תביעת שיבוב בין חברות ביטוח עקב התנגשות רכבים בחניון

בית משפט השלום בתל אביב - יפו תא"מ 41584-06-19 איי אי ג'י ישראל חברה לביטוח בע"מ ואח' נ' פרדי ואח' לפני כבוד השופט נצר סמארה תובעים 1.איי אי ג'י ישראל חברה לביטוח בע"מ 2. נדב אורגיל ע"י ב"כ עוה"ד אריה ימין נתבעות 1. חן אלון 2. ישיר איי. די. איי חברה לביטוח בע"מ ע"י ב"כ עוה"ד גיא דורון פסק דין

לפניי תביעת שבוב והפסדים, בסדר דין מהיר, בגין תגמולי ביטוח ששילמה מבטחת למבוטחה ובגין ההפסדים שנגרמו למבוטח בשל הפעלת הכסוי הבטוחי על פי פוליסת הביטוח, על רקע ניזקי רכוש לרכב שנגרמו בתאונת דרכים.

עוד מתארת נהגת רכב התובעים כי בעודה נוסעת באמצע הצומת הגיע "משום מקום" רכב הנתבעות מימינה, ושני הרכבים התנגשו זה בזה, כאשר רכב התובעים נפגע בחזית ורכב הנתבעות נפגע בין הכנף הקדמית השמאלית לבין הדלת הקדמית השמאלית (עמ' 2, שורות 17-16 ושורות 24-23 לפרוטוקול).

בחקירתה הנגדית מאשרת נהגת רכב התובעים כי לפני שנסעה בכביש המוביל לצומת בו אירעה התאונה, יצאה מחניון מקורה וחשוך כאשר היא לא ידעה לאמוד את המרחק בין תום היציאה מהחניון ועד לצומת (עמ' 2, שורות 32-31 לפרוטוקול).

לכן, יצר עימה קשר טלפוני ובקש ממנה להגיע לזירת התאונה, אלא שתשובתה הייתה שהיא עובדת בחברת ביטוח ואמרה לו "אל תעשו עליי קומבינות אני מכירה את כל הפוליש טיק הזה ומספיק שהודאתי בפני אשתך והבת שלך שאני אשמה" (עמ' 5, שורות 19-12 לפרוטוקול).

...

על פי האמור לעיל, הגעתי לכלל מסקנה כי רכב הנתבעות נכנס לצומת בחסות אור ירוק ברמזור שבכיוון נסיעתו, ואילו רכב התובעים נכנס לצומת בעודו מנסה לבצע מחטף רמזור.

סבורני כי נהגת רכב הנתבעות לא נתנה דעתה לצומת, הסתמכה יתר על המידה על האור הירוק שהתקבל ברמזור שבכיוון נסיעתה ונכנסה אל תוך הצומת.

לפיכך, התביעה העיקרית מתקבלת חלקית, כך שהנתבעות תישאנה בשיעור של 20% מסכום הנזק.

התובעת 1 שילמה למבוטח את דמי הנזק מכוח חבותה על פי הפוליסה והגישה את תביעתה מכוח זכות התיחלוף.

התובעים טוענים כי בעת שנסע הרכב בנתיבו כדין הגיח רכב הנתבעת כשהוא יוצא מחניה בנסיעה לאחור, היתנגש ברכב התובעים והסב לו נזקים.

