוגשה בתאריך 20/08/2014 על סך 30,732 ₪ בגין נזק אשר נגרם לרכב התובעת בשל היתלקחות אש ברכב הנתבעים שהתפשטה לרכב התובעת.

הצדדים: התובעת היא חברת ביטוח אשר במועד הרלוואנטי לתביעה זו הייתה המבטחת של רכב מ.ר. 6143014 ושילמה למבוטחה בעבור הנזק שניגרם לרכבו, וכעת דורשת מבעלי ומבטחת הרכב ממנו יצאה האש לשפות אותה (להלן: "התובעת").

רקע וטענות הצדדים: מקורה של תביעה זו הוא תביעת שבוב בגין נזק אשר נגרם לרכב מ.ר. 6143014 אשר היה בבעלות מבוטחה של התובעת.

לעניין הכשל והטיפול ברכב, בדיון שהתקיים בתאריך 27/03/2017 העיד הנתבע 1 ואמר כי יש ספר רכב וכל הטיפולים נעשו במוסך היבואן – מוסך UMI, אך מטעם הנתבעים לא הוגש ספר רכב.

...

סעיף 39 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] קובע כי · חובת הראיה ברשלנות לגבי אש "בתובענה שהוגשה על נזק והוכח בה שהנזק נגרם על ידי אש או עקב אש, וכי הנתבע הבעיר את האש או היה אחראי להבער האש, או שהוא תופש המקרקעין או בעל המיטלטלין שמהם יצאה האש – על הנתבע הראיה שלא הייתה לגבי מקורה של האש או התפשטותה, התרשלות שיחוב עליה" וסעיף 41 לפקודה קובע כי · חובת הראיה ברשלנות כשהדבר מעיד על עצמו "בתובענה שהוגשה על נזק והוכח בה כי לתובע לא היתה ידיעה או לא היתה לו יכולת לדעת מה היו למעשה הנסיבות שגרמו למקרה אשר הביא לידי הנזק, וכי הנזק נגרם על ידי נכס שלנתבע היתה שליטה מלאה עליו, ונראה לבית המשפט שאירוע המקרה שגרם לנזק מתיישב יותר עם המסקנה שהנתבע לא נקט זהירות סבירה מאשר עם המסקנה שהוא נקט זהירות סבירה – על הנתבע הראיה שלא היתה לגבי המקרה שהביא לידי הנזק התרשלות שיחוב עליה" בהתאם לפקודה, על הנתבעים להראות כי לא התרשלו, וביסוד עוולת הרשלנות נמצאת חובת המזיק כאדם סביר לצפות סיכונים או נזק "לשכנו" ולנקוט אמצעים סבירים למניעתו.

המסקנה מתיישבת יותר עם גרסת התובעת כי לא אירעה הצתה בזדון.

סוף דבר: לאור האמור, לאחר ששמעתי את הצדדים, הנני קובע כי דין התביעה להתקבל.

רקע, מוסכמות ופלוגתות בפני תביעת שבוב של התובעת להשבת סכום הפצוי אותו שלמה למבוטחת שלה, הגב' רות ושטו, אשר רכבה נפגע בעקבות שריפה שפרצה במונית בה נהג הנתבע 1 ביום 24.3.14, כאשר הנתבעים 2-3 היו בעלי המונית ומי שהפעילו אותה כמונית שירות ומעסיקי הנתבע 1 (להלן בהתאמה: "המונית" ו"הארוע").

על פי עדותו של מר חכמון מנהל המוסך הוא המאבחן את מצב המוניות באמצעות המחשב, המיועד לבדיקת תקלות בכלי רכב המיוצרים על ידי מרצדס כמו המונית, והוא האחראי לבצוע הטיפולים בהן על פי הממצאים, כאשר כל החלפים בהם משתמש המוסך לצורך הטיפול במוניות אלה הנם חלפים מקוריים של מרצדס המגיעים מגרמניה.

מר חכמון אישר כי אין לו הכשרה בתחום מכונאות הרכב ואין הוא יכול להסביר מה הביא לפרוץ הדליקה אך טען כי היה חוקר פרטי וחקר עשרות אירועים כאלה עבור חברות ביטוח וכי אין זה המקרה הראשון של היתלקחות רכב בעקבות תקלה אשר לא ניתן להצביע על מקורה.

" (ההדגשות להלן ובכל פסק הדין, אלא אם נאמר אחרת, שלי – א.ב.) בשלב מוקדם יותר באותו פסק דין נקבע גם כי במקרים של היפוך נטל הראיה, מעין המקרה דנן חל הכלל הבא (עמ' 339) – "אמירת בית-משפט כי לא מצא להעדיף גירסה אחת על חברתה, שקולה כנגד קביעה שהנושא בנטל הראיה לא עמד במבחן." בע"א 111/68 "לפידות" חברת מחפשי נפט לישראל בע"מ ואח' נ' לאה שליסר ואח' (פ"ד כב(2) 379, 387 (27.8.1968)) נקבעה דרגת האחריות הנדרשת לשם ההוכחה כי נימסר לנהג רכב תקין – "אם שומה עלינו אפוא לראות במכונית הנדונה משום "דבר מסוכן", כי אז מתחייבות מזה שתי המסקנות הבאות: ראשית.

