תביעת שיבוב להשבת תגמולי ביטוח בגין נזקי גז

לפניי תביעת שבוב להשבת תגמולי ביטוח בסך של 44,017 ₪, ששולמו על ידי התובעת למבוטחיה בגין ניזקי רכוש שנגרמו בדירתם כתוצאה מדליפת גז מכיריים שתוקנו על ידי הנתבע.

...

לאחר שעיינתי במראי המקום הרלוואנטיים סבורני שגם הפעם אין המדובר בסתירה.

סוף דבר נוכח כל האמור לעיל, אני מחייב את הנתבע לשלם לתובעת סך של 33,313 ₪.

עוד אני מחייב את הנתבע לשלם לתובעת הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך של 4,000 ₪.

על המדוכה עומדת שאלת חיוב הנתבעת 2, חברת ליסינג והבעלים של רכב הנתבעת בפצוי בגין ניזקי רכוש של רכב התובע, לאור טענת הנתבעת 2 כי הנהגים המעורבים הינם בני זוג וסביר שיכלי הרכב המעורבים הם רכוש משותף ובהתאם להוראות סעיף 62(ד) לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981 ולפוליסה התקנית אין "כסוי בטוחי" לתאונה אצל התובעת 1, אשר פעלה כ"מתנדבת" בתשלום תגמולי הביטוח בגין ניזקי רכב התובע ואין לה זכות תיחלוף כלפי הנתבעת 2 בגין הפצוי ששילמה.

הראציונאל לשלילת זכות החזרה של מבטח הניזוק למזיק שהוא בן מישפחה של המבוטח הניזוק, כדברי בית המשפט בעיניין ע"א 15488-10-15 שירביט חברה לביטוח בע"מ נ' יונס (7.6.2016) (להלן: "עניין יונס") הוא מניעת פגיעה בקשר והתא המשפחתי עקב תביעה שכזו.

בעיניין ע"א (ת"א) 2372/03 סהר נ' הפניקס (31.7.2005) קובע בית המשפט לגבי הגשת תביעת תיחלוף כנגד מבטח של מזיק, בנו של הניזוק, כדלקמן: "אף אני סבורה כי המערערת אינה יכולה לחסות תחת כנפי ההגנה שפרש המחוקק על בן משפחתו של הניזוק, שנועדה למנוע אפשרות של הגשת תביעת תיחלוף ישירה נגד בן מישפחה או עובד "שמבוטח סביר לא היה תובע ממנו פיצוי או שיפוי", אך אין צורך בתחכום פרשני מיוחד כדי להסיק שהגדרה זו אינה חלה על חברת הביטוח המבטחת את בן המשפחה".

בכך אין לגרוע מגירסת הנתבעת 1 לאופן היתרחשות התאונה - לפיה במהלך ניסיון חנייה מאחורי רכב התובע, לחצה הנתבעת 1 על דוושת הגז, במום על הבלם ורכב הנתבעת פגע ברכב התובע - גרסה שהייתה אחידה עקבית בעדות הנתבעת 1 ובגרסתה הראשונית בטופס ההודעה, ואף נתמכת בגירסה שמסר התובע בטופס ההודעה וכן במוקדי הנזק ברכב התובע (פגוש אחורי).

...

תביעת ההפסדים של התובע 2 בגין השתתפות עצמית בשל הפעלת הפוליסה נתמכת באישור הפסדים שצורף לכתב התביעה, ולא נסתר ואותה אני מקבלת.

סוף דבר לאור כל האמור התביעה מתקבלת כנגד שתי הנתבעות.

כן ישלמו הנתבעות, יחד ולחוד, אגרת משפט ושכר טרחת עורכי דין הוצאות משפט בסך של 4,000 ₪.

הגז התגלה כמזוהם ועקב כך נגרמו לקוקה-קולה נזקים שאותם תבעה ממכתשים.

בשנת 2012 גובש הסכם פשרה במסגרתו התחייבה המשיבה 2 (להלן: AIG), בכובעה כמבטחת של מכתשים, לשלם לקוקה-קולה סך של 23,000,000 ₪ בגין הנזק שנטען שניגרם לה עקב הזיהום.

עוד נטען, כי יש להותיר את מכתשים כצד בהליך נוכח עילות התביעה העצמאיות שיש למקסימה נגדה; בשל היריבות בין מכתשים ל-AIG, ועל מנת שניתן יהיה להשיב את תגמולי הביטוח ל-AIG; וכן על מנת שניתן יהיה למנוע התדיינויות נוספות בנושא.

