תביעת שיבוב ונזיקין בגין תאונה בטבריה

תביעת שבוב בגין הגימלאות ששולמו למר ט.ס (להלן - הניזוק) עקב פגיעתו בתאונת עבודה מיום 12.11.2012 (להלן - התאונה).

בהסכם הפשרה עם הניזוק לא נאמר אם סכום הפשרה הוא מעבר לגימלאות נשוא התביעה דנן (להלן – הגימלאות) אם לאו, אך, בסעיף 3 להסכם הניזוק הצהיר כי לא קיבל והתחייב לא לקבל תשלום כלשהוא בגין התאונה מגורם נוסף כלשהוא וכי ידוע לו כי אם יפר את התחייבותו הוא יהיה צפוי לתביעה משפטית על ידי מנורה בגין הפרת ההסכם.

עוד יצוין, כי סכום הפשרה דנן ונסיבות התאונה (באתר העבודה מנוף הרים תבנית, פגע בניזוק והפילו מגובה 3 מטרים) מלמדים למעשה, כי עיקר האחריות הנזיקית רבצה לפתחה של תדהר.

(ע"א 5378/90 היתאגדות לתרבות גופנית, הפועל טבריה נ' פקיד השומה, טבריה, פ"ד מח(2) 416, 427-426 (1994); השוו גם: דנג"צ 4601/95 סרוסי נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד נב(4) 817, 828-826, 836 (1998); ע"א 502/78 מדינת ישראל נ' ניסים, פ"ד לה(4) 748, 758 (1981); ע"א 1795/93 קרן גימלאות של חברי אגד בע"מ נ' יעקב, פ"ד נא(5) 433, 453-452 (1997); ע"א 3457/99 מנהל מע"מ גבעתיים נ' קינטון 1992 בע"מ, פ"ד נד(3) 529, 535 (2003)).

...

אם נאמר כי הפוליסה נועדה לכסות רק את חבותו של מי שמוגדר כמעביד לפי דיני העבודה והביטוח הלאומי, הרי שלא היה כל צורך בביטול הסייג בדבר תביעות השיבוב, שכן וכידוע, למל"ל אין זכות חזרה אל "מעביד". לאור ביטול הסייג האמור, דומה כי פוליסת הביטוח מכסה את מזמיני העבודה גם בתביעות השיבוב של המל"ל. פרשנותה של מנורה לביטול אותו סייג, אינה מקובלת עלי.

לסיכום אני מחייבת את הנתבעות, באמצעות הנתבעת 2, לשלם לתובע את הסך של 161,278 ₪ (כסכום הכולל הוצאות משפט ושכר טרחת דין).

כמו כן אני מקבלת את ההודעה כנגד צד ג' ומחייבת אותה לשפות את הנתבעת 2 במלוא הסכום הנ"ל. צד ג' תשלום את הסכום הנ"ל בתוך 30 ימים מיום מסירת ההודעה על ביצוע התשלום לתובע, אחרת יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כדין מאותו יום ועד התשלום המלא בפועל.

בית משפט השלום בטבריה ת"א 51588-11-17 פלוני נ' ח.פ. סוליד מרקטינג בע"מ ואח' תיק חצוני: בפני כבוד השופטת אפרת הלר תובע פלוני נתבעות 1. ח.פ. סוליד מרקטינג בע"מ 2. הראל חב' לביטוח בע"מ ע"י ב"כ עוה"ד גסאן אגברייה ואח' צדדים שלישיים 1. מלון ליאונרדו בוטיק ע"י ב"כ עוה"ד יפעת בן שמעון 2. עון אללה מוחסן בע"מ ע"י ב"כ עוה"ד גסאן אגברייה ואח' צדדים רביעיים 1. עון אללה מוחסן בע"מ 2. הכשרה חב' לביטוח בע"מ ע"י ב"כ עוה"ד גסאן אגברייה צדדים חמישיים 1. מלון ליאונרדו בוטיק 2. כלל חב' לביטוח בע"מ ע"י ב"כ עוה"ד יפעת בן שמעון פסק דין

בדיון שהתקיים בפניי ביום 25.3.2021 הצדדים הגיעו להסכמה לפיה, התביעה תסולק כנגד תשלום פיצוי לתובע בסכום כולל של 272,000 ₪, כאשר חלוקת האחריות הנזיקית הנה כדלקמן: הנתבעת 1 - מעבידתו של התובע, המבוטחת בהראל חב' לביטוח בע"מ (להלן: "הראל") - 80%.

כמן כן, הנתבעות טוענות שזכות התיחלוף שמופיעה באישור הביטוחים עניינה זכות פיצוי או שיפוי, בעוד במקרה דנן כלל אינה משתתפת שלא מכוח פיצוי או שיפוי אלא כמבטחת של המעסיק ושל הקבלן הראשי.

