תביעת שיבוב של המל"ל לאחר סתירת קביעת נכות

במסגרת תביעה זו, ולאחר שהתקבלה בקשת הנתבעת להביא ראיות לסתור את קביעת המל"ל בענין שיעור נכותו של התובע, מונה על ידי בית המשפט מומחה בתחום הריאות, פרופ' מרדכי קרמר, שקבע בחוות דעתו כי לא מצא קשר סיבתי בין התאונה לבין הנכות ממנה סובל התובע וכי הוא סבל מהפרעות נשימתיות גם עובר לתאונה.

יחד עם זאת, בהנתן כי מרכז הכובד בתביעות השבוב של המל"ל על פי ההסכם נמצא בתחום דיני החוזים, כאמור לעיל, מובן הוא כי על המל"ל לעמוד על קיום זכויותיו על פי ההסכם בתום לב (ס' 39 לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג-1973), ובמסגרת זו נקבע, כי "על חוות דעת רופאי המל"ל לעמוד בתנאים מינימאליים של הגינות ותאימות לנתוני המקרה" (ע"א (מחוזי י-ם) 11316/07 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' המוסד לביטוח לאומי (9.8.09)).

...

בשני עניינים אלה, אין בידי לקבל את טענות הנתבעת.

סיכומם של דברים דין התביעה להתקבל.

הנתבעת תשלם לתובע סכום של 441,658 ₪, נכון ליום 14.8.11, בתוספת ריבית הסכמית מאותו יום ועד יום התשלום בפועל.

ברע"א 5123/10 זטולובסקי נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם בנבו, 21.8.2012) (להלן: עניין זטולובסקי), קבע כב' השופט ריבלין כי כאשר תביעת הניזוק נגד המזיק נדונה תחילה וקיימת קביעה שיפוטית לגבי יחס הנכויות, ניתן לעשות שימוש בקביעה זו גם בתביעת השבוב של המל"ל. בפסק דין שניתן על ידי כב' השופט עמית ברע"א 4008/17 המוסד לביטוח לאומי נ' קרנית קרן לפצוי נפגעי תאונות דרכים (פורסם בנבו, 19.9.2017) (להלן: עניין קרנית), נדון מקרה בו תביעת הניזוק לא הסתיימה בפסק דין אלא בהסכם פשרה.

יתרה מכך, מפסק הדין בעיניין קרנית משתמע, גם אם לא באופן מפורש, כי בית המשפט העליון כיוון לכך שקביעתו לא תיצטמצם למקרים בהם נידרש להוכיח יחס הנכויות בגימלת נכות כללית, אלא לקשת רחבה יותר של מקרים בהם מוגשת תביעת שבוב על ידי המל"ל לאחר שנסתיימה תביעת הניזוק.

ניתן למנות יתרונות רבים, בין היתר אחידות בין ההליכים המשפטיים ובפרט בחוות הדעת הרפואיות בהליכים השונים; עקביות בהחלטות השיפוטיות ומניעת הכרעות סותרות; וכן יעילות דיונית וחסכון במשאבים (ראו בהקשר מעט שונה: ת"א (שלום קריות) 52854-07-14 פלוני נ' קפה דוד מסביב לשעון בע"מ, פסקות 10-14 (פורסם בנבו, 24.1.2018)).

...

נראה אפוא ששיקולים של מדיניות משפטית ויעילות דיונית תומכים אף הם במסקנה שאין להיעתר לבקשת המל"ל. הקביעה כי המל"ל מחויב לחוות דעת שניתנה בהליך קודם שלא היה צד לו, עלולה ליצור לעיתים תוצאה לא צודקת, שאף הזכות לחקירה נגדית לא יכולה לרפא.

המסקנה היא אפוא כי מקום שהתנהלה תביעת הניזוק כלפי המזיק ובית המשפט מינה מומחה רפואי מטעמו, חוות דעת זו תחייב את המל"ל בתביעתו הנפרדת לשיבוב נגד אותו מעוול, ומשכך אין להתיר לו להגיש חוות דעת מטעמו או להיעתר לבקשה למינוי מומחה מטעם בית המשפט.

בכפוף לקביעות שבגוף ההחלטה לגבי הזכויות הדיוניות שניתנות בידי המל"ל – הבקשה נדחית.

