תביעת שיבוב סוברוגציה תחלוף של צד ג

רקע עובדתי ודיוני לפניי תביעת תיחלוף (שבוב), בסדר דין מהיר, לתשלום סך של 39,419 ₪, שעילתה ניזקי רכוש שנגרמו, על פי הנטען, לרכב התובעת, בעטיה של תאונת דרכים מיום 7.8.16 (להלן: "התאונה").

הנתבע 1 היה מי שנהג ברכב מ.ר. 80-880-25 במועד התאונה, והנתבעת 2 הייתה מבטחת רכב זה בביטוח אחריות לניזקי צד ג' (להלן: "רכב הנתבעים").

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים בעניינים שבמחלוקת ועיינתי במסמכים שהוגשו, נחה דעתי כי דין התביעה להדחות, מהנימוקים המובאים להלן: הנני סבורה, כי הגם שדבק אשם בנהיגת הנתבע 1, אשמו של נהג רכב התובעת הוא הסיבה המכרעת לגרימת הנזק לרכב התובעת (ראו הוראת סעיף 64(2) לפקודת הנזיקין [נוסח חדש]).

...

המסקנה המתבקשת מניתוח כלל הראיות היא כי עצם העמדת רכב התובעת בשול השמאלי על פני נתוניו, ובמשך פרק זמן לא קצר, הצבת אמצעי אזהרה באופן בלתי תקני, העלה עשרות מונים את הסיכויים לקרות התאונה, אשר התרחשה בפועל, ואשר רק בנס לא הפכה להיות תאונה קטלנית.

בסיכומו של דבר, התובעת באה בנעליה של מבוטחתה עת האחרונה קיבלה את תגמולי הביטוח מהראשונה.

התביעה נדחית, ללא צו להוצאות, למעט שכר העדים, בו תישא התובעת.

זכות התיחלוף קמה למבטח כלפי צד ג' בהתקיים שלושה תנאים: האחד, התגבשות חבות מכוח חוזה של המבטח כלפי המבוטח בהתאם לתנאי פוליסה ברת תוקף; השני, תשלום תגמולי ביטוח בפועל למבוטח מכוח החבות; השלישי, קיום זכות המבוטח כלפי צד ג' בגין פיצוי בשל ארוע הביטוח (ראו למשל, ע"א 685/81 ליסנסס וג'נרל חברה לביטוח בע"מ נ' בורכרד ליינס בע"מ, פ"ד לח(3) 429,421 (1984).

ג'י ישראל חברה לביטוח בע"מ נ' תום סלע (ניתן ביום 30.5.11) נקבע כי במקרה ופנה המבוטח לחברת הביטוח שלו, קיבל תגמולים לפי פוליסת ביטוח, לאחר שקבל את הפצוי או כל חלק ממנו, תמורת חתימה על כתב ויתור וסלוק כלפי המזיק, תימצא המבטחת את עצמה במצב כמי שנשללה לה זכות תביעת שבוב כלפי המזיק.

...

על מהותה של זכות התחלוף עמד בית משפט העליון ברע"א 7817/99 אבנר איגוד לביטוח נפגעי רכב בע"מ נ' קופת חולים מכבי, פ"ד נז(3) 49, 62-63 (2003), בציינו: "תחלוף הינו החלפתו של אדם על ידי אחר בהקשר של טענה, תביעה או זכות משפטית, כך שהמחליף יורש את זכותו של המעביר על כל מרכיביה... באופן בסיסי מדובר בהעברה של זכויות משפטיות מצד אחד לאחר, כך שהנעבר בא בנעליו של המעביר. תחלוף מלא משמעותו החלפה מלאה באופן השולל אפשרות שגם המעביר וגם הנעבר יחזיקו בו זמנית באותה זכות. תחלוף מכוח דין – להבדיל מתחלוף הסכמי- הינו העברת זכויותיו של אחד לאחר, הנקבעת בדין". לאחר ניתוח מכלול חומר הראיות והעדויות, אני סבורה, כי לתובעת לא עומדת עילת תביעה כנגד הנתבע, משום שלמבוטחת התובעת לא קיימת זכות לפיצוי מאת הנתבע, בשל נזקי הרכוש שנגרמו לרכב התובעת בתאונה, לאור ההסכם מיום 24.6.12, הממצה את טענותיה כנגד הנתבע.