"התאונה קרתה במרכז המסחרי שוסטר ברמת אביב, ברחוב הראשי (מדגים עם כלי הדגמה) יש במקום חניון וחניה של הרחוב, רוב המכוניות חונות אנכית למדרכה, נסעתי עם אישתי למרכז, הגעתי לא היה מקום פנוי, עצרתי וחיכינו לחניה, ישבנו באוטו בעצירה 5 דקות, תוך כדי שאנו יושבים ומסתכלים ומדברים ברכב שמענו בום, האוטו הזדעזע, יצאנו החוצה התברר שרכב שחנה נסע ברברס וניכנס בי. יצאנו החוצה הלכתי לכיוון הנהג, התברר שזה אדם מבוגר מאוד, אולי 80 , לא שמע טוב, הייתי צריך לצעוק, הוא ממש היה על גבול החרשות, ישבה לידו כנראה המטפלת שלא הבינה מה קורה, לא יודע איך אדם כזה נוהג, החלפנו פרטים, דיווחתי לחברת הביטוח והכנסתי את הרכב לחברת הביטוח. אם אישתי הייתה יוצאת החוצה והולכת הוא היה יכול להרוג אותה, לא יודע איך הוא נוהג. דברתי איתו לאחר התאונה, הוא לא ידע מה קרה, לא שמע, לא כל כך הבין מה קורה, המטפלת קצת עזרה, החלפנו פרטים. מגיש טופס הודעה ת/ 1 . תמונות נזק ת/ 2" בפני בית המשפט טען בא כוח הנתבעת על כך שיש סתירה לעניין הנזקים הנטענים בין דו"ח התאונה לבין אלה הנטענים בכתב התביעה.

...

הנתבעת טוענת כי דין התביעה להימחק בשל היעדר זהות ברורה של הנתבע שכן "יורשי המנוח ארנסט שניצר" אינם אישיות משפטית.

" כאמור לא השתכנעתי כי התובעת הוכיחה כי התובעים זנחו את תביעתם, הנתבעת לא הוכיחה כי שינתה מצבה לרעה כתוצאה מהתנהגות בלתי ראויה של התובעים או כי התובעים התנהגו בחוסר תם לב. לאור כל האמור לעיל, מצאתי את גרסת התובעים ביחס לנסיבות קרות התאונה הגיונית, מהימנה ומתיישבת עם חומר הראיות שהונח לפניי.

סיכום ומסקנות דין התביעה להתקבל.

הנתבעת תשלם לתובעים את מלוא סכום התביעה בתוספת הצמדה וריבית כדין, את אגרת בית המשפט כפי ששולמה וכן שכ"ט עו"ד בסך של 3,000 ₪ .

כאמור, עסקינן בתביעה ובתביעה שכנגד, כאשר התביעה העיקרית הנה תביעה משולבת ע"ס כולל של 22,947 ₪, היינו - תביעת שבוב של מבטחת הרכב (התובעת מס' 2) ותביעת הפסדים (בגין תשלום הישתתפות עצמית) של התובעת.

נסיבות קרות התאונה והאחריות להתרחשותה: בכתב התביעה העקרי נטען, כי התאונה ארעה שעה שהרכב המתין בעמידה בסמוך למחסום כניסה לחניון, ואילו הריקשה הגיחה מימין לרכב ופגעה בו. בטופס ההודעה המודפס שצורף לכתב התביעה, פורטו נסיבות התאונה באופן נרחב מעט יותר ונרשם בו, כדלקמן: "כביש 3 נתיבי נסיעה, מבוטחת בפניה ימינה לטובת כניסה לחניון, קלנועית מנסה להמשיך ישר ופוגעת במבוטחת". כמו כן לכתב התביעה צורף גם טופס בכתב ידה של התובעת (לא לגמרי קריא וברור) ובו נרשם באלה המילים (התובעת התבקשה, במסגרת עדותה, להקריא את הרשום בטופס זה): "לקראת כניסה לחנייה של מיתחם המגורים של רחוב הרי גלעד 5-11 רמת גן, לו מחסום מתרומם המופעל על ידי שלט רחוק..., לקראת פתיחת המחסום, רכב צד ג' פגע בה... בכנף קדמית ימנית" (עמ' 2 לפרוטוקול, שורות 18-21).

