תביעת שיבוב של המוסד לביטוח לאומי בגין תאונת דרכים שהיא גם תאונת עבודה

התאונה הוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי כפגיעה בעבודה והביטוח הלאומי טען בתביעתו כי, שילם לנפגע תגמולים בסך של 156,647 ₪, נכון למועד הגשת תביעת השבוב.

תביעת הנפגע, שגם היא התבררה לפניי, סולקה בהסכם פשרה שהוגש לתיק בית המשפט ביום 27/10/21, כאשר נותרה על הפרק תביעת המוסד לביטוח לאומי בה הצדדים חלוקים, בעיקר בשאלת חלוקת האחריות.

התובע נפגע בתאונת דרכים ביום 30.7.2016 במהלכה נפגע בכתף ימין.

הלכה פסוקה היא כי בתביעת השבוב של המל"ל אין להפחית אשמו התורם של הנפגע (ראו: ע"א 323/56 ברשקב נ' שירצקי, פ"ד יא 1429, 1438)).

...

ראשית, הגעתי למסקנה כי שרבט היא "מבצעת הבניה" כמשמעות מושג זה בתקנות.

לכן אני דוחה את טענת שרבט שיש לפסוק את התגמולים לפי קביעת המומחים מטעם בית המשפט.

התוצאה לאור האמור לעיל, אני מחייב את הנתבעות 1 – 2 לשלם לתובע סך של 62,659 ₪ (במעוגל לפי 40% X 156,647 ₪) בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 22/10/2019 (המועד בו הוגשה תביעת המל"ל) ועד התשלום המלא בפועל.

ככלל, לא יהא קושי לייחס את הגימלאות המשולמות על-ידי המל"ל לתאונה שארעה לניזוק, מקום בו מדובר בתאונת דרכים שהיא גם תאונת עבודה.

בהתאם לכך, נקבע אופן החישוב כדלקמן: בשלב ראשון, על בית המשפט לקבוע את שיעור הנכות שניגרם עקב התאונה ואת שיעור נכותו הכוללת של הניזוק; בשלב שני על בית המשפט לעמוד על היחס בין הנכויות; בשלב השלישי, יש להכפיל את היחס בין הנכויות בסכום התגמולים המשולמים על-ידי המל"ל. התוצאה שתתקבל היא, איפוא, הסכום שיש לנכות מן הפיצויים (ראו: עניין עמר, פסקה 11; פסק דינו של המשנה לנשיאה א' ריבלין בע"א 1093/07 בכר נ' פוקמן (2.7.2009) (בקשה לדיון נוסף בפסק דין זה נדחתה על-ידי הנשיאה ד' ביניש בדנ"א 7454/09 בכר נ' פוקמן (10.1.2010); עניין זטולובסקי, פסקה 13; ריבלין, 919-918, 924-923; לאופן החישוב בתביעת שבוב ראו: רע"א 4008/17 המוסד לביטוח לאומי נ' קרנית קרן לפצוי נפגעי תאונות דרכים, פסקה 2 (19.9.2017)).

בעיניין עמר נקבע כי דרך חישוב זו "מייתרת את הצורך להיתחקות אחרי השיקולים שעמדו ביסוד קביעת המוסד לביטוח לאומי – שיקולים שאינם דומים בהכרח לשיקולים הצריכים לקביעת החבות המזיקה; היא מייתרת את הצורך להוסיף היתייחסות חיצונית לקביעה הפנימית של המוסד לביטוח לאומי, בייחוד במקרים שבהם אין רופאי המוסד נדרשים כלל לבירור החלוקה שבין הנכות שהוסבה על ידי המזיק דהיום לבין הנכות שהייתה קיימת עובר למעשה הנזיקין" (שם, פסקה 11).

...

לפיכך, לטענת המבקשת, יש להיעתר לבקשתה ולדון בה כבערעור.

כפי שיובהר להלן, אין בידי לקבל את הגישה האמורה.

מן הכלל אל הפרט יישום הדברים על ענייננו מוליך למסקנה כי בצדק הורה בית המשפט המחוזי על ניכוי תגמולי המל"ל מן הפיצוי שנפסק לזכות המשיבה.

סוף דבר – הערעור נדחה.