הצד השלישי טוען שמחד, בהתאם להסכמות אליהם הגיעו הצדדים בדיון, אין לו כל אחריות נזיקית בגין התאונה ומאידך, בהתאם להוראות ההסכם, אין לו גם אחריות חוזית.

...

בנוסף, הנתבעות טוענות כי טענת כלל לפיה, חלקה בפיצוי התובע שמקורו ביטוחי אמור להיות מכוסה על ידי הכשרה מכוח אישור הביטוחים, דינה להידחות.

מכאן, על הכשרה, כמבטחת בביטוח ראשוני של כל המעורבים, לשאת באופן מלא ובלעדי בפיצוי התובע כתוצאה מהתאונה ודין ההודעות כנגד הצד השלישי 1 והצדדים החמישיים להידחות.

סוף דבר לאור האמור, אני מחייבת את הצד השלישי 2 ומבטחתו, הכשרה חברה לביטוח בע"מ, לשלם לתובע את סכום הפיצוי בסך של 272,000 ₪ עליו הסכימו הצדדים.

ההודעות כנגד הצד השלישי 1 והצדדים החמישיים נדחות.

בית משפט השלום בטבריה ת"א 56515-02-16 תיק חצוני: בפני כבוד השופטת אפרת הלר תובע 1. פלוני ע"י ב"כ עוה"ד ר. צוריאנו ואח' 2. המוסד לביטוח לאומי ע"י ב"כ עוה"ד י. ברזילי ואח' נתבעות 1. סאבר שבאיטה בע"מ 2. מנורה מבטחים ביטוח בע"מ ע"י ב"כ העוה"ד ת. לביא ואח' פסק דין

לפניי תביעה לפיצויים בגין ניזקי הגוף שנגרמו לתובע 1, יליד 1978 (להלן: "התובע") בעקבות תאונת עבודה אשר ארעה ביום 7.9.14 וכן תביעת שבוב שהוגשה על ידי התובע מס' 2, המוסד לביטוח לאומי (להלן: המל"ל) להחזר הכספים ששילם וישלם לתובע בגין נזקיו.

כאמור, לאחר פסיקות סותרות של הערכאות הדיוניות בסוגיה שלעיל, קבע בית המשפט העליון במסגרת ע"א 3751/17 המאגר הישראלי לביטוח רכב (הפול) נ' פלוני (08.08.2019) אשר נידרש לסוגיה הנ"ל כדלקמן: "ראוי להנהיג שיעור הוון אחיד בין צלעות המשולש מזיק-ניזוק-מל"ל. השאלה היא אם שיעור ההוון הנוכחי של המל"ל לפי התקנות (2%) הוא נתון שבכוחו לשנות את הכרעתנו בעיניין שיעור ההוון בנזיקין, או שעלינו להשיג את ההתאמה בין שעורי ההוון בדרך אחרת.

...

הפסד שכר לעתיד בנסיבות העניין, בהתחשב במכלול הנתונים האינדיבידואליים של התובע לרבות גילו השכלתו ועברו התעסוקתי ולנוכח העובדה כי שכרו כיום עולה על השכר אותו קיבל לפני התאונה, אני סבורה, כי נכון יהיה, לפסוק לתובע 60% מהחישוב האריתמטי המלא עד גיל הפרישה על פי חוק לפי החישוב שלהלן: 10,244 ₪ (בסיס השכר) * 13.6% (נכות תפקודית) X 216.4590 (מקדם היוון ל' 26 שנים, עד גיל 67) * X 60% = 180,940 ₪.

לאחר שנדרשתי לסיכומי הצדדים במחלוקת הנ"ל ובשים לב לפסיקת בית המשפט העליון שניתנה לאחרונה, אני סבורה כי ניכוי גמלאות המל"ל יש לערוך לפי ריבית היוון של 3%.

סוף דבר על יסוד האמור לעיל, אני קובעת כלהלן: אני מורה לנתבעות 1-2 לשלם לתובע 1, ביחד ולחוד, סך של 122,070 ₪ בצירוף אגרת בית משפט, עלות חוות הדעת הרפואיות של המומחים מטעמו, חלקו בעלות חוות הדעת של מומחי בית המשפט, חלקו בשכר עדות פרופ' וולפין בבית המשפט, ושכ"ט עו"ד בשיעור 20% בתוספת מע"מ. .ב. אני מורה לנתבעות 1-2 לשלם לתובע 2, המוסד לביטוח לאומי, סך של 366,209 ₪ בצירוף הוצאות בגין חלקו בעלות חוות הדעת של מומחי בית המשפט וחלקו בשכר עדות פרופ' וולפין בבית המשפט ושכ"ט עו"ד בשיעור 20% בתוספת מע"מ. הסכומים הנ"ל ישולמו בתוך 30 יום מהיום, שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

מדובר בתביעה מעורבת שבה תביעת תיחלוף (שבוב) עפ"י סעיף 62 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א – 1981, כלומר תביעה שבה נכנסה חברת הביטוח התובעת בנעלי המבוטח שלה (הניזוק הישיר), לאחר ששילמה לו תגמולי ביטוח בגין התאונה מושא התביעה עפ"י חוזה הביטוח שביניהם, והגישה, לאחר שזכות הפצוי בנזיקין של המבוטח כנגד הנתבעים המזיקים עברה אליה כאמור, את תביעת הנזיקין הכספית שבנידון.

