תביעת שיבוב של המוסד לביטוח לאומי מכוח הסכם

מדובר בעמדה לגיטימית, ואין לקבל את טענתו של המוסד לביטוח לאומי, שלפיה הפשרה מול הנפגע (או מול תובעים בהליכים אחרים) – ללא הודאה בחבות – מהוה "הודאת בעל-דין" או מקימה "מעשה בית דין". למעשה, עמדת המוסד לביטוח לאומי היא לא רק שגויה אלא גם בלתי-רצויה, נוכח התמריץ השלילי שעלול לנבוע מעמדה כזו, בכל הנוגע לעריכת הסכמי פשרה בהליכים נזיקיים (ראו גם דבריו של השופט עמית ברע"א 8297/12 הפניקס הישראלי לביטוח בע"מ נ' המוסד לביטוח לאומי (16.7.2013); יוּער, כי באותו מקרה קבעו השופטים זילברטל ודנציגר, באימרת אגב, כי במקום שבו משלם המזיק לנפגע, בהסכם פשרה, פיצוי "בנוסף לגימלאות הביטוח הלאומי", הרי שעשוי המזיק להיות מושתק מלטעון במסגרת תביעת שבוב של המוסד, כי אין קשר סיבתי בין תשלום הגימלאות לבין הנכות שנגרמה בתאונה.

(ב) עדותו של הנפגע: קשיים וסתירות תביעתו של המוסד לביטוח לאומי היא תביעת סוברוגציה (תיחלוף), משמע "זכותו של המל"ל כלפי המזיק היא, מבחינה מהותית, זכותו של הניזוק עצמו, והיא עוברת לידי המל"ל מכוח הוראת סעיף 328 הנ"ל כדי סכום הגימלאות שמקבל הניזוק ושעתיד הוא לקבל בשל מקרה הנזיקין" (דנ"א 10114/03 המוסד לביטוח לאומי נ' "אררט" חברה לביטוח בע"מ, פ"ד ס(4) 132 (2006)).

...

יש לציין, כי אבן קיסר הבהירה בהסכם הפשרה גופו, וכן בדיון לפניי, כי הסכמתה לסיום ההליך מול הנפגע בפשרה נבעה ממגוון שיקולים (בהם שיקולים אנושיים), וכי היא עומדת על כל טענותיה בדבר היעדר חבות בנסיבות המקרה, ומבקשת לבררן במסגרת תביעת המוסד לביטוח לאומי (ראו גם החלטתי בפרוטוקול מיום 22.12.2022).

בענייננו, מצאתי גם אני למקד את הדיון בסוגיית הקשר הסיבתי, ולא להאריך בדברים בכל הנוגע ליסוד ההתרשלות (דומני שאין ספק בדבר קיומה של חובת זהירות של אבן קיסר כלפי מעבדי המשטחים שהיא מייצרת, ואין בידי לקבל את טענות הנתבעת שנועדו להדוף את מלוא החובות הקשורות לאזהרה ולהתגוננות מפני מחלת הסיליקוזיס אל כתפי המעסיקים והמדינה).

בדומה, גם לא מצאתי להיזקק לטענות נוספות שהעלתה הנתבעת, ובכלל זה לגבי תחולתו של סעיף 64(2) לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], התשכ"ג-1963, שעניינו מצבים שבהם "אשמו של אדם אחר הוא שהיה הסיבה המכרעת לנזק". סוף דבר תביעת רשלנות המושתתת על טיעון בדבר הפרה של חובת היידוע, האזהרה וההדרכה, תלויה – לשם הצלחתה – בהוכחת קיומו של קשר סיבתי בין הפרת החובה האמורה לבין התממשות הסיכון.

המסקנה שאליה הגעתי, לאחר שהאבק שקע והתמונה התבהרה, היא שבנסיבות הספציפיות של המקרה לא הוכח הקשר הסיבתי הנדרש לכינון האחריות הנזיקית.

לפיכך, דין תביעתו של המוסד לביטוח לאומי – להידחות.

ענייננו בתביעת שבוב שהוגשה ע"י המוסד לביטוח לאומי מכוח ההסכם רב השנים עם חברות הביטוח, בגין גמלאות ששולמו וישולמו בעתיד למר איתמר וייסנברג (להלן: "הנפגע") אשר נפגע ביום 6.2.08, בתאונת עבודה שהנה גם תאונת דרכים.