בעקבות התאונה הגיש התובע תביעה למל"ל לתשלום דמי פגיעה, ובמסגרתה אושרה תביעתו לתקופה של 79 ימים מיום 11.02.2014 ועד ליום 30.04.2014 ושולמו לו דמי פגיעה בסכום של 30,179 ₪ (ר' מכתב מיום 03.09.14 בעמ' 66 לתיק מוצגים של התובע, וכן עמ' 6 ש' 17 – 18 לפרוט' מיום 22.02.23 ומכתב נוסף מיום 05.12.22).

מסגרת נורמאטיבית ההסדר הרלבנטי לענייננו מצוי בסעיף 330(ג) לחוק הביטוח הלאומי, ובעניין זה חלה הילכת אלגריסי שקבעה כי עובד הנוסע (או נוהג) ברכב המעביד שניפגע בתאונה שהיא גם תאונת עבודה, כי אז המל"ל אינו זכאי לחזור אל מבטחת הרכב, מאחר שרואים את המבטחת כעומדת בנעלי המעביד ולא כצד שלישי.

בפרשת פלוני בית המשפט ניתח והבהיר את ההסדר הרלבנטי ל"רכב בשירות מעביד" ואין לי אלה להפנות לדברים שנקבעו שם כמו גם להסבר המפורט ביחס להסדרים ולרציונלים הרלבאנטיים לענייננו: "ניזוק נפגע בתאונה. מסכום הפצוי שנפסק לניזוק, יש לנכות את תגמולי המל"ל. המל"ל מצדו זכאי לחזור למזיק בתביעת שבוב בגין התגמולים ששילם וישלם לניזוק עקב הפגיעה מושא התביעה. זכותו של המל"ל מעוגנת בסעיף 328 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן: חוק הביטוח הלאומי) (ראו והשוו: ע"א 7453/12 אלחבאנין נ' אברהם [פורסם בנבו] (9.9.2014)). הקושי נוצר מקום בו הנזק "נבלע" בתגמולי המל"ל, שאז אין לניזוק תמריץ להגיש את תביעתו.

] (ג) הגיש הזכאי לגימלה תביעה לפיצויים נגד הצד השלישי, ובאותה שעה לא הוגשה תביעת המוסד לפי סעיף 328(א), והזכאי לגימלה הודיע למוסד על הגשת תביעתו, יהא הזכאי לגימלה זכאי לפחות ל-25% מסך כל הפיצויים שנפסקו באותה תביעה.

זאת לנוכח הוראת סעיף 82(ג) לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: פקודת הנזיקין), הקובעת כי לא יראו את המעסיק כצד שלישי שהמל"ל רשאי לחזור אליו בתביעה" בפרשת פלוני גם אזכר בית המשפט את הילכת מנשה (ע"א 5584/01 עזבון המנוח שמואל מנשה ז"ל נ' אררט חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נח(4) 677 (2004)) שם נפסק כי במקרה שבו עובד נפגע בתאונת דרכים שהיא גם תאונת עבודה ומדובר ברכב שהמעביד שכר מחברת השכרה (כמו בעניינינו) כי אז המל"ל אינו רשאי לחזור אל המעביד ואל המבטחת שנכנסת בנעליו.

...

דיון והכרעה לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ואת חומר הראיות, מצאתי לקבוע כי התובע הוכיח שהנזק הנטען אכן התרחש כתוצאה מהתאונה מושא התביעה וזאת מהטעמים הבאים: ראשית אין מחלוקת כי התובע אכן נפגע באותה תאונת דרכים והמחלוקת מתמקדת בשאלה האם הפגיעה ביד שמאל נגרמה באותה תאונה.

סיכום ביניים – סכום הפיצוי שנפסק (28,250 ₪) נבלע בתגמולי המל"ל (30,179 ₪), ומשכך דין התביעה להדחות.

התוצאה: התביעה "נבלעת" בתגמולי המל"ל, ועל כן התביעה נדחית.

עם זאת בשים לב לשיקולים שפורטו לעיל והתנהלות הצדדים התובע ישלם לנתבעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד על הצד הנמוך בסך 2,500 ₪.