...

לאור כלל האמור לעיל, אני קובע כי הנתבעים לא הרימו את נטל השכנוע המוטל עליהם להוכחת טענתם כי לא התקיימה התרשלות מצידם.

משהגעתי למסקנה זו, לאור הקבוע בסעיף 39 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש) ובהעדר מחלוקת בין הצדדים אודות גובה הנזק, דינה של התביעה להתקבל במלואה.

סיכום אשר על כן ולאור כל האמור לעיל, אני מחייב את הנתבעים לפצות את התובעת בסכום של 18,059 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 9.11.15 ועד מועד הפרעון המלא.

עובדות, ראיות וטענות הצדדים מדובר בתביעת שבוב של חברת ביטוח בסכום של 385,279 ₪, בגין ניזקי שריפת משאית שבוטחה על ידה.

התובעת טוענת, כי שילמה תגמולי ביטוח למבוטחה, בעל המשאית בגין השריפה, מכוח חבותה על פי הפוליסה והיא תובעת את הנתבעת בתביעת שבוב לגבי הכספים ששילמה, בצירוף הוצאות.

מכאן, הגיע מר היינה למסקנה המסכמת, כי: "מיקום מוקד האש, הממצאים בתיבת הנתיכים ולוח הזמנים הקצר שבין ביקור הרכב במוסך 'בן עובדיה' לבין ארוע השריפה קושרים להערכתי המקצועית את פעולות/מחדלי המוסך עם ארוע שריפה זה שכן פגיעה, אפילו בשגגה בבידוד של אחד הכבלים או משיכה וגרימה למגע רופף של אחד המוליכים בהחלט עלולים להתגבש במהלך של כחמשה ימים להתחממות הדרגתית ולשריפה." על סמך חוות דעתו של מר היינה, הוגשה ביום 7.4.11 תביעת שבוב כנגד מוסך בן משה ובניו בע"מ, היא הנתבעת.

אנשי הנתבעת העידו, כי להבדיל ממקרה שבו רכב מגיע לבדיקת תקלה ואז ניפתח כרטיס עבודה, במקרה הנידון, מדובר היה בבדיקת מיגון בלבד ולכן, לא ניפתח כרטיס עבודה ואין מתבצעת כל בדיקה בתיבת הנתיכים.

...

לאחר שבחנתי את הדברים, נראה על פניו שהדין הוא עם הנתבעת.

לאור כל האמור לעיל, אני דוחה את התביעה.

אני מחייב את התובעת לשלם לנתבעת שכ"ט עו"ד בסכום של 50,000 ₪ + מע"מ. ניתן היום, כ"ד אב תשע"ה, 09 אוגוסט 2015, בהעדר הצדדים.

עסקינן בתביעה לשיבוב על סך של 90,340 ₪, אשר הגישה התובעת, המבטחת של הרכב, נגד הנתבעת, המוסך, בגין ארוע שריפה שניגרם לרכב לאחר שטופל על ידי האחרונה.

רקע וטענות הצדדים: התובעת הנה חברת ביטוח אשר ביטחה את חברת "הסעות סגל שוקי-סגל טורס בע"מ" (להלן: "התובעת"), בפוליסת ביטוח, במסגרתה בוטח רכב שהנו אוטובוס זעיר מסוג רנו מאסטר (להלן: "הרכב").

בהלכה הנ"ל, נקבע כי בהצבעה על אפשרות גרידא, שהנזק נגרם עקב היתערבות צד שלישי, אין כדי לשלול את שליטת הנתבע, הדרושה להחלת תנאי זה. במקרה דנן, המבוטח העיד אודות השתלשלות הדברים לפני היתרחשות ארוע השריפה, כי היתפוצץ צנור המים ברכב שלו, הוא הובא למוסך הנתבעת באמצעות גרר ושהה כמה ימים שם עד שרכש המבוטח צנור מים חדש ממוסך מורשה לסוג רכב זה (עמ' 8-9 לפרוטוקול).

במקרה דנן, הרכב ניכנס למוסך לצורך החלפת צנור בלבד, הפעולות הספציפיות שבוצעו ברכב פשוטות ועניינן בהחלפת הצנור.

...

יוצא אפוא, כי המחלוקת בין הצדדים נסובה סביב שאלת אחריות הנתבעת בגין התרחשות אירוע השריפה.

נוכח המקובץ לעיל, אני קובעת כי התובעת לא עמדה בנטל המוטל עליה כדי להוכיח את תביעתה.

סוף דבר: לאור כל האמור לעיל, הגעתי לכלל מסקנה, כי דין התביעה להידחות.

התובעת תשלם לנתבעת הוצאות משפט, על סך של 3,000 ₪, ושכ"ט עו"ד על סך של 7,000 ₪.