תביעת שיבוב והפסד פרמיה בגין תאונת דרכים

לפניי תביעת תיחלוף והפסדים בגין תגמולי ביטוח ששילמה מבטחת למבוטחה, ובגין ההפסדים שנגרמו למבוטח בעקבות הפעלת הכסוי הבטוחי על פי פוליסת הביטוח, בעקבות ניזקי רכוש על רקע תאונת דרכים.

התובעת 1 תובעת את הפסדיה בגין תגמולי הביטוח ששילמה לתובע 2 בקיזוז עלות השרידים שהתקבלה אצלה ובתוספת שכ"א שמאי, ואילו התובע 2, שהנו המבוטח, תובע את הפסדיו בגין הפסד פרמיה עקב מיצויה.

...

לכן, אני סבור כי בין אם הנתבע 1 היה מודע לכך שרכב הנתבעים מבוטח ובין אם לאו, הוא היה מקבל על עצמו את תפקיד הנהג ברכב הנתבעים לבקשת בנו של הנתבע 1.

סוף דבר התביעה מתקבלת נגד הנתבעים.

הנתבעים ישלמו לתובעים (כל אחד על פי שיעור חבותו – הנתבע 1 בשיעור של 70% והנתבע 2 בשיעור של 30%) את הסכומים הבאים: סכום התביעה, בסך של 75,335 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה ועד למועד התשלום המלא בפועל.

תיק זה עניינו נזק לרכבה של תובעת מס' 1, הנהוג בידי בעלה, תובע מס' 2, בעקבות תאונת דרכים מיום 28.12.18, במעורבות רכב הנהוג בידי נתבעת מס' 1 ואשר השמוש בו מבוטח בידי נתבעת מס' 2.

קודם להגשת תביעה זו הגישה מבטחת רכב התובעת, הפניקס - חברה לביטוח בע"מ, תביעת שבוב נגד הנתבעים לבית המשפט השלום בראשון לציון, בגין הסכום ששילמה לתובעת בעקבות התאונה.

לטענת התובעים בכתב התביעה, ניזקם מסתכם באלו: הפסד פרמיה בסך של 870 ₪ (על פי אישור הפסדים שהוציאה מבטחת רכב התובעת); הפרש ערך הרכב בסך של 19,289 ₪, שעליו ארחיב מיד; אובדן הישתכרות וטיפולים בסך של 5,000 ₪; הוצאות נסיעה בסך של 1,500 ₪, ועוגמת נפש, ביזבוז זמן וכיוצא באלה, בסך של 5,000 ₪; סך הכל 31,659 ₪, הוא סכום התביעה.

אומר מיד: התביעה בגין הפסדי הישתכרות וטיפולים (בהנחה שהכוונה לטיפולים רפואיים) אין מקומה כאן, אלא על התובע להפנותה כנגד מבטחת הרכב בביטוח החובה, על פי הוראות חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה - 1975, מה גם שטענות התובע בהקשר זה לא פורטו ולא צורפו מסמכים כלשהם לתמיכה בהן (תעוד רפואי, תלושי שכר וכדומה).

...

דין התביעה בגין פריט נזק זה להידחות, איפוא.

דיון והכרעה בכל הקשור לעצם זכות התביעה של הפרש ערך הרכב, סבורני כי הצדק עם התובעים.

סיכומו של דבר, יש לתובעת (כבעליו הרשום של הרכב) זכות תביעה כלפי הנתבעות בגין שוויו האמיתי של הרכב, כפוף להוכחתו של שווי זה. האם הוכיחו התובעים את שווי הרכב? כאמור, התובעים מבקשים להסתמך על ההערה האמורה בחוות דעתו של שמאי מבטחתם, אשר מתבסס בתורו על "הצעות לקניית רכב" מתוך אתרי מכירת כלי רכב משומשים.

בפניי שתי תביעות כספיות שנדונו יחדיו, בגין תאונת דרכים שארעה ביום 10.8.15.

תא"מ 16403-08-16: מדובר בתביעת שבוב לתשלום סכום של 40,084 ₪ מכוח הוראות סעיף 62 לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א – 1981 (להלן: "חוק הביטוח"), שהגישה חברת איי.אי.ג' חברה לביטוח בע"מ ו- איתן רון (להלן: "התובעים" ) נגד עדוי עומר (להלן: "עדוי").

בתוספת שכ"ט שמאי, הפסד פרמיה לתובע 2 בסכום של 1453 ₪ ועוגמת נפש לתובע 2 בסכום 500 ₪ ובסכך הכל: 40,084 ₪.

