תביעת שיבוב של חברת ביטוח

ההוצאות לבדיקת החבות נגזרות מהחבות לפצות עבור הנזק ואין זה מתקבל על הדעת כי במקרה של תביעת שבוב, חברת הביטוח תצא נפסדת בגלל הוצאות שהוציאה לבירור הנזקים אם וכאשר תביעת השבוב הנה מוצדקת.

...

אני מקבל הסתייגותו של ב"כ הנתבעות לגבי תביעת פרומרקט בחלקה.

בחקירה נגדית, אישר השמאי מר יעקב גבאי, כי : "מקובל להוריד פחת של 2% לשנה על עבודות גמר ויש עבודות צבע אז הייתי מוריד 20% וזה היה יוצא 6,000 ₪ פחות". לא הובאה חוות דעת נגדית ולכן אני קובע כי הנזק למבנה עומד על 93,900 ₪ (אני מוריד מסכום הערכת השמאי 6,000 ₪).

לאור האמור בת.א. 8927-09-09, אני מחייב את הנתבעות ביחד ולחוד, לשלם לתובעת איילון בע"מ, סכום של 50,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל ובתוספת שכ"ט עורך דין בשיעור של 20% + מע"מ. לאור האמור בת.א. 3588-12-09, אני מחייב את הנתבעות ביחד ולחוד לשלם לתובעת סער פרומרקט לקידום מכירות בע"מ, סכום של 137,107 ₪ (סכום התביעה פחות 6,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל ובתוספת שכ"ט עורך דין בשיעור של 20% + מע"מ בצירוף הוצאות העד בסכום של 1,000 ₪ +מע"מ. המזכירות תשלח לצדדים העתק פסק דין זה בדואר רשום.

הנתבע 1 דיווח לחברת הביטוח: "נכנסתי לתחנה למלא דלק. בתחנה יש שתי עמדות תידלוק. בעמדה האחרונה עמד רכב ותדלק והעמדה הראשונה היתה פנויה. התחלתי לעקוף מימין הרכב שתידלק על מנת להתקדם לעמדה הראשונה שפנויה, לפתע הגיח מימיני רכב שניכנס למסלול מאיזור החניה ופגע בי בכנף הימנית, הוא נפגע בכנף השמאלית" (ר' נספח לכתב התביעה שכנגד).

חברת הביטוח שילמה למבוטח 3,012 ₪ לפי הוראת תשלום מיום 5.3.14.

בתביעה שכנגד – הוגשה חוות דעת של שוהם עזרא – שמאים וסוקרים, לפיה ערך עלויות התיקון עומד על 10,567 ₪ לפני מע"מ. מדובר בתביעת שבוב בגדרה עותרת התובעת שכנגד לחייב את הנתבעת שכנגד בתשלום סך 8,377 ₪ וזאת לפי רשימת תשלומים שצורפה לכתב התביעה שכנגד.

...

לאחר עיון בראיות כפי שנסקרו לעיל, אני קובעת כי שני הצדדים אחראים לתאונה בחלקים שווים.

אני מקבלת את התביעה במחציתה ומטילה על הנתבעים, באמצעות הנתבעת 2, לשלם לתובעת את מחצית הסכום, בסך 1,506 ₪, בהצמדה וריבית כחוק מיום 5.3.14 ועד התשלום בפועל.

התביעה מתקבלת בחלקה והנתבעת שכנגד תשלום את מחצית הסכום בצירוף הצמדה וריבית כחוק מיום 17.3.14 ועד לתשלום בפועל.

יוטעם כי אין בכך שהרכבת תופסת המקרקעין כדי להטיל עליה אחריות בנסיבות בהן הרשלנות היא של חברת הניקיון.

בסעיף 13.2 להסכם ההיתקשרות שבין הרכבת לש. ניר נקבע כי ש. ניר מתחייבת :"בכל פוליסת ביטוח שיוציא בקשר עם החוזה, יהיה סעיף שימנע תביעת שבוב מחברת הביטוח נגד הרכבת... וכי הרכבת וכל מי מטעמה יופיעו בפוליסה כמבוטח וכמוטב נוסף" ( צורף להודעה לצד שלישי).

...

לאחר ששמעתי את העדים והתרשמתי מהם, ולאחר שבחנתי את הראיות והטיעונים, הגעתי לכלל מסקנה לפיה על הנתבעת 2 וצד ג' 2 לשפות את הנתבעת 1 על הסכומים ששילמה הנתבעת 1 לתובע.

וככל שמדובר בליקויים ברי תביעה, חברת הביטוח נכנסת לנעלי התובעים בתביעת שבוב.

...

לסיכום הבקשה נדחית.

אני מורה על הגשת ראיות בתיק כדלקמן: התובעת תגיש ראיותיה ׁ)כולל חוות דעת), עד ליום 19.3.18.

אני קובעת קדם משפט לאחר הגשת ראיות ליום 9.7.18 שעה 09:00.

בע"א 7148/94 הכשרת היישוב חברה לביטוח בע"מ נ' חברת השמירה בע"מ, פ"ד נ(4) 567, 571 (1997) דובר גם כן בתביעת שבוב של חברת ביטוח (לנוכח תגמולי ביטוח ששילמה למבוטח) אשר הוגשה נגד חברת שמירה שלפי הטענה הייתה אחראית לנזק שניגרם למבוטח.

...

לאחר שנתתי את דעתי לטענות הצדדים, באתי לכלל מסקנה כי לא עלה בידי התובעת להוכיח שהנתבעת קירתה שטח של 320.27 מ"ר. מנגד, אין מקום לאפשר לנתבעת לסטות מן ההודאה בכתב ההגנה – לפיו קירתה שטח של 250 מ"ר. בהתאם, אני קובע כי יש לזקוף לנתבעת קירוי בשטח של 250 מ"ר. להלן ניתוח הראיות והנימוקים למסקנתי: איתי הצהיר שהתובעת חויבה לשלם לעירייה בגין חריגות בניה ללא היתר בשטח של 460 מ"ר וכי התובעת מכירה בשטח של כ-140 מ"ר שבהם בנתה סככות בעצמה כאשר שטח של כ-320 מ"ר נבנה על-ידי הנתבעת (סעיף 16 לתצהיר).

מתוך עדותו של עזריאל ניתן לחלץ אפוא את המסקנה שהסככות בחלק הצפוני והמזרחי הוקמו על-ידי הנתבעת (כאשר המחלוקת עם הנתבעת לעניין זה היא ביחס לחלק מהסככה בחלק הצפוני-מערבי).

התוצאה המסקנה היא אפוא כי יש לחייב את הנתבעת לשפות את התובעת בגין התשלום ששילמה התובעת לעירייה עבור דמי שימוש בגין חריגות בניה בהיקף של 250 מ"ר. זאת, מתוך חריגות בניה בשטח של 460 מ"ר שבגינן חויבה התובעת בסך הכל.