יצוין כי קיימת תביעה משפטית קשורה: תביעה ע"ס 4,984 ₪ אותה הגיש הנתבע 1 נגד שני התובעים ביום 14.1.13 בבית המשפט לתביעות קטנות בטבריה בתיק 24897-01-13.

...

הכרעה לאחר שעיינתי בכל מסמכי וטענות הצדדים ולאחר שנתתי דעתי לממצאי חקירת העדים בפניי, אני מוצא לקבל את התביעה.

מצאתי להעדיף את גרסת התובעים על פני גרסת הנתבעים, וזאת לאחר ששוכנעתי כי עלה בידי התובעים להטות את מאזן ההסתברויות לטובתם, כלומר להוכיח כי גרסתם, העולה מן העובדות שהוכחו, מסתברת ומתקבלת יותר על הדעת וקרובה יותר לאמת מאשר גרסת הנתבעים [ע"א 8385/09 המועצה המקומית סאג'ור נ' סונול ישראל בע"מ (לא פורסם, 9.5.11)].מצאתי כי גרסת התובעים, שהתקבלה כאמור כמסתברת יותר, מבססת אחריות בנזיקין של הנתבעים בגין התאונה.

סיכום התביעה מתקבלת במלואה.

עם קביעתו של בית הדין, הוכרה התאונה כתאונת עבודה והתובע 2 שילם ועודנו משלם לתובע גמלאות נכות מעבודה, בעטים הגיש תביעת שבוב זו המופנית כנגד הנתבע 2 בלבד (צד ג' ביחס לתובע).

במצב דברים זה, הסוגיות המרכזיות עליהן חלוקים הצדדים והדורשות הכרעה בתובענה זו הנן כדלקמן: מה חלקו של הנתבע 2 באחריות לקרות התאונה, אם בכלל, וכפועל יוצא משאלה זו נגזרת מטבע הדברים גם סוגיית חלוקת האחריות בין הנתבעים לבין עצמם קרי: הנתבע 1 בכובעו כמעסיק של התובע והנתבע 2 כמזמין עבודה שהינו גם בעל המקרקעין אשר בשטחו אירעה התאונה מהו בסיס השכר של התובע, פלשתיני תושב שכם, אשר צריך לשמש כנתון בסיס לצרכי חישוב ראשי הנזק של הפסדי הישתכרות נושאים אלו ידונו להלך על פי סדרם; רקע כללי, הצגת הצדדים וההשתלשלות הדיונית עסקינן בתביעת ניזקי גוף שהוגשה מכוח פקודת הנזיקין בגין תאונת עבודה מיום 1/4/2014 במסגרתה נפגע התובע, יליד 23/4/1981, כיום בן 42 המתגורר ב"כפר סאלם" בתחומי הרשות הפלסטינאית.

נתבע 1, מר אליהו בוקרה, הנו קבלן שיפוצים, שהיה מעסיקו הישיר של התובע במועד התאונה ואשר שלח את התובע לעבודה בביתו של נתבע 2, מר דוד פריז, שהינו הבעלים של הבית ברח' טבריה 26 בבני ברק בו בצע התובע את עבודת השיפוצים במהלכה נפגע, ומי שהזמין את העבודה מהנתבע 1.

...

מנסיבות אלו, אין לי אלא להגיע למסקנה כי התובע לא עמד בנטל השכנוע ולא בנטל הראיה להוכחת בסיס השכר הנטען על ידו.

לאור כל האמור, ועל פי הפסיקה הנוהגת ובשל צוק העיתים הלאומי מאז פרוץ המלחמה, אשר גרר אחריו איסור כניסת פועלים פלשתינאים בעלי היתר עבודה כדין, לא כל שכן כאלו שמשוללי היתר עבודה דוגמת התובע דנן, מצאתי להעמיד את בסיס השכר לעתיד לפי החזקה של השכר המוצע ברשות כפי שכבר נקבע בפסיקה עניפה בסך של 2,700 ₪.

סוף דבר סכום הפיצוי לתובע לאחר נכויי מל"ל יחולק בין הנתבעים כדלקמן: הנתבע 1- 85% מסך של 21,000= סך 18,000 ₪ (במעוגל) הנתבע 2- התובע זכאי לחלקו של הנתבע 2 (15%) מתוך 25% מהנזק במקרה שהרבע מהנזק הכולל, גדול מהיתרה שנותרת כמו במקרה דנן (406,000 ₪ X 1/4= 101,500 ₪).