לעומת זאת, במסגרת הודעת צד שלישי למכתשים, הרי שמכתשים, כמו כל ניזוק רגיל, תצטרך להוכיח מה הנזק שניגרם לקוקה-קולה, וכך יתאפשר למקסימה, לגישתה, להוכיח כי הנזק שניגרם לקוקה-קולה היה נמוך יותר, ובמקרה כאמור, היא תהיה זכאית לשיפוי ממכתשים, בגובה ההפרש בין תביעת השבוב של AIG לעומת הנזק שניגרם בפועל לקוקה-קולה.

...

אקדים ואומר כי ברגיל, מידת התערבות בהחלטה הדוחה בקשה לסילוק על הסף היא מצומצמת ושמורה למקרים חריגים (ראו החלטתי ברע"א 1926/16 צוריאל נ' מורד, פסקה 3 (29.3.2016) (להלן: עניין מורד); [רע"א 661/17 ‏]אלמשרק חברה לביטוח בע"מ נ' אלסנדוק (הקרן) אלפלסטיני לפיצוי נפגעי תאונות דרכים, בפסקה 4 (‏16.2.2017); רע"א 60/19 כלל מוצרי בטון בע"מ נ' אזורים חברה להשקעות בפיתוח ובנין בע"מ, פסקה 6 (‏12.2.2019)).

ובכלל, אם וככל שמקסימה תחזור על מכתשים, מכתשים תחזור על AIG כמבטחתה, ואין לדבר סוף.

סוף דבר, שאמליץ לחברי לקבל את הערעור ולהורות על מחיקת הודעת צד ג' כנגד מכתשים.

לפני תביעה לקבלת תגמולי ביטוח מכוח פוליסת ביטוח שערכו התובעים אצל הנתבעת.

טענות התובעים בתמצית הנזק שניגרם לדירה מכוסה בפוליסת הביטוח ובתנאים הכלליים ואין בנמצא חריג הפוטר אותה מתשלום וזאת לאור האמור בהגדרות הפוליסה ובתנאים הכלליים לה. הנתבעת לא פעלה בדרך מקובלת כנגד גורמים אחרים כגון קבלן, בתביעת שבוב, ועל כן אין מקום לטעון כי התובעים אינם זכאים להפעיל את הפוליסה.

הנתבעת שלחה מהנדס מטעמה לבית התובעים, אילן אליהו, אשר קבע בחוות דעתו מיום 6/4/14, כי הסיבות לקרות הנזק הן כדלקמן: "שקיעת אדמה מתחת לשבילים ורחבות מרוצפות. השקיעה נובעת מחוסר ביסוס מתאים מתחת לשבילים...שקיעת קרקע מתחת לקירות מיסתור אשפה וגז. השקיעה נובעת מחוסר ביסוס מתאים מתחת לקירות. בחזית הבית ניבנתה ערוגה בצמוד לקירות הבית, לערוגה זו מתנקזים מי גשמים מגג המבנה ע"י מרזב, מי גשמים ישירים ומי גשמים מחזית המבנה. המים מתנקזים וחותרים תחת הקרקע וגרמו לשקיעה. זהו ליקוי יסודי ובסיסי במבנה... ניצפו גשמות נוספות שנשפכות באופן חופשי לגינה ללא אפשרות סילוק המים אל מחוץ לשטחי המיגרש. מי הגשמים מתועדים לחלחל לאדמה. שקיעת הקרקע בין הקיר התומך לבריכה נובעת מבצוע לקוי של שכבות המילוי שבין הקיר התומך לבין דופן הבריכה."( סעיפים 4.1-4.4 לחוות הדעת ).

בסיום חקירתו נישאל המומחה על ידי ב"כ הנתבעת מדוע קבע פיצוי של 50% אם נקבע בחוות דעתו באופן חד משמעי כי הריצוף שקע בשל ביסוס לא תקני והשיב "אני בעצם לא יכול לקבוע חד משמעית שאין השפעה של הגשם החזק של השקיעה שגרמה ליותר שקיעה שהחריפה את הנזק ולכן אני בא ואומר 50%, זה לא יכול להיות חד משמעית לפה ולפה. ש. אתה אומר שבכל זאת הנזק היה מתרחש אבל הגשמים החריפו את זה. ת. נכון". (שם בעמ' 23 ש' 19) בהליך אזרחי, דרך המלך להוכחת הסיבה לנזק, לחישוב שיעור הנזק וגובה הפיצויים היא בחינת חומר הראיות ועמידה ברף הראייתי הנידרש לקבלת התביעה - הוכחה על פי מאזן הסתברויות.