עדוי טוען כי, היה חוב פרמיה שלא שולם, אולם הוא העביר אותו לסוכן והסוכן העביר לחברת מגדל, ובהתאם ניתן לו אישור ביטוח זמני תקף למועד התאונה ולכן במועד התאונה הרכב היה מכוסה בפוליסת ביטוח תקפה.

...

סעיף 15(א) קובע הוראות מיוחדות באשר לביטול פוליסה מחמת פיגור בתשלום דמי הביטוח וזו לשונו: "לא שולמו דמי הביטוח או חלק מהם במועדם ולא שולמו גם תוך 15 ימים לאחר שהמבטח דרש מן המבוטח בכתב לשלמם, רשאי המבטח להודיע למבוטח בכתב כי החוזה יתבטל כעבור 21 ימים נוספים אם הסכום שבפיגור לא יסולק לפני כן." תכלית סעיף זה סוכמה בספרו של המלומד ירון אליאס דיני ביטוח (מהדורה שנייה, 2009) בעמ' 714-715 (להלן: "אליאס") וכך נאמר שם: "המטרה החקיקתית שביסוד סעיף 15 לחוק הינה להגן על אינטרס המבוטח. המנגנון הקבוע בסעיף זה, על הארכות הכלולות בו, נועד למנוע את ביטול הכיסוי הביטוחי במקרים שבהם הפיגור בתשלום דמי הביטוח נובע מגורמים זמניים ובני תיקון. תכליתו של הסעיף היא ליתן בידי המבוטח שהות מספקת לתקן את ההפרה.... ודוק, תנאי הכרחי לתיקון ההפרה ולסילוק החוב היא ידיעת המבוטח על אודות קיומו של החוב כאמור." ראו גם ע"א (מחוזי, ת"א) 2612/01 אזולאי נ' הכשרת היישוב חברה לביטוח בע"מ (נבו) 2004 (להלן: "פרשת אזולאי"): "לא בכדי טרח המחוקק להתוות דרך ברורה וחד משמעית לגבי אופן וצורת הביטול. מטרתו הייתה למנוע ביטול הכיסוי הביטוחי, במקרים בהם הפיגור בתשלום דמי הביטוח נבע מקשיים חולפים וברי תיקון. בת.א. (ת"א) 47419/95 פרץ נ' מנולייף - מנורה חברה לביטוח בע"מ, [פורסם בנבו] דינים שלום כרך י' 935, עמד בית משפט על הרציונל שמאחורי הודעת הביטול: 'הודעת הביטול נועדה בעיקר למנוע מקרה של ביטול פוליסה מרישול או מחמת שיכחה של בעל הפוליסה שאין לו כוונה לבטלה. מדובר בהודעה מסוג תזכורת, לאותם מקרים של אי פרעון שלא מדעת'. במסגרת ההסדרים המצויים בחוקי החוזים, הכללי והתרופות, עלול היה המבוטח למצוא עצמו ללא הגנה ביטוחית כשהוא חשוף לסיכונים. זאת ללא קבלת התראה נאותה קודם לביטול הפוליסה. מטעם זה, מצא המחוקק לראוי לחוקק חוק מיוחד בנושא הביטוח". וראו ת.א. 2782/03 קאסם יוסף נ' אבו נאג'י נאסר ואח', (לא פורסם [פורסם בנבו] ניתן ביום 17/10/06): "הפסיקה הדגישה רבות את הצורך בקיום דווקני של סעיף 15(א) לחוק חוזה ביטוח ואין להקל בהוראותיו. טוענת הנתבעת, טענה שאיני מקבלת, כי אדם סביר היה נוקט באמצעים על מנת לוודא את תוקפה של הפוליסה. סעיף 15(א) לחוק מעביר נטל זה על המבטחת ועליה לוודא, כי המבוטח מודע לכך כי הפוליסה שהוא סבור שמכסה את הסיכונים אותם ביטח, מבוטלת בגין פיגור בתשלום. סעיף זה מבטא את המדיניות הרצויה להטיל על המבטחת ולא על המבוטח, לנוכח הפער שבין יחסי הכוחות ומשמעות הביטול עבור מבוטח, את הנטל להסיר את הספק בכל הקשור לאי תקיפות הפוליסה ולנקוט לצורך כך באמצעים". הסעיף מחייב קיומם של שלושה שלבים לפיהם יוכל המבטח להביא לידי ביטול החוזה: פיגור בתשלום, דרישה בכתב לתשלום החוב שבפיגור ומשלוח הודעת ביטול.