שכ"ט בשיעור של 15 % אליו עותר התובע, על אף כי הוא נפסק בלא מעט תביעות שבוב של המל"ל ואף משולם בהסכמי פשרה בהסכמת הצדדים, אינו יכול להוות נקודת מוצא, ודאי לא כאשר ההליך הסתיים בפשרה בשלבים מוקדמים.

...

אלא מאי? התובע מנסה לסמוך ידו על ההלכה בעיניין רע"א 5123/10 ילנה זטולובסקי נ' המוסד לביטוח לאומי, פורסם ביום 21.8.12 (להלן: "הילכת זטולובסקי"), בנימוק כי מקום בו הניזוק עצמו לא הגיש תביעה עצמאית כנגד המזיק, ומאחר והוא אינו בעל דין בתביעת השבוב של המל"ל, או אז רשאי המל"ל להתבסס על קביעת הנכות של הוועדה הרפואית מטעמו שאם לא תאמר כן, יהא המל"ל תלוי בשיתוף פעולה של הניזוק ובהסכמתו להעמיד עצמו לבדיקת מומחים רפואיים במסגרת תביעת השבוב של המל"ל, אשר הניזוק עצמו כלל לא צד לה, מה שעלול להכשיל את בירורה.

ודוק, בעמ' 12 לפסק הדין הוגדרה הסוגיה שעל הפרק בזו הלשון: " קביעת הנכויות הצריכות לחישוב יחס הנכויות בתביעת השיפוי של המוסד". על רקע שאלה זו, אשר הייתה הסוגיה שעמדה על המדוכה, נקבע בהמשך פסק הדין בסעיף 18: "...על רקע זה, נכון הוא כי במקרים בהם טרם נקבעו שעורי הנכויות במסגרת תביעתו של הניזוק, יקבע בית המשפט את שיעור הנכות הכוללת של הניזוק ואת שיעור נכותו כתוצאה מן התאונה, בהסתמך על קביעות הועדה הרפואית של המוסד; רק אם לא ניתן יהיה לחלץ נתונים אלה גם מקביעות המוסד, כי אז יקבעו הנכויות על-ידי מומחים מטעם בית המשפט שדן בתביעת השיפוי של המוסד (ראו את דעת המיעוט של השופטת י' וילנר בע"א (חי') 4921-07 הנ"ל)..." שלישית, בעיניין זוטולובסקי נדונה שאלת חילוץ ניכוי יחסי של גמלאות על רקע העילה החוזית מכח ההסכם ארוך השנים שבין המל"ל לחברות הביטוח, אשר נועד להסדיר את מערך היחסים בין הצדדים בכל הקשור ליישום הוראת סעיף 328 (א) לחוק הביטוח הלאומי, והנו עוסק אך ורק בתאונות דרכים בהן אין בעיה של כסוי בטוחי תקף (ראה בהילכת זוטולובסקי שם עמ' 9 לפסק הדין).

...

למקרא ההלכה בעניין זטולובסקי באתי למסקנה כי "אין הנדון דומה לראיה" וכי לא ניתן להקיש ממנה דין דומה לענייננו.