מכל אלה, אני קובעת כי יש בהסכם מיום 24.6.13 כדי לחסום את דרכה של תביעת התובעת שבפניי.

על התובעת לפעול, ככל שתחפוץ בכך, בהתאם לקבוע בהוראת סעיף 62(ג) לחוק, המורה לאמור: "קיבל המבוטח מן האדם השלישי פיצוי או שיפוי שהיה מגיע למבטח לפי סעיף זה, עליו להעבירו למבטח; עשה פשרה, ויתור או פעולה אחרת הפוגעת בזכות שעברה למבטח, עליו לפצותו בשל כך". התוצאה אני דוחה את התביעה.

בטרם אדון בפרשנות ההרחבה ובטול סייג תביעות השבוב של המל"ל, אסיר מדרכנו את תהייתה של מנורה המועלית בסעיף 3 לסיכומיה ואבהיר, כי אין כל מניעה כי הניזוק, בכל הנוגע ליחסיו עם תדהר, יוגדר כ"צד שלישי" בפוליסה שהוצאה על ידי חב' כלל ואילו בפוליסה שהוצאה על ידי מנורה הוא יוגדר כ"עובד".

היות שהמדובר בהסכמות של צדדים שנתון להם חופש היתקשרות ועיצוב של החוזה (תחת המיגבלות המקובלות בשיטתנו המשפטית, ובפרט – המיגבלות המוטלות על הסכמי ביטוח, וראו גם דברינו בע"א 11081/02 דולב חברה לביטוח בע"מ נ' קדוש (טרם פורסם, ניתן ביום 25.6.2007)), נדמה כי אין בעייתיות בכך שאותו אדם יוגדר כ"עובד" בפוליסה אחת, וכ"צד שלישי" בפוליסה אחרת, כפי שאין כל בעיה שכל אחת מן הפוליסות תגדיר את המונח "עובד", לצרכי הכסוי הבטוחי שהיא מעניקה, באופן שונה.

...

אם נאמר כי הפוליסה נועדה לכסות רק את חבותו של מי שמוגדר כמעביד לפי דיני העבודה והביטוח הלאומי, הרי שלא היה כל צורך בביטול הסייג בדבר תביעות השיבוב, שכן וכידוע, למל"ל אין זכות חזרה אל "מעביד". לאור ביטול הסייג האמור, דומה כי פוליסת הביטוח מכסה את מזמיני העבודה גם בתביעות השיבוב של המל"ל. פרשנותה של מנורה לביטול אותו סייג, אינה מקובלת עלי.

לסיכום אני מחייבת את הנתבעות, באמצעות הנתבעת 2, לשלם לתובע את הסך של 161,278 ₪ (כסכום הכולל הוצאות משפט ושכר טרחת דין).

כמו כן אני מקבלת את ההודעה כנגד צד ג' ומחייבת אותה לשפות את הנתבעת 2 במלוא הסכום הנ"ל. צד ג' תשלום את הסכום הנ"ל בתוך 30 ימים מיום מסירת ההודעה על ביצוע התשלום לתובע, אחרת יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כדין מאותו יום ועד התשלום המלא בפועל.

עוד נטען, כי נכון הוא שתביעת השבוב של המל"ל תתברר יחד עם תביעת הנזיקין של התובע, שכן שתי התביעות נובעות מאותה תאונה, מדובר באותם צדדים וממילא יבקשו המשיבים לנכות את תגמולי המל"ל מסך הפיצויים בו יחויבו.