ככל וקיימות טענות מטעם מגדל בגין התנהלות הסוכן יהא עליה לממשם בתביעה נפרדת ולא אקבע מסמרות בשאלת התנהלות הסוכן בפרשיה זו. סוף דבר: תא"מ 16403-08-16: אני מקבל את התביעה העיקרית בחלקה ומורה לנתבע לשלם לתובעים סכום של 16,227.36 ₪ בתוספת שכ"ט שמאי (מחצית) בסכום של 225 ₪ והוצאות משפט (כולל שכ"ט עו"ד) בסכום של 5,000 ₪.

אני מקבל את הודעת צד ג' ומורה לצד ג' לשפות את הנתבע פסק הדין בנוסף לתשלום סכום 5,000 ₪ ₪ הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בגין ההודעה לצד ג'.

תא"מ 49621-12-16: אני מקבל את התביעה ומורה לנתבעת, מגדל חברה לביטוח בע"מ, לשלם לתובע סכום של 28,350 ₪ בתוספת הוצאות ושכ"ט עו"ד בסכום של 4,000 ₪.

רקע, הצדדים להליכים והתביעות שהוגשו ביום 10.8.2017 אירעה תאונת דרכים עצמית במהלכה היתהפך רכב הנתבעים בנתיב השמאלי של כביש 1.

השניה, בהליך ת"א 16128-10-20, היא תביעת שבוב והפסד פרמיה בסך 172,000 ₪ שהגישו מבטחת הרכב והנתבעת נגד מוסך שטיפל ברכב ביום שקדם לתאונה.

תביעה זו מבוסס על הכלל הראייתי שלפיו "הדבר מדבר בעדו" ומכאן נטען שלאור ביקור הרכב במוסך ביום שקדם לתאונה ומאחר שהניתוק היה ללא סיבה, הרי יש להניח אחריות המוסך.

...

באשר לשלב שקדם לכך חלוקים הצדדים בטענותיהם ואקדים ואציין כי רב הנסתר מהגלוי ולמעשה לא מצאתי שניתן להגיע למסקנה, אף לא במאזן ההסתברויות בהליך אזרחי, באשר לסיבה לתאונה.

אלא שסעיף 41 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], אליו הפנו הנתבעים, קובע כי תנאי לכך הוא שבית המשפט מצא כי אירוע הנזק מתיישב טוב יותר עם המסקנה שהנתבע לא היה זהיר יותר, מאשר עם המסקנה שהוא נקט בזהירות סבירה.

מכל מקום לא מצאתי בנסיבות הענין כי המסקנה הסבירה היא שהמוסך התרשל וזאת בהתחשב בכך שמדובר בטיפול שגרתי, כי החלק שהתפרק הוא חלק גדול שלא היתה סיבה נראית לעין לפרקו במהלך טיפול זה, כי הנתבעים לא הרגישו כל קושי בגלגל לאחר הטיפול ובמשך היממה שחלפה בה נסעו ברכב מספר פעמים.

אשר על כן לא עמדו התובעים בתביעות השונות בנטל ההוכחה ולפיכך אני מורה על דחיית התובענות.

לפניי תביעת שבוב והפסדים, בגין תגמולי ביטוח ששילמה מבטחת למבוטחתה והפסדיה של המבוטחת בגין מיצויה של הפוליסה בעקבות ניזקי רכוש-רכב על רקע תאונת דרכים.

אף על פי שלא צפויה התייקרות הפרמיה בפוליסה או הפסד הנחת העדר תביעות מאחר שרכב התובעות הוכרז כאבדן מוחלט, ניתן בזה היתר לפיצול סעדים ביחס לנזקים או הפסדים עתידיים ככל שייגרמו, אם ייגרמו.

...

אמנם, אני מקבל את גרסת נהגת רכב התובעות כי היא נבהלה בעקבות פגיעת צמיג המשאית ברכבה במהלך נסיעתה ולכן הייתה בלחץ ולכן לאחר שעצרה את רכבה לא חשבה להעביר את ידית ההילוכים למצב של חניה.

יחד עם זאת, אני סבור כי כנהגת בעלת רישיון נהיגה כדין היה על נהגת רכב התובעות לפעול על פי כללי הזהירות ולא לצאת מרכבה לפני שהיא מעבירה את ידית ההילוכים למצב של חניה, דבר שהיה מונע את המשך הנסיעה ופגיעה במעקה הבטיחות.

סיכום אשר על כן, תשלם הנתבעת לתובעות את הסכומים הבאים: סך של 71,054 ₪, שהינו 85% מסכום התביעה המוכח, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 25.07.2022 ועד למועד התשלום המלא בפועל.