במבוא להסכם משנת 1978 צויין כך- "הואיל והמוסד משלם גמלאות לנפגעי תאונות דרכים בהתאם להוראות חוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) תשכ"ח- 1968... ובאותם מקרים בהם אחראית החברה לפצות את הנפגעים עצמם, או את הבאים בנעליהם היא גם עשויה להיות אחראית לפצות את המוסד לפי סעיף 150 לחוק ... והואיל: וברצון הצדדים לחסוך את ההיתדיינות בכל תביעה נפרדת, ולהמנע מניהול הליכים משפטיים ממושכים ויקרים, ולהסדיר מראש את זכות התביעה של המוסד כלפי החברה, לפי סעיף 150 לחוק " ואילו במבוא להסכם משנת 2015 צוין כי הוא מכיל את כלל ההסכמות שמקורן בהסכם 1978 ובלשונו - "1. מוסכם ומוצהר בזאת, כי ההסכם המקורי על נספחיו ומכתבי ההבהרות (להלן- "ההסכם הקודם") יחולו על הצדדים להסכם זה בכפוף לתנאים האמורים שלהלן:"

בפן העובדתי נוסיף ונציין את העובדות הבאות - בעקבות תאונת הדרכים, הנפגע לקה בארוע מוחי ביום 22.5.06, כשלושה ימים לאחר מועד התרחשותה.

מתוך שכך היתנהל הליך משפטי בין הנפגע למל"ל בבית הדין לעבודה בבאר שבע, ובסופו של יום הודיע המל"ל לבית הדין כי הוא מכיר בארוע מוחי של הנפגע כנובע מתאונת העבודה מיום 19.5.06, הוא מועד תאונת הדרכים, וניתן תוקף של פסק דין להודעת המל"ל ביום 17.8.14 (נספח 19 עמ' 123-124 לתגובת המל"ל לבקשה לסילוק על הסף).

המל"ל הבהיר כי תחילה כפר בחבותו, ודחה את תביעת הנפגע להכיר בארוע המוחי כתוצאה מתאונת עבודה, ורק לאחר שהוגשה חוות דעת מומחה בהליך בבית הדין לעבודה מצא להכיר בארוע כתאונת עבודה, או אז ניתן פסק דינו של בית הדין ביום 17.8.14 ובשלו החל המל"ל לשלם גמלאות לנפגע.

השאלה העיקרית העומדת להכרעה בנידון היא - האם תקופת ההתיישנות המיוחדת הקבועה בסעיף 328 (א1)(3) לחוק המל"ל, חלה גם בתביעת שבוב המוגשת על ידי המל"ל מכח הסכם עם חברות הביטוח? זכות השבוב של המל"ל סע' 328 (א) לחוק המל"ל קובע כדלקמן – " (א) היה המקרה שחייב את המוסד לשלם גמלה לפי חוק זה משמש עילה גם לחייב צד שלישי לשלם פיצויים לאותו זכאי לפי פקודת הנזיקין, או לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975, רשאי המוסד או מעביד שאושר לכך לפי סעיף 343 לתבוע מאותו צד שלישי פיצוי על הגימלה ששלמו או שהם עתידים לשלמה. החזיר מעביד למוסד את הסכום ששילם המוסד לפי הוראות סעיף 94, או שילם מעביד לעובד דמי פגיעה בעד תקופת הזכאות הראשונה לפי הוראות אותו סעיף, רשאי המוסד או המעביד, לתבוע מאותו צד שלישי פיצוי בעד הסכום שהוחזר למוסד או ששולם לעובד בידי המעביד כאמור." סעיף 328 לחוק המל"ל, הוא למעשה מקבילו של סעיף 150 לחוק הביטוח לאומי [נוסח משולב], תשכ"ח-1968 אשר בוטל והוחלף בחוק הקיים, ובלשונו - " (א) היה המקרה שחייב את המוסד לשלם גימלה לפי חוק זה משמש עילה גם לחייב צד שלישי לשלם פיצויים לאותו זכאי לפי פקודת הנזיקין [ נוסח חדש], רשאי המוסד או מעביד שאושר לכך לפי סעיף 162 לתבוע מאותו צד שלישי פיצוי על הגמלה ששלמו או שהם עתידים לשלמה". סעיף 328 לחוק, קובע, איפוא, את זכותו של המל"ל להגיש תביעת תיחלוף, הנגזרת מתביעת הנפגע, כנגד המזיק, להשבת הסכומים אשר שילם או ישלם המל"ל לנפגע כתוצאה מהתאונה, כאשר המל"ל נחשב כמי שניכנס בנעליו של הנפגע, אשר זכאי להפרע מהמזיק עד לגובה חבותו של המזיק כלפי הנפגע (ע"א 1577/97 המוסד לביטוח לאומי נ' עמית, (2001) (להלן- עניין עמית)).

...

