תביעת שיבוב בגין תשלום סכומים ששולמו על פי פוליסת הביטוח

בחינת הפסיקה שהתמודדה עם טענותיהן של מזיקות בהתגוננות מפני תביעות שבוב בכל הנוגע להקף תגמולי הביטוח ששלמו מבטחות לניזוקות על פי תנאי הפוליסה, מאפשרת להיתחקות אחר שני סוגים עקריים של טענות.

לכאורה, די בכך לטעמי כדי לדחות את תביעת השבוב של התובעת כנגד הנתבעים ככל שהיא מתייחסת לרכיב הפצוי של "חדש תמורת ישן" הואיל והתשלום ששילמה התובעת למבוטחתה בהקשר זה לא שולם מכוח קיומה של חבות חוזית בת תוקף וממילא לא מקים לתובעת זכות תיחלוף בגין תשלום סכום זה. דברים אלו נאמרו במאמר מוסגר ולמעלה מן הנידרש בלבד, הואיל וכאמור איש מהצדדים לא העלה טענה זו לפניי, וממילא אין בכוונתי להיתלות בטיעון זה שלא נטען לפניי לצורך הכרעה בתביעה.

...

תשלום תגמולי ביטוח הכוללים פיצוי של "חדש תמורת ישן" במקרה שלפנינו - מן הכלל אל הפרט אני סבורה כי עיון מעמיק בנספחי כתב התביעה ובמוצגים שהוצגו לעיניי במועד הדיון מלמד על ספק ממשי ביחס לחובתה של התובעת לשלם את הסכום האמור גם מכוח הוראות הפוליסה עצמה, ואבהיר.

סיכום התביעה מתקבלת אפוא בחלקה הארי, זולת אותו רכיב המגלם את פיצוי מבוטחת התובעת בגין "חדש תמורת ישן". הנתבעים ביחד ולחוד ישלמו לתובעת סך של 69,572 ₪ בתוספת הפרשי ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה, אגרת בית משפט מלאה, ושכ"ט עו"ד בסכום של 9,500 ₪.

לא אכחד, כי לא הצלחתי להיתחקות אחר כוונתה של מנורה בטיעון זה. מכל מקום, אדגיש כי הקישור בין המבחן הקובע במל"ל לצורכי הקביעה מיהו "מעביד" (תשלום דמי הביטוח הלאומי) לבין המבחן הקובע לצורכי קביעת המעביד על פי פוליסת ביטוח מעבידים, בטעות יסודו.

באשר לביטול הסייג בדבר תביעות תיחלוף (שבוב) של המוסד לביטוח לאומי, מנורה טענה כי התנאי חל אך ורק כשמדובר בתביעה של המל"ל בגין "אי תשלום דמי ביטוח מספקים גם אם המבוטח לא עשה כן מתוך הסתמכות על חוות דעת משפטית שהומצאה לו בעיניין זה". מנורה אף הפניתה לסייגים שבפוליסת הביטוח וטענה כי הם תומכים בפרשנותה זו לסעיף שביטל את הסייג בדבר תביעות השבוב של המל"ל. הנתבעות כפרו מכל וכל גם בטענות אלה והן טענו כי הפרשנות של מנורה אינה הגיונית ומנוגדת ללשון הפוליסה המדברת בעד עצמה.

2) סכום כלשהוא שהמוסד לביטוח לאומי חייב בו בגין עילת התביעה או שהמוסד חייב בו אך לא שילמו מחמת אי קיום הוראה או הוראות בחוק הביטוח הלאומי או בתקנותיו או מחמת שלא הוגשה לו התביעה כלל.

...

אם נאמר כי הפוליסה נועדה לכסות רק את חבותו של מי שמוגדר כמעביד לפי דיני העבודה והביטוח הלאומי, הרי שלא היה כל צורך בביטול הסייג בדבר תביעות השיבוב, שכן וכידוע, למל"ל אין זכות חזרה אל "מעביד". לאור ביטול הסייג האמור, דומה כי פוליסת הביטוח מכסה את מזמיני העבודה גם בתביעות השיבוב של המל"ל. פרשנותה של מנורה לביטול אותו סייג, אינה מקובלת עלי.