...

טענות הנתבעים בתמצית יש לדחות את התביעה נוכח העובדה כי האירוע נשוא התובענה הנו ליקויי בניה בביתם של התובעים, אירוע אשר אינו מכוסה בפוליסת הביטוח של הנתבעת, בהינתן כי הפוליסה מכסה רשימת סיכונים סגורה אשר גורם הנזק העיקרי- ליקוי במבנה, אינו נכלל בה. כמו-כן, לא היתה כל חובה על הנתבעת לבדוק את המבנה ערב הקמת הפוליסה.

בנוסף מצאתי להבהיר כי לא נמצא בסיס לטענה כי בהתנהלות התובעים היה דבר כדי לעכב או להכשיל את הנתבעת בבירור חבותה כדין בעת הרלוונטית לתובענה ולפיכך נדחית טענה זו. סכום הפיצוי, 51,050 ₪, ישולם בתוך 30 יום ויישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד הגשת התובענה ועד למועד התשלום בפועל.

לפניי תביעת תיחלוף בנוגע לתגמולים ששילמה חברת ביטוח למבוטחה בגין ניזקי שריפה שאירעה בעיסקו.

לטענת מגדל היא נשאה בעלות הנזקים שנגרמו למכון, בנכוי סכום ההישתתפות העצמית של המבוטח, בסך של 84,823 ₪, וכן נשאה בעלות שכר טירחתו של השמאי והמומחה מטעמה, ובסה"כ נשאה מגדל לטענתה בסך של 91,626 ₪, סכום אותו היא טוענת שעל עדין להשיב לה. עדין מכחישה כי התרשלה בתכנון או התקנת לוח החשמל וטוענת כי אין לייחס לה כל אחריות או קשר לשריפה שאירעה.

והשוו לת"א (שלום-חי') 12962/04‏‏ מגדל חברה לביטוח בע"מ נ' חברת החשמל לישראל בע''מ (פורסם בנבו 1.6.2009), שם נדון ארוע של שריפה ונקבע כי מאחר ובין מועד הגדלת החיבור על ידי הנתבעת (חברת החשמל) לבין השריפה, ביצעה התובעת החלפה של המפסק הראשי בלוח, ועל כן לנתבעת לא הייתה שליטה מלאה בלוח כנדרש בסעיף 41 לפקודת הנזיקין, וכן לת"א (שלום-חי') 13728/03 ‏מגדל חברה לביטוח בע"מ נ' אל-עד מהנדסים (תעשיות בע"מ)‏ (פורסם בנבו 4.5.2010), שם נדון מקרה של שריפה שפרצה מתנור, ונאמרו ביחס להתקיימותו של התנאי השני הדברים הבאים: "אף התנאי השני, לפיו הנזק נגרם על-ידי נכס שלנתבעות ... היתה שליטה מלאה עליו, אינו מיתקיים במקרה דנן. אמנם נכון, שתי אלה סיפקו והתקינו את התנור ואת צובר הגז אצל חב' כרום ניקל, אולם מכאן ועד לטענה כי גם לאחר מכן היתה לכל אחת מהן שליטה מלאה על המתקן אשר סיפקה והתקינה, הדרך ארוכה. די לעניין זה להפנות לכך כי חב' כרום ניקל הכניסה שינויים/שכלולים לתנור כך שהוא יופעל באופן אוטומאטי באמצעות הוראה ממוחשבת וכן חיברה את התנור לרשת החשמל, וכל אלה בוצעו על-ידי בעלי מיקצוע אחרים ..." (ההדגשות אינן במקור).

...

אני מוצאת לייחס למסקנות הדו"ח שהגישו נציגי הכבאות (ת/2), כמו גם לעדותם, מהימנות רבה, ועל כן אני מקבלת את עמדתם של נציגי הכבאות על פני העמדה שהציג מר סלוצקי מטעם מגדל.

לכן, לא שוכנעתי כי מקור השריפה בלוח החשמל (לאור העדויות של עדי התביעה עצמה) ומעבר לכך - לא שוכנעתי שהוכחה פעולה רשלנית מצד עדין (בין אם אי-הידוק, בין אם תכנון צפוף מדי ובין אם כל פעולה תכנונית או ביצועים אחרת).

התוצאה – התביעה כנגד עדין נדחית.