לו אכן הרכב היה במצב עמידה כמתואר ע"י התובעת, ולו נהג הריקשה אכן היה ממשיך בנסיעה ישרה תוך אי שימת לב לרכב העומד בדרכו (כמתואר בכתב התביעה), הריקשה היתה מתנגשת חזיתית באיזור דלת אחורית ימנית של הרכב, או באיזור כנף אחורית ימנית, או בחלקו הימני של הפגוש האחורי, אולם בשום פנים ואופן היא לא היתה מתנגשת בכנף קדמית ימנית.

לפיכך, פסק דינו של ביהמ"ש המחוזי מרכז בע"א 33147-11-14, אוטו שי שירותי מימן והשכרה 2006 בע"מ נ' הראל חברה לביטוח בע"מ (23.2.15 - פורסם בנבו) כלל אינו רלוואנטי לעניינינו, אלא יש לבחון כיצד התמודדו בתי המשפט השונים עם סיטואציה הדומה למקרה שנידון בפני, היינו - מה דינו של תובע פרטי, שתומך את טענותיו ביחס לשעור הנזק בחוות דעת שמאי, ואין חולק כי תיקן את רכבו (באופן מלא, או חלקי), אולם אינו מציג אסמכתות ביחס לתיקן האמור.

...

בעדותו סיפר התובע שכנגד, כי תיקן את הריקשה בכוחות עצמו ובאופן חלקי (ראה עמ' 5, שורות 10-11; עמ' 6, שורות 2, 6, 8-10) וכן ציין, כי אכן פנה וקיבל הצעות מחיר עבור רכישת חלפים ואף עבור רכישת ריקשה חדשה (שתיהן צורפו לתביעה שכנגד), אולם בסופו של דבר וכאמור לעיל, בחר לבצע בכוחות עצמו אך ורק תיקונים הדרושים להמשך הפעלת הריקשה.

לפיכך ולאור כל האמור לעיל הגעתי למסקנה, כי התובע שכנגד הרים את הנטל המוטל עליו במשפט אזרחי להוכחת שיעור נזקיו שנגרמו לו בעקבות התאונה.

סיכומו של דבר: אני דחה את התביעה העיקרית ומקבל במלואה את התביעה שכנגד.

בית משפט השלום בתל אביב - יפו תאד"מ 49894-06-21 הראל חברה לביטוח בע"מ נ' יוניס ואח' לפני כבוד השופט נצר סמארה תובעת הראל חברה לביטוח בע"מ ע"י ב"כ עוה"ד מיטל רובין נתבעים 1. אור יוניס 2. חניון טסים כפר טרומן בע"מ ע"י ב"כ עוה"ד ורד ויינשטוק פסק דין

לפניי תביעת שבוב, בסדר דין מהיר, בגין תגמולי ביטוח ששילמה מבטחת למבוטחה בשל ניזקי רכוש על רקע תאונת דרכים.

לטענת התובעת, בגין התאונה רכבה ניזוק והתובעת פיצתה את מבוטחה בנזקי הרכב ועתה היא תובעת את הפסדיה מהנתבעים.

עוד אומר נהג רכב הנתבעים כי כאשר הוא היה במרחק של כעשר מטרים מרכב התובעת הוא הבין שרכב התובעת פונה שמאלה ולאורך מרחק זה נהג רכב הנתבעים היבהב וצפר לרכב התובעת אלא שרכב התובעת המשיך לפנות ואז הרכבים התנגשו (עמ' 4, שורות 5-4 לפרוטוקול).

...

לטענת הנתבעים, דין התביעה נגד הנתבעת 2 להידחות על הסף בהיעדר עילה מאחר שבמועד התאונה הנתבעת 2 לא סיפקה שירות כלשהו ללקוחות ולא ביצעה פעילות מסחרית כלשהי ואין לה כל קשר לתביעה.

איני מקבל את ניסיונה של ב"כ הנתבעים להפנות לפסקי דין אחרים שבהם הוטלה אחריות משמעותית או מוחלטת על נהג רכב שפנה שמאלה בהשוואה לנהג רכב העוקף.