וראה בעניין זה בסעיפים 18-19 להלכת זוטולובסקי: "... הטעם העיקרי שהנחה את בתי המשפט השונים, באמצם את הכלל שלפיו במסגרת תביעה לפי ההסכם יש ליתן עדיפות לקביעות ועדות המוסד, הוא שמירה על התכליות העומדות בבסיס ההסכם – מניעת התדיינויות וחסכון במשאבים. נוכח הקושי עליו הצבענו לעיל, הנובע מכך שהניזוק אינו צד להליך בתביעה שבין המוסד לבין חברות הביטוח, הגענו, כאמור, למסקנה כי גם בתביעות המוסד לפי סעיף 328(א), כאשר טרם נקבעה הנכות היחסית במסגרת תביעתו של הניזוק, יקבע בית המשפט את שיעור הנכות הרפואית הנובעת מהתאונה ואת שיעור הנכות הכוללת, בהסתמכו על קביעות הוועדה הרפואית של המוסד. רק אם לא ניתן יהיה לחלץ נתונים אלה מקביעות המוסד לבדן, כי אז יקבעו הנכויות על-ידי מומחים מטעם בית המשפט. ניתן להניח, כי לפחות בחלק מן המקרים יוכלו המומחים להסתפק בחומר הרפואי הקיים, לצורך קביעת שני הפרמטרים הרלבנטיים (הנכות הכוללת ונכות הנובעת מן התאונה). עמדנו על הקשיים שעשויים להיות כרוכים בהפעלת סעיף 328(ב), בכל הנוגע להעמדת הנפגע לבדיקה רפואית, אולם אין לנו צורך, בענייננו, לקבוע מסמרות לגבי שימוש אפשרי אחר בהוראת הסעיף..."  דומה, אפוא, כי לא ניתן לנתק את הדברים שנקבעו בהלכת זטולובסקי מהקשרם קרי: בתביעת שיבוב של מל"ל בגין נכות כללית בה הנכות הרפואית הינה מעורבת קרי: כוללת הן נכויות עובר לתאונה והן כאלו שהוספו בגינה, חילוץ יחס הנכויות שישמש את הצדדים לצורך חישוב הניכוי היחסי של גמלאות המל"ל לפי הלכת עמר (רע"א 3953/01) יהיה לפי הנכויות הרפואיות שנקבעו בועדות הרפואיות של המל"ל, ובתנאי כי אין בנמצא חוות דעת של מומחים מטעם בית המשפט.

לאור כל האמור לעיל, לא מצאתי לנכון להיעתר לבקשת המוסד לביטוח לאומי להסתמך על קביעת הוועדות הרפואיות בעניינו של הנפגע.

לפניי תביעת שבוב מכוח הסכם, שהגיש המוסד לביטוח לאומי (להלן – התובע) נגד הפניקס חברה לביטוח בע"מ (להלן – הנתבעת).

היטיב להגדיר את המונח "רכב מעביד", כב' השופט ריבלין: "ההסכם רב השנים בין המוסד לביטוח לאומי לבין חברות הביטוח המסחרי ומסמך ההבנות שנילווה נסב על זכות השבוב של המוסד כלפי המבטחות בגין תגמולים ששילם לנפגעי תאונות דרכים; מיסמך ההבנות קובע, בין היתר, כי במקרים בהם אירעה התאונה ב"רכב המעביד", אין למוסד זכות שבוב כאמור.

...

מכל המקובץ, לא עלה בידי התובע להוכיח את תביעתו ודין התביעה להידחות.

סוף דבר אני מורה אפוא על דחיית התביעה.

התובע ישלם לנתבעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 10,000 ₪.

שאלת הנזק, הן בתביעה העיקרית והן בתביעת השבוב של המוסד לביטוח לאומי, הוסרה מעל פני הדרך זה מכבר, משהוברר כי הושגה הסכמה ביחס לסכום הפצוי שישולם בשתי התביעות.

בתנאי הסכם זה סוכם כי אקו תהיה אחראית לכל פגימה או נזק שייגרמו בתחומי המתקן, ובכלל זה לכל צד שלישי שהוא, והיא מתחייבת לשפות את החכ"ל ו/או המועצה בגין כל תביעה שתוגש נגדן מכוח היותן בעלות זכויות במקרקעין.

...

חריג נוסף שיש לבחון בפוליסת אלומה עניינו ב"אחריותו המקצועית של המבוטח או של כל אדם אחר בשירותו או מטעמו", וכן "יעוץ או תכנון שנעשו על ידי המבוטח או כל אדם שבשרותו או מטעמו". סבורני כי אין בחריג זה כדי לפגוע בכיסוי הביטוחי לאקו, שכן אף סעיף זה בפוליסת אלומה סותר כיסוי מפורש שניתן במסגרת הרשימה, כאמור, ואשר עניינו בסוג העסק המבוטח, הכולל במפורש גם פיקוח הנדסי וגם שירותים הנדסיים, כאשר למצער ביחס לשירותים הנדסיים שניתנו על ידי אקו, כבר קבעתי לעיל כי הם בגדר עיסוק המכוסה בפוליסה של הפניקס.

סיכום: אשר על כן, אני קובע כי שיעור אחריותה של אקו בקשר עם אירוע התאונה נאמד ב- 25%.

עוד אני קובע כי פוליסת הביטוח שהנפיקה "הפניקס" חברה לביטוח בע"מ, מכסה את אחריותה הנזיקית של אקו כלפי התובע בגין אירוע התאונה מושא התביעה.