טענה בין היתר, כי קיימות שאלות הטעונות בירור עובדתי ומשפטי הן בנוגע לתחולת ההסכם נשוא התביעה על עניינינו והן באשר לסכום הנתבע, שכן, בתביעת שבוב זו ניכנס המל"ל לנעלי הנפגע ובתיק המתנהל בין הנפגע וכלל בבית משפט השלום בעפולה התאפשר לכלל לערוך בירור בנוגע לשאלת הקשר שבין הנכות ובין התאונה והקביעות שם משליכות על התביעה דנן.

בהחלטת בית משפט קמא מיום 10/4/18 נקבע: "לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה ובתגובה ובתשובה לה, אני סבורה כי דין בקשת הרשות להיתגונן להיתקבל באופן שכותרת כתב התביעה תימחק והתביעה תועבר למסלול הרגיל.

אמנם מדובר בתביעה מכוח הסכם אולם משעה שישנן ראיות לכאורה הסותרות את קביעת שעורי הנכויות שנקבעו במסגרת בדיקת הנפגע בועדות המל"ל, ומשעה שהמבקשת חולקת על שיעורי הנכויות שנקבעו, הרי ששוב לא ניתן לומר כי הנכות מוסכמת על כל המשתמע מכך.

...

לאחר עיון בטענות הצדדים הגעתי למסקנה ולפיה דין בקשת רשות הערעור להידחות מהנימוקים כדלקמן: א) בהתאם לצו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור) תשס"ט – 2009, לא ניתן להגיש בקשת רשות ערעור על החלטה ליתן רשות להתגונן.

לפיכך, כפי שכבר קבעתי בעניין זה ,דין הבר"ע להידחות על הסף .

לסיכום: א) לאור האמור לעיל, דין בקשת רשות הערעור להידחות.

במסגרת תביעה זו, ולאחר שהתקבלה בקשת הנתבעת להביא ראיות לסתור את קביעת המל"ל בענין שיעור נכותו של התובע, מונה על ידי בית המשפט מומחה בתחום הריאות, ד"ר מרדכי קרמר, שקבע בחוות דעתו כי לא מצא קשר סיבתי בין התאונה לבין הנכות ממנה סובל התובע וכי הוא סבל מהפרעות נשימתיות גם עובר לתאונה.

כפי שנקבע שם, "בית המשפט לא יבחן את תבונת חוות-הדעת מבחינת שיקול הדעת המקצועי של רופא המל"ל שערך אותה, ולא יאזין לטענות שתכליתן להצביע על טעות של רופא זה בהסקת המסקנות הרפואיות מן העובדות, הן במישור של דרגת הנכות והן במישור הקשר שלה אל תאונת הדרכים". יחד עם זאת, "יוודא בית המשפט כי חוות-הדעת של רופא המל"ל התייחסה לנפגע הנכון ולנתוני הבסיס שלו המשליכים על שאלת הקשר הסיבתי. דומה כי לא יהיה מי שיפקפק בכך שקביעה של רופא מטעם המל"ל בדבר קיומו של קשר סיבתי לא תוכל לעמוד אם וכאשר יתחוור למפרע כי אותו רופא בדק אדם מתחזה ולא את מי שאכן נפגע בתאונת הדרכים. אין שוני אמיתי בין מצב כזה לבין מצב בו ברור וגלוי על פני הדברים כי רופא המל"ל לא היה מודע לתעוד רפואי חד-משמעי בדבר קיומה טרם התאונה של הפגימה אשר בגינה הוכרה נכותו של הנפגע במל"ל. בשני המצבים, דבקותו של המל"ל בקביעת הרופא מטעמו גם לאחר שהתבררו לאשורן העובדות השומטות את הקרקע מתחת לאותה קביעה, עולה כדי עמידה בחוסר תום לב על זכות הנובעת מחוזה, בנגוד לסעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973, ובנגוד לחובת ההגינות המוטלת על המל"ל בהיותו רשות ציבורית". כפי שתיאר זאת כב' השופט ר' וינוגרד בת.א. (י-ם) 3019/04, הנזכר לעיל, "באותם מקרים בהם העובדות טופחות על פני המסתכל, או אז קמה החובה לתובע לבחון בשנית את קביעותיו מכוחה של חובת תום הלב החלה על צד לחוזה, כמו גם מכוחה של חובת תום הלב המוגברת המוחלת עליו כגוף צבורי", ובהמשך הוא מוסיף ומבאר: "כאשר העובדות אומרות (וליתר דיוק – זועקות) דרשני, מוטלת על התובע, כמתקשר פרטי ועל אחת כמה וכמה כגוף צבורי, החובה לברר את העובדות לאשורן". הפן המשפטי – השאלות הרלבנטיות בעת בירור תביעות שבוב הסכמיות כפי שצוין עוד בפתח הפרק המשפטי הכללי, תביעות שבוב הסכמיות של המל"ל הן בעיקרן תביעות חוזיות ולא תביעות בגין ניזקי גוף, ובמרכזן עומדות להכרעה שאלות מתחום דיני החוזים.