על פי כל האמור לעיל, הוכח מעל למאזן ההסתברויות כי עיקר האחריות לקרות התאונה חל על נהג רכב מגדל.

אני סבור כי נהג רכב התובעת לא בחן היטב אם הכביש מאחוריו פנוי ומיהר לפנות שמאלה.

בית משפט השלום בנתניה תאד"מ 8772-12-22 פריים-ליס ניהול ציי רכב בע"מ נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ תיק חצוני: לפני כבוד השופטת אפרת רחלי מאירי תובעת פריים-ליס ניהול ציי רכב בע"מ נתבעת הפניקס חברה לביטוח בע"מ פסק דין

מונחת לפניי תביעה כספית לפצוי התובעת בגין נזקים שנגרמו לרכבה כתוצאה מהתנגשות עם רכבת הנתבעת.

בשים לב לכך שהנתבע נפטר ולא ניתן לחקור אותו על תצהירו והוא במהותו בעל דין (שהנתבעת היא בעלת הדין אולם מדובר בתביעת שבוב והיא נכנסת בנעלי המבוטח חלף תביעה ישירה את המבוטח שהוא גורם הנזק הנטען), הרי שניתן להגישו חרף היותו עדות מפי השמועה (רע"א 7953/99 פילבר נ' המרכז הרפואי שערי צדק, פ"ד נד (2) 529).

העובדה שיש זכות קדימה למי שנוסע בנתיב, גם אם זו חניה שמכוח זאת לנהג רכב הנתבעת יש חובת זהירות מוגברת, הרי שכפי שלתובע כנהג היוצא מחניה יש חובה לבחון את הכביש אליו הוא מבקש להישתלב ולתת זכות קדימה לנוסע בדרך, עת גם יציאתו מחניה, בריוורס מגבילה אותו יותר מבחינת שדה הראיה וכאמור מטילה עליו חובה מוגברת יותר – עדיין, גם נוסע בדרך, בחניון, בכביש דו סיטרי, צריך לצפות כי רכבים חונים יצאו או ייכנסו לחניות.

...

זאת ועוד, תקנה 51 קובעת חובה לנהוג במהירות סבירה התואמת את תנאי הדרך אף אם היא נמוכה מזו המותרת: "לא ינהג אדם רכב אלא במהירות סבירה בהתחשב בכל הנסיבות ובתנאי הדרך והתנועה בה, באופן שיקיים בידו את השליטה המוחלטת ברכב". עם זאת, נוכח כך שנהג רכב הנתבעת טוען כי כלל לא יצא מחניה ואין בידי לקבל כי רכב התובעת גילח את רכב הנתבעת, הרי שלפי קו זה, אין ביכולתי לקבוע כי נהג רכב התובעת נהג במהירות שאינה תואמת את תנאי הדרך בשים לב למיקום ספציפי של התאונה בחלק מהרכב המלמד על נסיעה לאחור לאחר שכבר חלף עם החלק הקדמי כך שלא יכול היה לראות ולמנוע את התאונה ולו לא היה נסוע לאחור ונמצא במקומו ורק וו הגרירה היה במקומו ועליו "התגלח" רכב התובעת הרי שהפגיעה הייתה לכל אורך צד ימין ולא חלקית, מה שאומר שהחל בנסיעה לאחור כשדה הראיה שלו מוגבל בדיוק כשכבר חלף רכב התובעת בחלקו הקדמי.

על כן, בנסיבות אלו, אני מורה על קבלת התביעה באופן שהנתבעת תשלם לתובעת סך של 8540 ₪ (משלא הוכח רכיב ימי עמידה) עבור הנזק הישיר וכן 1980 ₪ הוצאות משפט וכן 3000 ₪ שכ"ט עו"ד. המזכירות תמציא העתק מפסק הדין לב"כ הצדדים ותגבה אגרה מחצית שנייה.