צודקת, איפוא, המשיבה (צד ג' 5) בטענתה כי בסופו של יום, נפסק באותה פרשה שאין בהגשת בקשת התיקון כדי לעצור את מועד ההתיישנות ולפיכך נקבע שם כי תביעת המל"ל היתיישנה; עם זאת, באותה פרשה, על נסיבותיה הספציפיות, כבר ניתנה החלטה בבקשת התיקון ונקבע מתוה זמנים ברור להגשת כתב תביעה מתוקן.

...

בקשת המל"ל הוגשה לפני תום תקופת ההתיישנות ובית המשפט אף נעתר לה ביום 4.9.08, תוך שנקבע כי על המל"ל להגיש כתב תביעה מתוקן עד ליום 19.9.08.

למעלה מן הצורך אציין, בתמצית, כי אין בידי לקבל את טענת המל"ל לפיה המשיבים הפרו את חובתם לדווח למל"ל על ההליכים בתיק, בהתאם להוראת סעיף 328(א1) לחוק.

מעיון בטופס עולה כי התובע הצהיר על כוונה כללית להגיש תביעה בעתיד ואף מסר פרטים של עורך-דין, שלא טיפל בסופו של דבר בתביעתו.

על התובעת מוטל הנטל להוכיח את יסודות התיחלוף- "שלושה הם התנאים הדרושים לשם הקמת זכות התיחלוף של המבטח כלפי הצד השלישי: התגבשות חבות חוזית של המבטח כלפי המבוטח על-פי תנאיה של פוליסה בת-תוקף; תשלום בפועל של תגמולי הביטוח למבוטח מכוח חבות זו; קיומה של זכות בידי המבוטח כלפי צד שלישי לפצוי או לשיפוי בשל מקרה הביטוח". ירון אליאס.

דיני ביטוח, מהדורה שנייה, 2009, פסקה 25.6, בעמוד 1089; "מבטח המגיש תביעת תיחלוף נגד צד שלישי נידרש להוכיח את התגבשות יסודות התיחלוף"; שם, בעמוד 1103; פורסם במאגר "נבו" (ספרות).

...

אקדים ואציין כי לאחר שעיינתי ובחנתי את כל אשר הובא בפני, מצאתי לנכון להורות על דחיית התביעה שהגישה התובעת, וזאת מהטעם שהתובעת לא הרימה את נטל ההוכחה ונטל הראיה הראשוני המוטלים עליה בכל העניינים הצריכים לתביעת תחלוף, מהטעמים שיפורטו להלן.

באשר לאחריות הנטענת כנגד הנתבעת 1 לגבי גרימת התאונה, נראה לי כי יש ממש בטענות אלה, מהטעם שהנתבעת 1 נסעה אחרי רכבה של הגב' עדי בוחבוט, מעדותה של הנתבעת 1 עולה כי מהירות הנסיעה הייתה איטית, הנתבעת 1 פגעה ברכב שלפניה מאחור, ומהנתונים שבפני, לרבות עדותה כי הינה אשמה בתאונה (פר', ע' 9, ש' 24), עולה המסקנה כי לא שמרה על מרחק סביר מהרכב שלפניה, ולא נקטה בזהירות סבירה, ולפיכך גרמה לתאונת הדרכים.

לאור האמור לעיל, הנני מורה על דחייתה של התביעה שהוגשה על ידי התובעת, וכפועל יוצא מכך על דחיית ההודעה כנגד "מנורה". בשים לב לתוצאה שהגעתי אליה, התובעת תישא בשכר טרחתו של ב"כ הנתבעים, בסכום כולל של 2,340 ₪, וזאת בתוך 30 יום ממועד מתן פסק הדין.

בנסיבות העניין, ולאחר שבחנתי את טענות הנתבעים ו"מנורה" לגבי תחולת הכיסוי הביטוחי הנטען כלפי "מנורה" על רכב הנתבעת 2, והגם שלא נדרשתי לעניין זה לגופו של עניין, לא ראיתי לנכון לחייב את מי מהצדדים בתשלום שכר טרחתו של ב"כ "מנורה". המזכירות מתבקשת לשלוח את פסק הדין לבאי כוח הצדדים ולסגור את התיק.