ואילו בסעיף הוראת המעבר של תיקון 146 נכתב "תחילתו של 328(א1) לחוק הביטוח הלאומי כנוסחו בסעיף 56(4) לחוק זה, ביום כ"ט בטבת התשע"ד (1 בינואר 2014), והוא יחול על ביצוע ניכוי, או על ניכוי שמבטח או צד שלישי מבוטח היו רשאים לנכות כאמור באותו סעיף, מאותו מועד ואילך... דברי המחוקק ברורים ופשוטים ואינם מחייבים פרשנות. נקבעה הוראת מעבר שמאפשרת כפשוטה ללא הגבלה להפעיל את התיקון על כל ניכוי שנעשה לאחר יום 1.1.2016 ואילך. חקיקה רטרוספקטיבית מובהקת ומפורשת...אמנם לא מצאנו התייחסות מפורשת לסוגיית תביעות שהתיישנו קודם לתיקון, אך הניכוי שלהם נעשה לאחר התיקון, אולם מצאנו החלה רטרוספקטיבית ברורה הכוללת "כל ניכוי" שנעשה לאחר 1.1.2016.

לסברתי, הוראת סעיף 328(א1)(3) לחוק הקובעת תקופת התיישנות מיוחדת, חלה גם בנדון, עת מדובר בתביעת המל"ל מכח הסכם, מסקנה המתחייבת לסברתי הן מלשון הסעיף, הן מתכלית התיקונים שבוצעו בו, והן ממהותו ותכליתו של ההסכם בין המל"ל למבטחות.

מכלל האמור – הבקשה נדחית.

רקע ביום 26.2.13 נפגע מר מ. (להלן: "הנפגע") בתאונת דרכים שהיא גם תאונת עבודה ונגרמו לו ניזקי גוף שונים (להלן: "תאונה").

נקבע, כי תביעת ההשבה מוגבלת אך לתגמולים ששולמו בגין תאונת הדרכים, זאת עולה ממהות ההסכם הגיונו ולשונו.

במקרים אלו, הגימלאות קשורות בקשר ישיר לתאונה ולמל"ל עומדת זכות שבוב בגין מלוא התגמולים – אף אם נקבע כי קביעת המל"ל נסתרה או כי הנכות בשיעור נמוך יותר או כי רק חלק מן הנכות נגרם בשל התאונה.

ככלל, בתביעות שבוב של המל"ל כנגד המבטחות לפי הסכם יש ליתן לקביעת הועדות תוקף מחייב, וזאת על מנת לשמור על התכליות העומדות בבסיס ההסכם – מניעת התדיינויות וחיסכון במשאבים.

קל וחומר לא בדרך של ניסיון לסתור את קביעת המשיב בשלב מאוחר בהליך ותוך שהוי ניכר בהעלאת הסוגיה (ראה גם: רע"א 805/06 המוסד לביטוח לאומי נ' קרנית-קרן לפצויי נפגעי תאונות דרכים (נבו 29.3.2009)).

...

כן טען המשיב, כי אין לאפשר למבקשת להתנער מההסכם באופן של הבאת ראיות לסתור, בדרך זו ממילא מנועה מלפעול בהליך דנן, אף אם סברה כי נפלה טעות בשק"ד. לא מדובר במקרה חריג או קיצוני של הצגת מסמכים מזויפים או מעשה מרמה.

נוכח כל האמור, עותרת המבקשת לביטול החלטת בית משפט קמא הנשענת על עניין פרוצדורלי באשר היא שגויה, אינה מאוזנת ומהווה פגיעה בזכותה המהותית של המבקשת.

אף בהנחה כי נדרש חילוץ נכויות, כפי שפורט לעיל, גם העמדת החלטות המשיב לשבט אינן מובילות לכלל מסקנה לפיה יש מקום למינוי המומחה המבוקש.

באשר למינוי המבוקש בשאלת קיצור תוחלת החיים, בד"נ 10114/03 המוסד לביטוח לאומי נ' "אררט" חברה לביטוח בע"מ ואח', פ"ד ס(4) 132 (2006), אליו הפנו הצדדים, נפסק כי אין נפקות להיקף השיפוי שזכאי לו המל"ל מכוח ההסכם עם חברות הביטוח, מקום בו קוצרה תוחלת חייו של הנפגע המקבל תגמולים מהמל"ל. זאת גם כאשר קיימת אינדיקציה ברורה בעניין קיצור תוחלת החיים ואף במקרה בו הסכימו הצדדים לעניין זה. המורם מהמקובץ, הוא שבקשת רשות הערעור, נדחית.