המסגרת הנורמאטיבית והלכת זטולובסקי
המסגרת הנורמאטיבית של תביעת שבוב דוגמאת תביעה זו, היא סעיף 328 (א) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995 הקובע כי למל"ל זכות חזרה כלפי המזיק (שאינו מעסיקו של הניזוק), בגין גמלאות ששילם המל"ל לניזוק בתביעה שעילתה ניזקי גוף.
מערכת יחסים זו שונה בתכלית מעילת השבוב הקיימת למל"ל בהתאם לסעיף 328(א) לחוק הבטוח הלאומי.
וראה בעיניין זה בסעיפים 18-19 להילכת זוטולובסקי:
"... הטעם העקרי שהנחה את בתי המשפט השונים, באמצם את הכלל שלפיו במסגרת תביעה לפי ההסכם יש ליתן עדיפות לקביעות ועדות המוסד, הוא שמירה על התכליות העומדות בבסיס ההסכם – מניעת התדיינויות וחיסכון במשאבים. נוכח הקושי עליו הצבענו לעיל, הנובע מכך שהניזוק אינו צד להליך בתביעה שבין המוסד לבין חברות הביטוח, הגענו, כאמור, למסקנה כי גם בתביעות המוסד לפי סעיף 328(א), כאשר טרם נקבעה הנכות היחסית במסגרת תביעתו של הניזוק, יקבע בית המשפט את שיעור הנכות הרפואית הנובעת מהתאונה ואת שיעור הנכות הכוללת, בהסתמכו על קביעות הועדה הרפואית של המוסד. רק אם לא ניתן יהיה לחלץ נתונים אלה מקביעות המוסד לבדן, כי אז יקבעו הנכויות על-ידי מומחים מטעם בית המשפט. ניתן להניח, כי לפחות בחלק מן המקרים יוכלו המומחים להסתפק בחומר הרפואי הקיים, לצורך קביעת שני הפרמטרים הרלבאנטיים (הנכות הכוללת ונכות הנובעת מן התאונה). עמדנו על הקשיים שעשויים להיות כרוכים בהפעלת סעיף 328(ב), בכל הנוגע להעמדת הנפגע לבדיקה רפואית, אולם אין לנו צורך, בעניינינו, לקבוע מסמרות לגבי שימוש אפשרי אחר בהוראת הסעיף..."
דומה, איפוא, כי לא ניתן לנתק את הדברים שנקבעו בהילכת זטולובסקי מהקשרם קרי: בתביעת שבוב של מל"ל בגין נכות כללית בה הנכות הרפואית הנה מעורבת קרי: כוללת הן נכויות עובר לתאונה והן כאלו שהוספו בגינה, חילוץ יחס הנכויות שישמש את הצדדים לצורך חישוב הנכוי היחסי של גמלאות המל"ל לפי הילכת עמר (רע"א 3953/01) יהיה לפי הנכויות הרפואיות שנקבעו בוועדות הרפואיות של המל"ל, ובתנאי כי אין בנמצא חוות דעת של מומחים מטעם בית המשפט.
...
למקרא ההלכה בעניין זטולובסקי באתי למסקנה כי "אין הנדון דומה לראיה" וכי לא ניתן להקיש ממנה דין דומה לענייננו.
וראה בעניין זה בסעיפים 18-19 להלכת זוטולובסקי:
"... הטעם העיקרי שהנחה את בתי המשפט השונים, באמצם את הכלל שלפיו במסגרת תביעה לפי ההסכם יש ליתן עדיפות לקביעות ועדות המוסד, הוא שמירה על התכליות העומדות בבסיס ההסכם – מניעת התדיינויות וחסכון במשאבים. נוכח הקושי עליו הצבענו לעיל, הנובע מכך שהניזוק אינו צד להליך בתביעה שבין המוסד לבין חברות הביטוח, הגענו, כאמור, למסקנה כי גם בתביעות המוסד לפי סעיף 328(א), כאשר טרם נקבעה הנכות היחסית במסגרת תביעתו של הניזוק, יקבע בית המשפט את שיעור הנכות הרפואית הנובעת מהתאונה ואת שיעור הנכות הכוללת, בהסתמכו על קביעות הוועדה הרפואית של המוסד. רק אם לא ניתן יהיה לחלץ נתונים אלה מקביעות המוסד לבדן, כי אז יקבעו הנכויות על-ידי מומחים מטעם בית המשפט. ניתן להניח, כי לפחות בחלק מן המקרים יוכלו המומחים להסתפק בחומר הרפואי הקיים, לצורך קביעת שני הפרמטרים הרלבנטיים (הנכות הכוללת ונכות הנובעת מן התאונה). עמדנו על הקשיים שעשויים להיות כרוכים בהפעלת סעיף 328(ב), בכל הנוגע להעמדת הנפגע לבדיקה רפואית, אולם אין לנו צורך, בענייננו, לקבוע מסמרות לגבי שימוש אפשרי אחר בהוראת הסעיף..."
דומה, אפוא, כי לא ניתן לנתק את הדברים שנקבעו בהלכת זטולובסקי מהקשרם קרי: בתביעת שיבוב של מל"ל בגין נכות כללית בה הנכות הרפואית הינה מעורבת קרי: כוללת הן נכויות עובר לתאונה והן כאלו שהוספו בגינה, חילוץ יחס הנכויות שישמש את הצדדים לצורך חישוב הניכוי היחסי של גמלאות המל"ל לפי הלכת עמר (רע"א 3953/01) יהיה לפי הנכויות הרפואיות שנקבעו בועדות הרפואיות של המל"ל, ובתנאי כי אין בנמצא חוות דעת של מומחים מטעם בית המשפט.
לאור כל האמור לעיל, לא מצאתי לנכון להיעתר לבקשת המוסד לביטוח לאומי להסתמך על קביעת הוועדות הרפואיות בעניינו של הנפגע.