לסיכום אני מחייבת את הנתבעות, באמצעות הנתבעת 2, לשלם לתובע את הסך של 161,278 ₪ (כסכום הכולל הוצאות משפט ושכר טרחת דין).

כמו כן אני מקבלת את ההודעה כנגד צד ג' ומחייבת אותה לשפות את הנתבעת 2 במלוא הסכום הנ"ל. צד ג' תשלום את הסכום הנ"ל בתוך 30 ימים מיום מסירת ההודעה על ביצוע התשלום לתובע, אחרת יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כדין מאותו יום ועד התשלום המלא בפועל.

פסק דין תביעת תיחלוף של מבטחת, בגין תשלומים ששילמה למבוטח על פי פוליסת ביטוח, נגד מי שנטען שהוא בעלים, מתיר שימוש, נהג או מחזיק ברכב, שגרם נזק לרכב המבוטח.

לטענת התובעת, על הנתבעים לשפותה בגין הסכומים ששילמה מחמת היותם בעלים, מחזיק משתמש או מתיר השמוש ברכב הפוגע, אולם דרישותיה מהם לפצותה לא נענו.

...

דיון והכרעה בסופו של דבר נותרה בתיק זה מחלוקת אחת בלבד, אליה התייחסו הצדדים בסיכומיהם, והיא אחריותה של הנתבעת (בנוסף לאחריותו של הנתבע 2) לנזקים שנגרמו לרכב המבוטח, מכח היותה בעלים של הרכב הפוגע או מכח רישומה כבעלים ברכב הפוגע.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות של הצדדים, על נספחיהם, בעדות הנתבעת ובטיעוני הצדדים הגעתי למסקנה כי דין התביעה להידחות, ואפרט.

סיכומם של דברים דינה של התביעה נגד הנתבעת להדחות, מהטעמים המפורטים לעיל.

בהתאם לסמכותי מכוח תקנה 146(א)(2) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט – 2018 (להלן: "התקנות"), ולאחר שעיינתי בבקשת רשות העירעור על נספחיה ובטענות הצדדים, הנני מאשר את ההחלטה של בימ"ש קמא ודוחה את הבקשה למתן רשות העירעור כנגד החלטה זו. הרקע לבקשה והחלטת בימ"ש קמא: מדובר בתביעה אשר הגיש המשיב ביום 17.08.2020 נגד המבקשת לשיבוב בגין גמלאות נכות כללית ששולמו וישולמו לנפגע, יליד 1987, עקב פגיעתו בתאונת דרכים מיום 04.05.2011.

המבקשת הייתה המבטחת לעניין השמוש ברכב בו נהג הנפגע במועד התאונה הראשונה, על פי פוליסת ביטוח חובה.

צוין כי בכתב התביעה ובדרישות המל"ל שנשלחו למבקשת בטרם הגשת התביעה נטען כי העילה לתביעה היא עילה סטאטוטורית, מכוח סעיף 328(א) לחוק, אך בדרישות עצמן וכן בסעד האופרטיבי שנידרש לתשלום הועמד הסכום על פי השעור שנקבע בהסכם.

באשר לטענה לעדר עילה לפי סעיף 328 לחוק הביטוח הלאומי טוען המשיב כי צדק בימ"ש קמא בקביעתו לפיה בכתב התביעה העמיד המל"ל באופן מפורש את דרישת התשלום על השעור המפורט בהסכם.

כך גם בנוי כתב התביעה שבבסיסו עילת השבוב הסטאטוטורית על פיה זכאי המשיב להשבת מלוא הגימלאות בגין התאונה ובהשלמה לה בסעיף 32 לכתב התביעה הועמד סכום התביעה על שיעור של 55% מהגמלאות וזאת על פי ההסכם שחל בין הצדדים, כפי שהמבקשת עצמה מציינת.