...

התביעה עניננו בתביעת שיבוב של המוסד לביטוח לאומי-התובע (להלן – המל"ל) בהתאם להסכם שנחתם בינו ובין הנתבעת בענין זה (להלן – ההסכם), בגין תשלומים ששילם וישלם התובע למי שנטען שנפגע בתאונת דרכים בעת שנסע ברכב שבוטח על ידי הנתבעת, תאונה שהוכרה גם כתאונת עבודה.

להשלמת התמונה אציין, כי מקובלת עלי גם טענת התובע לפיה ביטול הלכת "אבו סרייה" בהלכת "אלחבאנין" לא היה בה כדי לבטל את הלכת "אררט" בשאלה האם יש מקום להתחשב בקיצור תוחלת חייו של הנפגע במסגרת זכאות המל"ל לקבלת שיפוי בגין לגמוליו על פי ההסכם (בהקשר זה ראו לאחרונה את פסק הדין בת"א 2744-04-15 המוסד לביטוח לאומי נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ (3.12.17)).

מקובלת עלי גם טענת התובע, לפיו טיעונה של הנתבעת בענין זה אכן מהווה הרחבת חזית מצידה של הנתבעת וגם מטעם זה אין לקבלו.

סיכומם של דברים בקשות הנתבעת לזימון ד"ר מרדכי קרמר לעדות ולמינוי מומחה רפואי מטעם בית המשפט – נדחות.

הפוליסה מכסה חבות בגין נזק לצד ג' וכן הורחבה לכסוי תביעות שבוב של המל"ל (עמ' 5 לפוליסה).

קביעת שיעור הנכות תמיד היא בידי בית המשפט, אך בצד מושכל זה, אין לשכוח כי למומחה יתרון מכוח מומחיותו וניסיונו ובעניין זה נקבע לא אחת: "המומחה ממונה לחוות דעתו בעניינים מקצועיים שלבית המשפט אין המומחיות והידע המקצועי לגביהם" (אורי גורן ועופר דרורי: "עדויות מומחים- היבטים דיוניים ומהותיים" וכן ע"א 2099/08 עריית אשקלון נ' תשלו"ז השקעות והחזקות 2010 [פורסם בנבו]: "יחד עם זאת והגם שעדות מומחה, אינה שונה מכל עדות הבאה בפני בית המשפט, יש להניח כי משהחליט בית המשפט למנות מומחה מטעמו בכדי שיביא בפני בית המשפט נתונים מקצועיים רלוואנטיים להכרעה בסכסוך שבפניו, יאמץ הוא את מימצאי המומחה בהיעדר סיבה משמעותית ובולטת שלא לעשות כן". חוות דעתם של המומחים בתחום הנירולוגי והפסיכיאטרי מפורטות ומנומקות היטב ומשלא נסתרו, מצאתי לאמצן.

הסכום בתביעות אלו, נקבע לגופו, בהתייחס לאופי הפגיעה, לנתונים הסובייקטיביים של הנפגע, ימי אישפוז, הליך שקומו, גילו של הנפגע, מידת הכאב והסבל שחוה בעת הפגיעה ולאחריה, אורך תקופת האישפוז ואופי הטיפול הרפואי שנכפה עליו, וכן מידת השפעתה של הפגיעה על מהלך חייו [ע"א 2055/99 פלוני נ' הרב זאב, פ"ד נה(5) 241, 274 (2001)].

בהתאם לאמור יחושבו הפסדי שכרו של התובע כדלקמן: הפסדי שכר לעבר - לפי נתוני המל"ל היה התובע באי כושר במשך 15 חודשים ואח"כ נקבעה לו נכות זמנית של 80% לתקופה של 4 חודשים-עד 30.4.18.