...

בהתאם לסמכותי מכוח תקנה 146(א)(2) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט – 2018 (להלן: "התקנות"), ולאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור על נספחיה ובטענות הצדדים, הנני מאשר את ההחלטה של בימ"ש קמא ודוחה את הבקשה למתן רשות הערעור כנגד החלטה זו. הרקע לבקשה והחלטת בימ"ש קמא: מדובר בתביעה אשר הגיש המשיב ביום 17.08.2020 נגד המבקשת לשיבוב בגין גמלאות נכות כללית ששולמו וישולמו לנפגע, יליד 1987, עקב פגיעתו בתאונת דרכים מיום 04.05.2011.

בימ"ש קמא ציין בהחלטתו כי המבקשת טענה כי המשיב לא הבהיר האם עילת תביעתו היא מכוח הוראות החוק או מכוח הוראות ההסכם, אך בכל מקרה, דין התביעה לשיטתה להידחות על הסף מהטעמים הבאים: נוכח התרחשות מועד התאונה בשנת 2011 הוראות ההסכם שמסדיר את מערכת היחסים שבין המל"ל המשלם גמלאות לנפגעי תאונות דרכים לבין חברות הביטוח הן אלו שחלות על התביעה ולכן התביעה מתיישנת בתוך 7 שנים מיום היווצרות עילת התביעה ובמקרה דנן מיום התאונה; יש לדחות את התביעה מחמת העדר עילה שכן לטענת המבקשת למל"ל אין עילת תביעה מכוח הוראת סעיף 328 לחוק או מכוח הוראות החוק לתיקון דיני הנזיקין (הטבת נזקי גוף) או מכוח הוראות פקודת הנזיקין, שכן ההסכם ממצה את עילת תביעתו; התביעה הוגשה תוך שיהוי רב וגם מטעם זה יש להורות על סילוקה.

בסיכומו של דבר, כאמור, אינני מוצא מקום להתערב או ליתן רשות ערעור על החלטת בימ"ש קמא בעניין זה. בנסיבות העניין, לא מצאתי מקום להידרש לטענות המבקשת בבקשתה למחיקת טענות המשיב שלא הועלו בפני בימ"ש קמא ולמחיקת המסמכים שצירף (אסמכתאות), שכן בימ"ש זה הורה על הגשת תגובה לבקשה והמשיב פעל בהתאם.

בסיכומו של דבר, אינני סבור כי יש מקום להתערב בהחלטתו של בימ"ש קמא שלא נפל בה פגם המצדיק התערבות או מתן רשות ערעור.

אשר על כן, לאור המפורט לעיל, הבקשה נדחית.

לפניי תביעת שבוב בגין תגמולי ביטוח ששילמה מבטחת למבוטחה בשל הפעלת הכסוי הבטוחי על פי פוליסת הביטוח, על רקע ניזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים.

סכום התביעה, בסך של 97,653 ₪, בתוספת אגרת בית המשפט כפי ששולמה ובצרוף הפרישי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה ועד למועד התשלום המלא בפועל.

...

סבורני כי היה על נהג משאית הנתבעים להקפיד הקפדה יתירה על הסעת משאית הנתבעים במהירות נמוכה, במיוחד לקראת כניסתו לצומת, ובכל מקרה לשמור על מרווח גדול יותר מהרגיל בשל משקלה הגבוה של משאית הנתבעים.

אלא שנהג משאית הנתבעים לא הקפיד על משנה זהירות זה. כמו כן, אני סבור כי נהג המשאית לא היה ער למתרחש סביבו בכביש, ככל שטענתו כי לא ראה את האמבולנס שביקש להיכנס לצומת מימין ואף לא שמע את רעש הסירנה של האמבולנס שהופעל.

לכן, אני סבור כי גרסתו של נהג משאית הנתבעים, לפיה קודם לפגיעה של משאית הנתבעים במשאית התובעת, האחרונה פגעה קודם באמבולנס, היא ספקולטיבית גרידא.