בסעיף 328(א) לחוק הביטוח הלאומי, שכותרתו "זכות לתביעה" נקבע: "היה המקרה שחייב את המוסד לשלם גמלה לפי חוק זה משמש עילה גם לחייב צד שלישי לשלם פיצויים לאותו זכאי לפי פקודת הנזיקין, או לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975, רשאי המוסד או מעביד שאושר לכך לפי סעיף 343 לתבוע מאותו צד שלישי פיצוי על הגימלה ששלמו או שהם עתידים לשלמה...". "גמלה" מוגדרת בסעיף 1 לחוק הביטוח הלאומי: "כל טובת הנאה שהביטוח לפי חוק זה מעניק אותה, לרבות הטבה לפי הסכם שנערך לפי סעיף 9, הענקה לפי סעיף 387 וגמלה לפי פרק י"ב או פרק י"ג, ולמעט גמול והחזר הוצאות המשולמים לפי סעיף 17א;". הינה כי כן, הגדרת "גמלה" בחוק הביטוח הלאומי היא רחבה וכוללת כל טובת הנאה שהחוק (והתקנות מכוחו) מעניקות ולא מצאתי כל סייג ביחס לזכות התביעה בגין תגמולי השקום ששילם המל"ל. אם לא די באמור, ברי כי הנתבעות אינן יכולות לטעון מחד גיסא כי יש לנכות מסכום הפיצויים להם זכאי התובע, את כל תקבולי המל"ל, לרבות תגמולי השקום המקצועי בסך של 1,124,051 ₪ (ראה עמ' 17 לסיכומיהן) ואולם מאידך גיסא לטעון כי זכות השבוב אינה חלה על תגמולי השקום המקצועי הכלולים בסכום זה. מעת שנטען על ידן כי גם סכום זה בא בכלל הסכומים הראויים לנכוי מהפיצויים להם זכאי התובע, יש בכך כדי להוות הכרה בכך שמדובר בסכום שהמל"ל זכאי לקבלו במסגרת תביעת השבוב.

...

יחד עם זאת, בניגוד לנטען בסעיף 74 לסיכומי האחים פתחי, התובע לא הודה כי חתם על מסמך ההדרכה (נהפוך הוא, הוא העיד כי זה אינו אופן חתימתו בד"כ. הגם ממלא בהעדר עדות חליל, לא ברור כלל מה הוסבר לתובע) ובכל מקרה, מהעדויות הסתבר כאמור, כי לשלב אלומיניום אכן היה אחראי בשטח בשם דוד וראה בעניין זה הן את עדות סולימאן (עמ' 44 שורות 18-21 וכן עמ' 45 שורה 2-7), על כי את ההוראות לעבודה קיבלו מטעם דוד והן את עדות סוהיל (עמ' 51 שורות 24-25), אשר העיד אף הוא כי עובדיו: "הם פגשו אדם אחד באתר שקוראים לו דוד. דוד הוא מנהל העבודה של שלמה חכמון. מדובר באדם מבוגר שאחראי על כל ההרכבות. ממנו אנו מקבלים הנחיות איפה מתחילים, איפה מסיימים, איך מרכיבים, איזה יחידות דיור להתחיל להרכיב. אנו מקבלים ממנו הכל" ובעמ' 52 שורות 12-13: "כן. שלמה נתן לי את העבודה הזו מזמן. עשינו 2-3 בניינים ואז נהיינו בקשר עם בחור בשם דוד מטעם שלמה". אציין, כי אמנם חכמון העיד לפני סולימאן וסוהיל, אולם, ב"כ שלב אלומיניום לא עתר לאחר עדותם לאפשר לחכמון, שעדיין נכח באולם, להשלים עדותו.

אינני מקבלת טענה סתמית זו. עיון בתעודת עובד ציבור שצירף המל"ל מעלה כי התשלומים מתייחסים לתשלום בגין שיקום במסגרת הכשרה מקצועית-תשלומי טרום הכשרה להשלמת השכלה, לימודי בגרות ומכינה, הכל כחלק משיקומו המקצועי של התובע.

התביעה נגד הנתבעת 5 נדחית.

התביעה נגד נתבעת 5 נדחית.